יש אתלטיקה במזרח התיכון

מקובל לדבר על נחיתות ישראל בספורט בהשוואה לאירופה, היבשת שבה אנחנו מתחרים, אבל האמת היא שכבר מזמן אנחנו בפיגור באתלטיקה גם מול שכנינו מהמזרח התיכון. ראדה שועה הסורית הייתה הראשונה מאזורנו שפרצה את תקרת התארים כשזכתה באליפות העולם בקרב 7 בגטבורג 1995, וכעבור שנה תרגמה את עליונותה לזהב אולימפי באטלנטה. מאז, חלק מהמדינות שלגבולנו ובעיקר אלה מהמפרץ רק משתבחות. לנו נותר רק להביט בקנאה.

צריך להדגיש כי שכנינו אינם הערבים בעלי זכויות הבכורה במלכת הספורט. קדמו להם מדינות צפון אפריקה. מרוקו, טוניסיה ואלג'יריה הן מעצמות של ממש. ההבדל שעדיין קיים הוא שהשלוש בעלות מסורת בקנה מידה עולמי. המדינות הקרובות לגבולה של ישראל בנו את עצמן מבחינת אתלטיקה רק בשני העשורים האחרונים, אולי מעט יותר. וכמו שהן נראות, האתלטיקה תראה את הספורטאים שלהן מדורגים גבוה יותר ויותר.

מוטאז בארשים. האתלטיקה במדינות המפרץ משתבחת(צילום: גטי אימג'ס)

כשמדברים על מדינות המפרץ, נוטים לסייג ולומר: זו לא חכמה, מדובר באתלטי ייבוא. נכון? רק בחלקו. קמים יותר ויותר אתלטים תוצרת בית שמגיעים לרמות הגבוהות ביותר. היורשים של ראדה שועה, ילידת מוחרדה שבמחוז חמאת' בסוריה. "אתלטי הייבוא שאנחנו מדברים בגנותם, הם גם המודלים של האתלטים תוצרת הבית", אומר איציק בן מלך, מנהל המרכז לרפואה ומתודיקה בספורט במכללה האקדמית בווינגייט.

לא כל הדוגמאות חיוביות. למשל, ראשיד רמזי, ייבוא מרוקני בשל לבחריין, נתפס בנטילת תכשירים אסורים אחרי שהגיע ראשון בריצת 1,500 מטרים באולימפיאדת בייג'ינג ב-2008. גם אם התנהלותו של רמזי הותירה צלקת אצל בחריין, הוא לפחות העלה את עניין האתלטיקה לראש סדר היום הלאומי. היום יש לבחריין תוצרת בית, סגנית אלופת העולם ב-400 מ', שהסתערה בשיא הרצינות על מקצוע האתלטיקה.

בן מלך מספר כי אף אחד מהמחקרים שנערכו עד כה לא הצליח לפצח את הקוד הביולוגי להצלחת הערבים בספורט. מספיק לעקוב אחרי מה שעשתה קטאר, מדינה של קצת יותר מ-300 אלף תושבים בסך הכל (האחרים, 85 אחוזים, מהגרי עבודה) באליפות העולם בלונדון: מדליית זהב לקופץ לגובה מוטאז בארשים ומדליית ארד לרץ ה-400 מ' עבדאללה חרון בן ה-20. בארשים מתנשא לגובה 1.92 מטר וחרון ל-1.85.

ראשיד ראמזי. לבחריין נשארה ממנו צלקת(צילום: getty images)

ובכל זאת, מה כן גילו המחקרים? "ההערכה היא שרוב הספורטאים הטובים באים מהשכונות, ולא מהשכבות הסוציואקונומיות שבהן בני הנוער מרבים לבלות ליד המחשב, מיד לאחר יום הלימודים", אומר איציק בן מלך. "רבים מבין הספורטאים הערבים המצטיינים מגיעים מהשכבות האלה, ואז, כשהם מגיעים לאתלטיקה או לענף ספורט אחר, הנחישות שלהם להצליח גדולה - עבור הלאום שאותו הם מייצגים, וגם עבורם באופן אישי כדי להתקדם בחיים".

בחרנו בשלושה סיפורים מייצגים: מוטאז בארשים, הקופץ לגובה האדיר מקטאר; עמיתו למקצוע, הסורי מג'ד א-דין רזאל, שבאופן יוצא דופן הגיע לצמרת רק בגיל 28; והחידוש של העונה היוצאת, ילדת הפלא הבחריינית סלווה איד נסאר.

מוטאז בארשים

בארשים המרשים הגיע למגרש האימונים בקטאר כילד, יחד עם אביו שהתמחה בענף ההליכה. הכישרון של מוטאז בלט בדיוק כגובהו. קטאר, שהדבר האחרון שחסר לה הוא כסף, פתחה את אקדמית הספורט ספאייר. בארשים היה אחד החניכים הראשונים. ב-2010 הוא זכה באליפות העולם במונקטון, קנדה, ובאליפות אסיה באולם בטהרן.

בהיותו בן 21 זכה בארשים במדליה האולימפית הראשונה שלו, ארד באולימפיאדת לונדון, עם 2.29 מ'. עוד באותו עונה הגביה את רף השיא האישי שלו ל-2.40, והפך לקופץ לגובה התשיעי בהיסטוריה שהעמיד את הספרה בימין עמודת הסנטימטרים. שנה לאחר מכן הוא כבר זכה במדליית הכסף באליפות העולם במוסקבה. ב-2014 ענד לצווארו מדליית זהב ראשונה בתחרות עולמית חשובה - אליפות העולם באולמות בסופוט, פולין. השנה הזו תיזכר בעיקר בזכות העומק הפנטסטי בענף, כשלראשונה חלפו לא פחות מחמישה קופצים מעל 2.40 מ', ובארשים ריחף תחילה ל-2.42 בליגת היהלום בניו יורק.

זה לה היה הסוף: בבריסל ניתר בארשים הכי קרוב לשיא העולם של הקובני חאבייר סוטומאיור מ-1993, 2.45 מטרים. הוא השיג 2.43, התוצאה השנייה בטיבה בהיסטוריה. לנוכח מקבץ ההצלחות שכלל את איוואן אוחוב הרוסי, דרק דרואין הקנדי, בוגדן בונדרנקו ואנדריי פרוטסנקו האוקראינים, הייתה השערה כי או-טו-טו השיא של סוטומאייר יימחק. ולא.

דגדג את שיא העולם. מוטאז בארשים(צילום: AP)

גם אצל בארשים חלה ירידה. באליפות העולם בבייג'ינג 2015 הוא סיים רביעי בלבד. באולימפיאדת ריו לא הצליח לממש את יכולותיו כקופץ לגובה הטוב בתבל וסיים שני, עם 2.36 מ', אחרי דרק דרואין שניתר ל-2.38. רק בלונדון זכה, סוף-סוף, בתואר אלוף העולם עם 2.35 מ'. זכר לכישרונו הייחודי שעדיין קיים הוא הציג בגמר ליגת היהלום בציריך עם 2.40 מ'.

סלווה עיד נאסר

באליפות העולם לקדטים ב-2015 בקאלי, קולומביה, בלטה אלופת ה-400 מ' משתי סיבות: האחת, איכותה הייחודית לגילה, 17, כשניצחה בזמן מעולה של 51.50 שניות; השנייה, הריצה עם חיג'אב לראשה, כסמל להיותה מוסלמית אדוקה.

התברר כי למזלה של סלווה עיד נסאר, ריצת הגמר התקיימה יום לאחר סיום הרמדאן. הדבר איפשר לה לאכול כרגיל ולהתכונן כראוי לריצה הקשה. את המוקדמות, שנערכו בזמן צום הרמדאן, היא עברה בתוצאות פחות טובות.

סלווה נולדה בניגריה, אבל היא בחריינית למהדרין: אביה הוא תושב בחריין שנישא לניגרית. בילדותה עברה להתגורר בחזקתו בעיר ריפא בבחריין, המשמשת עד היום כבסיס לאימוניה. ב-2014 הבזיקה לראשונה כשקבעה בהיותה בת 16 תוצאה של 54.50 שניות, תוצאה נהדרת לגילה, במבחנים לקראת אולימפיאדת הנוער. באותה שנה היא השתפרה ל-53.95 וזכתה במדליית הכסף באליפות עצמה.

