דרום אפריקה החדשה: הלבנים בורחים, השחיתות נשארת
הסיפור של דרום אפריקה החדשה הוא סיפור של תקוות גדולות ושל ביצוע כושל שהולך ונהיה כושל יותר ויותר ככל שנוקף הזמן. מצבה הכלכלי העדכני הוא באופן רשמי של מיתון, ואין סימנים לכך שהדברים עומדים להשתפר
דרום אפריקה יצאה בשנת 1993 ממשטר האפרטהייד אל דמוקרטיה רב גזעית. יום הבחירות החופשיות הראשונות שהתקיים בשנה שלאחר מכן היה יום של חג בכיסוי בינלאומי, כל כלי התקשורת בעולם באו לסקר את הפלא, ונלסון מנדלה צולם יותר מכל אדם אחר בעולם. זה היה סופה של אפליה, סופו של אי שיוויון, תחילתה של תקופה חדשה ומבטיחה.
כתבות נוספות מאת טל רשף
עברו מאז 24 שנים, כמעט רבע מאה. בעת סיום האפרטהייד עמד מדד אי השיוויון במדינה זאת על 59 (0 הוא שיוויון מוחלט), והיום, לאחר שניתן היה לצפות כי השלטון יפזר את ההון בצורה הוגנת יותר בקרב האוכלוסיה, הוא עלה ועבר את הרמה של 63.
את הנתון הזה צריך להצליב עם השינוי ברמת הכנסה שעברו בשנים אלו קבוצות האוכלוסיה השונות בדרום אפריקה. מחקר של אוניברסיטת קיפטאון, שנערך בשנת 2015, מגלה כי מאז שהוסר האפרטהייד צמחה ההכנסה הממוצעת של אלה שהוגדרו בשעתו כ"צבעוניים", כלומר בני תערובת, ביחס להכנסתם של לבנים מ-19% ל-22%, עליה מזערית. ההכנסה הממוצעת של שחורים ביחס לזאת של הלבנים עלתה מ-11% ל-13%, מזערי עוד יותר, אך לעומת זאת ההכנסה היחסית של האסיאתים החיים שם קפצה מ-42% לכ-60%.
אם כך השלטון החדש הרב גזעי לא מצליח להתקרב בצורה משמעותית אל השגת שיוויון בהכנסות בין הגזעים, ואלה שהתקדמו הם רק האסיאתים, אולי לא בזכות פעולות השלטון. הנתונים הנ"ל בעייתיים עוד יותר אם אנו לוקחים בחשבון את העובדה שהכנסותיהם של לבנים רבים בדרום אפריקה נפגעו מאז חילופי השלטון.
גם האבטלה עלתה בתקופה זאת, מ-16.5% לכ-23%, וכאשר עולה האבטלה ועולה חוסר השיוויון ויורדת יעילות הגופים הציבוריים עולה הפשע, והיום רבעים שלמים מערי המדינה נחשבים כבלתי בטוחים, ולא רק ללבנים. שכונות יוקרה מקיפות עצמן בגדרות, מגדלים ושומרים חמושים, ובשעות החשיכה נמנעים הנהגים מלעצור בצמתים באור אדום מחשש שהם יותקפו וישדדו.
מדוע זה קורה?
הראנד האפריקאי הידרדר מאז העברת השלטון מ-0.8267 ראנד לדולר ל-13, הדירוג של דרום אפריקה היום בידי סוכנות מודיס עומד על אג"ח זבל, כלומר על סף חדלות פירעון, המדינה במיתון, ואין סימנים לך שהדברים ישתנו.
פרמטרים רבים צריכים היו דווקא ליצור תמונה שונה. ברגע בו עלתה הדמורטיה הרב גזעית הוסרו הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על משטר האפרטהייד. עסקאות נחתמו, הזמנות זרמו והכסף נכנס, אך עם הזמן הופיעו שני גורמים שהפכו את המגמה: חוסר היעילות והשחיתות.
חוסר היעילות החל להופיע ברגע בו החלה מפלגת השלטון החדשה, הקונגרס האפריקאי הלאומי (ANC) להחליף את המנגנון הביצועי. הרעיון היה ונותר נכון, לאחר עשרות שנים שבהן מונו לתפקידי ביצוע כמעט רק לבנים, מתוך מגמה גזענית, היה צורך לפתוח את ההזדמנויות שנותן השלטון בפני כולם.
העשירים עוזבים, העניים נשארים
הקושי היה ונותר שמרבית בעלי המומחיות, הנסיון וההשכלה במדינה זאת הם בני המיעוט הלבן, וכאשר אלה פינו את מקומם, הוכנסו לא פעם לתפקידיהם האנשים בעלי צבע העור הנכון, אך בעלי הכישורים המתאימים פחות, והתוצאה הייתה חוסר יעילות. נלסון מנדלה, האיש שעמד מאחורי הצעד הזה, צריך היה לבחור בין יעילות לבין שיוויון הזדמנויות. הוא בחר באפשרות השנייה ופתיחת ההזדמנויות הוחלה גם על המגזר הפרטי. חברות פרטיות חויבו לשלב אחוז מסויים של לא לבנים בקרב העובדים הבכירים והמקצועיים שלהם. החל מאותו רגע, רואה חשבון או תוכניתן כהה עור יכול היה להיות בטוח כי תימצא לו מישרה, גם אם יהיה צורך להשאיר בחוץ בעלי מקצוע לבנים בעלי רקורד טוב משלו. גם לכך היו משמעויות מבחינת יעילות העשייה.
כתוצאה מכך עזבו את דרום אפריקה לבנים רבים שהיו הכוחות העיקריים שמאחורי הפעילות הכלכלית שלה, ולצידם גם נרצחו לבנים לא מעטים, לעתים למטרות שוד ולעתים לשם השתלטות על נכסים. ההערכה היא כי מאז סוף האפרטהייד עזבו את דרום אפריקה 850,000 לבנים ו-1,700 חוואים לבנים נרצחו.
הגורם השני הוא השחיתות, הנפוצה בכל רחבי אפריקה והיא רק הולכת ומתגברת. חוסר השיוויון שהוזכר קודם לכן נובע בין השאר מכך שנכסים לאומיים ניתנו לידיהם של מקורבים לשלטון והפכו אותם בין לילה לעשירים מופלגים, בעוד שפשוטי העם, כולל השחורים שביניהם, לא זכו לאוזן קשב לדרישותיהם ומצוקותיהם, פשוט כי לא היה להם מספיק כוח.
פושעים רבים חמקו מהחוק על ידי שוחד, עוולות לא זכו למענה וזאת על מנת לדאוג למקורבים או לבעלי עמדה. למעשה, המערכת השלטונית הדרום אפריקאית עוברת לאורך השנים הללו בהדרגה מפעילות למען מטרות המדינה לפעילות למען מטרות אישיות.
אינטרסים אישיים על חשבון אלה הלאומיים
מערכת החינוך, זאת שאמורה להכשיר את האנשים שיצעידו את כלכלת דרום אפריקה קדימה, כושלת. מקרב הלבנים כ-75% מסיימים בית ספר תיכון, אך מקרב השחורים רק כשליש ופחות מכך. המדינה זקוקה בכל שנה להצטרפות של 25,000 אנשי הוראה, אך רק 10,000 איש עומדים בדרישות ומתקבלים. המשמעות של נתונים אלו היא כי ההכשרה של דור המחר רק הולכת ומידרדרת עוד יותר, אך הממשל לא עושה הרבה לתיקון המצב, כפי הנראה משום ששמירה על יחסים טובים עם ארגון המורים, אחד האגדים המקצועיים החזקים במדינה, חשובה יותר.
כרגע אין לצפות לכך שהשלטון יפשיל שרוולים וישנה את המצב. בראש המדינה עומד היום מר ג'יקוב זומה, פוליטיקאי שהואשם באונס, בקבלת שוחד בעסקת נשק של כ-5 מיליארד דולר, ופרשיות נוספות מצטרפות אל אלה. הוא מצליח לחמוק מהרשעה בזכות שליטה במערכות משפט, שגם הן סובלות משחיתות וחוסר יעילות, מיכולת יוצאת דופן לשלוט במנגנון מפלגת ה-ANC, ועקב הנאמנות השבטית כלפיו של שבט הזולו. גם כאן, כמו בנמיביה, השבטיות באה על חשבון המדינה.
אחוז ההוצאה הממשלתי מכלל תוצר המשק, שעמדה בשנת 2000 על כ-18% מטפסת ומתקרבת ל-23%, פשוט כי התקציב הלאומי הוא כלי לגיוס תמיכה, בעוד שהפירות של הפעילות העסקית רק הולכים ונשחקים. זומה והמנגנון שלו אינם אלה שישנו את המצב.
הדמיון בין סיפורה של דרום אפריקה לזה של זימבבואה מדיר שינה מעיניהם של אנשים רבים במדינה הזאת שבקצה הדרומי של היבשת. גם שם סלל ביטול המשטר הגזעני הלבן של רודזיה את הדרך לעבר ערעור הכלכלה עד לכלל קריסה של ממש בימים אלו ולהקמת ממשל מושחת. האם זומה הוא רוברט מוגבה של דרום אפריקה? האם גם היא תגיע לקריסת המטבע, לרמיסת הדמוקרטיה ולהתרסקות הכלכלה?
דרום אפריקה, עם כל זאת, היא עדיין הכלכלה החזקה ביבשת אפריקה, וישראלים רבים נושאים את עיניהם להזדמנויות עסקיות בה. יש מי שטוען כי כאשר מתקיימת נפילה זאת הזדמנות לרכוש נכסים ולהמתין ליום בו ערכם יעלה שוב. זאת המלצה המניחה כי המצב עוד ישתפר. כן, יש למדינה הזאת מחצבים בעלי ערך רב מתחת לאדמה ושטחי חקלאות נרחבים ומבטיחים, לצד יעדי תיירות מהמרהיבים בעולם כולו, כל זה נכון והפוטנציאל גבוה, אבל הכל תלוי באיכות השלטון.
זה ששוקל להשקיע בדרום אפריקה כדאי שיבחן את עתיד השלטון יותר מכל דבר אחר, כל עוד הוא נמצא בידיים מושחתות צפוי התסריט להמשיך וללכת בדרך בה הלכה זימבבואה, ואלה חדשות רעות לאנשים וחדשות רעות להשקעות.
טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי אפריקה אמריקה הלטינית ומזרח אסיה, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.
לפנייה לכתב/ת 
