375 אלף ש' לאישה הרה שמעדה בדרכה לחנות

השביל בכניסה לחנות "באני-בי" לחדרי תינוקות בכפר מל"ל חופה במשטח עץ שלא עמד בתקן הישראלי. בית המשפט: הופרה האחריות לביטחון הקונים

עו"ד אסף ברקפורסם: 07.09.17 , 22:32

בית משפט השלום בנתניה קבע לאחרונה שחנות "באני-בי" בכפר מל"ל, העוסקת בעיצוב חדרי תינוקות, תפצה ב-375 אלף שקל אישה הרה שנפצעה כשמעדה על השביל בכניסה. השופטת ליאת הר ציון קבעה שהשביל חופה במשטח עץ שלא עומד בתקן הישראלי, ובכך הפרה החנות את אחריותה לביטחון הקונים – רובם נשים הרות.

בנובמבר 2009 הגיעה התובעת לחנות עיצוב חדרי התינוקות, "באני ביי" שבכפל מל"ל, ונפלה על שביל העץ המוביל אליה. היא פונתה לבית החולים מאיר שבכפר סבא, שם התברר ששברה את קרסולה ונזקקה לגבס עד מעבר לברך. ההיריון נמצא תקין. האישה הייתה מגובסת למשך שלושה חודשים, לאחר מכן נזקקה לטיפולי פיזיותרפיה ולקביים, ועד היום היא סובלת מצליעה קלה, נפיחות וכאבים בקרסול.

תביעה

תושבת נפצעה בפארק חשוך – העירייה תפצה

עו"ד יוסי ימיני

אישה שבילתה בשעת ערב עם בתה בפארק "הכט" בחיפה נתקלה בחבל ושברה את ידה. ביהמ"ש קבע שהתאורה במקום הייתה לקויה. הפיצוי: 216 אלף ש'

תושבת נפצעה בפארק חשוך – העירייה תפצה

כשלוש שנים לאחר התאונה היא הגישה תביעה נגד החנות וטענה שהיא אחראית לנזקים ולעוגמת הנפש שנגרמו לה. היא הגישה ראיות רבות, בהן מסמכים רפואיים, שקבעו לה 15% נכות רפואית לצמיתות, וכן חוות דעת מומחה שטען כי לוחות עץ מסוג איפאה, שבהן השתמשה החנות לכיסוי השביל, לא עומדים בתקן הישראלי הנדרש. המומחה הדגיש שלפי התקן, לוחות אלה לא מתאימים לשמש ריצוף, משום שמקדם ההתנגדות להחלקה שלהם נמוך מהנדרש, בעיקר כשהם רטובים מגשם או נוזלים אחרים.

מנגד טענה החנות שנפילות והחלקות הן תופעות רגילות בחיי היום יום, בעיקר בחורף. מבחינתה, "לא יעלה על הדעת להטיל אחריות על החלקה כתוצאה ממי גשמים". מומחה העץ מטעמה טען שחיפוי מסוג איפאה הוא בטיחותי ומקומות ציבוריים רבים עושים בו שימוש.

עם זאת, המומחה הודה שהסתמך על אתר האינטרנט של חברת הילבורן, העוסקת במשטחי קרמיקה, ולא בחיפויי עץ. בנוסף, הוא לא התייחס לתקן הישראלי כלל, למעט הטענה שהתקן "אינו ישים". על רקע זה דחתה השופטת ליאת הר ציון את חוות דעתו, שלשיטתה לא גובתה בנימוקים מקצועיים או משפטיים. בנוסף היא דחתה את טענות החנות לעניין "מקריות" נפילתה של התובעת.

השופטת קבעה שהשביל הוא חלק מהנכס של החנות, שבאמצעותו מגיעים אליה הלקוחות (רובן נשים הרות). שילוב נתונים אלו וחוות הדעת מטעם התובעת מצביעים על חובתה הברורה להתקין משטח בטיחותי, בהתאם להנחיות מכון התקנים. בנוסף, ציינה, החנות החליפה מאז את השביל לבטון ואף הציבה שם שלט זהירות. מכאן השופטת מצאה שהנתבעת דווקא מכירה באחריותה לנפילת התובעת.

לאחר קביעות עקרוניות אלו פנתה השופטת לקבוע מהם הנזקים שנגרמו לתובעת ואת שיעור הפיצויים בגינם.

האישה טענה שנגרמו לה נזקי השתכרות, בהיותה מורה שרוב עבודתה מתבצעת בעמידה, אך היא לא הציגה תלושי שכר להוכחה שהמשכורת שלה נפגעה כתוצאה מהאירוע. עם זאת, השופטת התרשמה שנכותה הרפואית של התובעת משליכה על תפקודה כמורה, ולכן, על אף החוסר בתלושים, פסקה לה 65% מהסכומים שטענה שהיא משתכרת עבור הפסדי שכר.

על רקע עוגמת הנפש שממנה סבלה התובעת, בהיותה מגובסת במהלך ההריון, דבר שגרם לסיבוכים בלידה עצמה, נפסקו לה גם פיצויים בגין כאב וסבל, הפסדי פנסיה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, ובסך הכול 375 אלף שקל.