רצה בחיג'אב. סלווה עיד נאסר ב-2015(צילום: getty images)

כאמור, ב-2015 הוכתרה כאלופת העולם לקדטים בקאלי. באותה שנה, שימו לב, היא הוכתרה כאלופת העולם לכוחות ביטחון בדרום קוריאה. מה המיוחד? העובדה שהיא אשת כוחות הביטחון והיא רק בת 17. סידור עבודה מרתק בבחריין. באליפות היא גברה על יריבות מצוינות והשיגה 51.39.

בלונדון השנה הגיעה שנייה בגמר עם 50.06. בבריסל כבר ירדה מ-50 שניות, 49.88, כשהגיעה שנייה אחרי שאונה מילר מהבהאמס שקבעה את תוצאת העונה, 49.46. כדאי מאוד להמשיך לעקוב אחרי הכישרון העצום מבחריין.

מג'ד א-דין רזאל

הקריירה של הקופץ הסורי המצוין, מג'ד א-דין רזאל (30) מדמשק השסועה, מתכתבת בצורות שונות עם הכישרונות הגדולים של ישראל - ניקי פאלי ודימה קרויטר. ההבדל הענק בין הסורי לשני הישראלים טמון בעובדה שהוא הצליח לממש 100 אחוז מכישרונו והם רחוקים מכך.

נתחיל עם העובדה שבאולימפיאדת בייג'ינג הוא סיים במקום ה-24 במשותף עם... ניקי פאלי. שניהם עברו 2.20 מ' ונכשלו בגובה הבא. תוצאתו של רזאל היוותה שיא סורי חדש. מאז, ניקי שהחזיק בזמנו בשיא אישי של 2.30 שנתיים קודם לכן והוכתר כסגן אלוף העולם לנוער דעך בגלל פציעה ובעיות פרנסה, בעוד רזאל חיפש את דרכו.

אמנם ב-2010 הוא שיפר את שיאו ל-2.28 וזכה במדליית הכסף באליפות אסיה ביפן, אבל הייתה זו הברקה בודדת בתקופה ההיא. באליפות העולם ב-2011 הוא דרך במקום עם 2.21 ומקום 23. קרויטר שלנו, שהחזיק בשיא אישי של 2.28, השתתף ודורג אחריו עם 2.19. באולימפיאדת לונדון רזאל שוב נכשל והסתפק ב-2.16 ומקום 28. שנה אחר כך, באליפות העולם במוסקבה 2013, הוא השתפר יחסית וקפץ 2.22, תוצאה שהספיקה לו למקום ה-21.

מג'ד א-דין רזאל באליפות העולם(צילום: getty images)

2015 הייתה השנה שבה ברח לקרויטר, ובעצם לרוב הקופצים בתבל. בגיל 28, רזאל הגיע לגמר אליפות העולם בבייג'ינג 2015, ולמרות שסיים במקום ה-15, עם 2.29, הרגיש שהוא בדרך הנכונה. באליפות העולם לכוחות ביטחון באותה שנה בקוריאה כבר ניתר ל-2.31 מ' וזכה כמובן במדליית הזהב. עצם השתתפותו באליפות כוחות הביטחון הסבירה בעצם מי המעסיקים שלו: כוחות הביטחון של סוריה.

אמרנו שאליפות העולם בבייג'ינג היוותה את תחילת המפנה בקריירה שלו? שנה לאחר מכן, באותו אצטדיון ("קן הציפור"), הוא השיג בתחרות האתגר (דרג אחד נמוך מליגת היהלום) 2.36 מ'. רזאל המשיך לחגוג וסיים שביעי באולימפיאדת ריו עם תוצאה של 2.29. שמר על יציבות. זה היה המבוא להישג חייו, מדליית הארד בלונדון 2017, עם 2.29 מ'.

דימה קרויטר. איפה הוא ואיפה רזאל(צילום: אורן אהרוני)

וכן, דימה קרויטר עדיין ממשיך לעקוב מהצד אחרי התפתחות הקריירה שלו. בגיל 24, סביר להניח שקרויטר הצמא להצלחה לוקח את רזאל כדגם אפשרי לחיקוי.