להסיר המקלות בשילוב בעלי מוגבלויות בעבודה

במסגרת המחאה על העלאת הקצבאות לאנשים עם מוגבלות - מהלך שהוא מחוייב המציאות - איפשהו, בשוליים של השיח הציבורי, מדברים גם על השילוב של אנשים עם מוגבלות בעבודה.

לדף הפייסבוק - סיכוי שווה - שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה

"חוק לרון" הוא המנגנון שקובע קיזוז הדרגתי, עד כדי ביטול לחלוטין, של הקצבאות שאנשים עם מוגבלות מקבלים בזמן שהם עובדים. החוק קובע בעצם שאנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד מפסידים כסף, בהתאם לאחוזי הנכות שלהם ולשכר שיקבלו.

חוק לרון הוא חסם משמעותי שעומד בפני אנשים עם מוגבלות שרוצים להשתלב בחברה, לחיות חיים רגילים כמו כל אחד אחר, לתרום לכלכלה, להתפרנס, לעשות מה שכל אחד מאיתנו עושה: לעבוד.

כשאנחנו, מי שאין לו מוגבלות, מתחילים לעבוד, אנחנו שואלים את המעסיק: "כמה נרוויח?". אדם עם מוגבלות שמתחיל לעבוד שואל: "כמה אני מפסיד כשאני מתחיל לעבוד?" נשמע לכם הגיוני? לי ממש לא.

החוק פוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד ובעצם אומר להם: שבו בבית, אחרת תפסידו כסף כשתעבדו. למה? כי משכר נמוך מאוד, של אלפים בודדים של שקלים, הקיצבה של אנשים עם מוגבלות יורדת וככל שהשכר עולה - הקיצבה מופחתת עד שהיא נעלמת.

כמה מפסידים?

לדף הפייסבוק שלנו, "סיכוי שווה", מגיעות עשרות פניות של גברים ונשים עם מוגבלות שמספרים לנו שלא משתלם להם לצאת לעבוד, כי הם מפסידים כסף. כיום גובה הקיצבה הוא כ- 2,300 שקל. אם אדם עם מוגבלות מרוויח 2,700 שקל הוא יקבל את מלוא הקיצבה וירוויח כ-5,000 שקל.

אבל אם הוא יעיז לצאת לעבוד ולהרוויח 6,000 שקל בערך (סכום לא גבוה)  הוא יאבד את כל הקיצבה. מסקנה: בכדי להרוויח עוד 1,000 שקל, הוא צריך להפסיד 2,300 שקל. לא הגיוני בכלל.

מכיוון שברור שהקיצבאות יועלו לסכום של כ-4,000 שקל, ההפסד יגדל ובעצם לא ישתלם לאנשים עם מוגבלות להשתלב בעבודה ולהתפרנס. לכן נדרש שינוי יסודי בחוק לרון.

יש עוד נזקים שהחוק גורם. הוא בוחן אנשים עם מוגבלות לפי יכולת ההשתכרות שלהם, במקום להתייחס לנכות שלהם. וזה מעוות: הרי הקצבאות אמורות לכסות את ההוצאות הגדולות שיש לאנשים עם מוגבלות בגלל מצבם הבריאותי: טיפולים, מיכשור, תרופות ועוד. זו אחת מהסיבות לקבלת קיצבה. לא נכון לקשור בין הגובה של הקיצבה לכושר ההשתכרות של אנשים עם מוגבלות.

צריך לשים את הדברים על השולחן: הקיצבה מטפלת בצרכיהם המיוחדים. במוגבלות. היא לא קשורה לכמה הם מרוויחים!

כמה ישראל מפסידה?

החוק גם מאלץ אנשים עם מוגבלות לעבוד בתפקידים שהשכר בהם נמוך מאוד בכדי שישמרו על הקיצבה שלהם (כאמור, מ- 2,700 שקל מתחילים לאבד את הקיצבה).

או יותר גרוע: הוא מדרבן נכים לעבוד "בשחור", וזה אומר שהחוק מאלץ אותם לשקר, ולעבוד בלי תנאים סוציאליים ובלי זכויות.

החוק שולח אנשים עם מוגבלות לתפקידים זוטרים ולא ומשמעותיים. הוא יוצר "תקרת זכוכית" לאנשים עם מוגבלות ומקשה עליהם להגיע לתפקידים בכירים, כי אז הם מתחילים לעשות חשבון של הפסד כספי. למעשה, החוק "תוקע" אנשים עם מוגבלות בתחתית סולם הדרגות של ארגונים.

לפני שלוש שנים בערך מבקר המדינה פרסם דוח שלפיו הכלכלה הישראלית מפסידה כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות 5 מיליארד שקלים כל שנה. הקביעה הזו מתבססת על מחקר של משרד הכלכלה, שבדק את הנזקים כתוצאה מחוסר השילוב בעבודה.

לכן, צריך לעודד אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד ולהשתלב בחברה ולהפסיק את התופעה שהם מפסידים את כל הקיצבה כשהם מתחילים לעבוד. צריך להעלות את ה"דיסריגארד" שממנו מתבטלת הקיצבה לסכום של 15,000 שקל. פי 1.5 מהשכר הממוצע במשק.

הכותב הוא מייסד דף הפייסבוק והלינקדין "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה.