"השריף" בשירות הגזענות / "המשקיף"
המאמן שהוחזר מן הכפור בזכות הברדק בבית"ר ירושלים נבהל מהאוהדים ו"האשים" את גאידמק. ושמתם לב קולו של מי לא נשמע, בכל הפרשה? אלי אוחנה שוב שמר על זכות השתיקה ותיפקד כעציץ
המאמן שהוחזר מן הכפור בזכות הברדק בבית"ר ירושלים, הגיע לאימון בבית וגן על תקן יועץ מקצועי למאמן בלי תעודת פרו, שכפוף לנציג בעלים שאסור לו לנהל. על גבעת הצעקות הסמוכה נעמדו כמה טיפוסים חשוכים ומשועממים, שהזכירו לו את החתמת צמד המוסלמים מצ'צ'ניה לפני קרוב לחמש שנים, וגם הניפו שלט עם אולטימטום: "תתנצל בטוב או שתלך ברע".
מאמן בעל אישיות, כבוד עצמי ומוסר היה מתעלם, ומכיוון שגזענות מנוגדת לחוק, דורש שלאימון הבא תגיע משטרה. לא "השריף". הוא פשוט נבהל, מיהר להיפגש עם אלה שאיימו עליו, והסביר שלא באמת התכוון לפגוע ברגשותיהם של הגזענים. כן, יש מאמנים שכל כך חוששים להיות מובטלים, שהם מעדיפים להתבטל בפני כמה פרחחים.
מה היה בוועידת הפסגה? כהן לא הבהיר לבני שיחו הצווחנים כי מאמן מנוסה כמוהו לא ייתן לרחוב לנהל את הקבוצה. להפך, הוא נענה לדרישותיהם. "לא אני הייתי אחראי להבאת הצ'צ'נים, אני יכול להתנצל", אמר להם לפי אחד הדיווחים, ואז השפיל את עצמו פומבית גם ברדיו ירושלים, שם סיפר: "הסברתי לאוהדים שגאידמק הנחית לי שחקנים מלמעלה".
הבנתם? בעל הבית הנחית לו. די מוזר, כי בראיון שנערך עימו כשנתיים לפני החתמת הצ'צ'נים, אלי כהן הגדיר את מעמד המאמן כ"בעייתי", וגם פירט: "מאמנים בתחילת דרכם מתפשרים על עקרונות אימון, ומקבלים הוראות מבעל הבית. זה פוגע ברמת הכדורגל". כן, למאמנים בתחילת דרכם השועל הוותיק הטיף מוסר, אך עם מאמנים ותיקים שמקבלים הנחתות מבעל הבית, השפן חי בשלום. בעיקר כשמדובר בעצמו.
זה הזמן לחזור אל החור השחור ההוא בהיסטוריה של בית"ר ירושלים והכדורגל הישראלי. קצת אחרי החתמתם של זאור סדאייב וג'יבריל קדאייב בינואר 2013, וההפגנות המכוערות של צעקני לה פמיליה, נשאל אלי כהן האם היה מוותר על הגעתם. "בית"ר חייבת להתחזק", השיב המאמן. "אם אני צריך לבחור היום בין שני הצ'צ'נים לבין אפס חיזוק, אני בהחלט רוצה אותם".
בהזדמנות אחרת, "השריף" ניסה לנסח מתווה עוקף גזענות, שלא ייצא נגד החלטת גאידמק וגם לא ירגיז את לה פמיליה. "יש הבדל בין מוסלמי אירופאי למוסלמי ערבי, ופה יש לאוהדים בעיה עם ערבים שחיים במזרח התיכון", קבע חוקר הדתות והעמים, וסיפק גרסה מפוחדת נוספת: "אני בכלל לא ידעתי שהשחקנים מוסלמים".
אבל הכי מעניינת הייתה התייחסותו של יו"ר הקבוצה דאז, איציק קורנפיין, שסיפר: "אלי כהן רצה חיזוק וסימן בנסיעה לצ'צ'ניה ארבעה שמות, ביניהם סדאייב וקדאייב. אלי ידע הכל מהרגע הראשון. אם הוא היה אומר 'לא', לא היינו מביאים אותם. אף אחד לא יכול לכפות עליו שום דבר מבחינה מקצועית".
והנה מה שאמר באותה תקופה "השריף" על הבוסים שלו: "האוהדים רוצים שקורנפיין ילך הביתה, אבל בזכותו, יחד עם ארקדי וראש העירייה ניר ברקת, בית"ר עדיין מתקיימת. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם שלושתם לא היו שומרים כך על הקבוצה"... היום, כמה מפתיע, הוא מתחנף לבוסים הנוכחיים של המועדון - כלומר לאלי אוחנה וללה פמיליה.
"ברגע שהסמל הגדול ביותר של בית"ר ירושלים והכדורגל הישראלי פונה אליך לבוא ולעזור, אתה לא שואל שאלות, אתה קודם כל מתייצב", ליקק כהן לאוחנה בשבוע שעבר. ומה עושים כששלושה־ארבעה גזענים מאיימים עליך? אתה לא שואל שאלות, אתה קודם כל מתרפס.
ושמתם לב קולו של מי לא נשמע, בכל הפרשה הכל כך מביכה ומבישה? זוכרים מי הבטיח לא מזמן בפאתוס אופייני: "גזענות תישאר מחוץ ליציעים של בית"ר ירושלים"? אלי אוחנה כמובן. אבל כשאותם גזענים שהפריעו לאימון הוזמנו אחר כבוד לחדרו של היועץ המקצועי החדש והורידו אותו על ארבע, הסמל והפה הגדול של בית"ר ירושלים שוב שמר על זכות השתיקה ותיפקד כעציץ.
ותודה מיוחדת לוועדה המצחיקה שהחליטה להעניק להם רק לפני חודש פרס כספי, במעמד נשיא המדינה רובי ריבלין, על "מאבק חסר פשרות בגזענות".
לפנייה לכתב/ת 
