תיק 4000 / מליניאק
בכדורסל הישראלי העובדות לא מעניינות. כששעון המשחק מראה 00:00, רק דבר אחד קובע - התוצאה, ובדרך כלל המאמן עומד לשימוע שתי דקות אחרי הבאזר. הגישה הזאת מובילה אותנו מכישלון לכישלון, ואנחנו מסרבים ללמוד את הלקח
אני מכיר את הסיטואציות האלה מכל הזוויות: כשחקן, כמאמן וכפרשן. כשהשמן רותח ואתה על המחבת - זה כואב. פוליטיקאי יכול למשוך זמן ולחרטט שאין כלום כי לא היה כלום, אבל למאמן כדורסל יש שימוע שתי דקות אחרי המשחק. מודה בכישלון? "לא, הייתה אכזבה". הפסדתם בארבעה משחקים, באחרון הובסתם, זה לא כישלון? "לא, זו אכזבה". עקשן, נעביר את הטיפול בעניינך לאולפן. אחרי דיון מעמיק של חמש דקות, הפאנל פסק: הביתה.
נכון שמאמנים ושחקנים טובים כמו המשחק האחרון שלהם, אבל לא מדובר בתיק 4000. כששעון המשחק מראה 00:00, רק דבר אחד קובע - התוצאה, ובדרך כלל המאמן מוחזק כאחראי הבלעדי. זו גישה שמובילה אותנו מכישלון לכישלון, ולא לומדים לקח. אם המאמן יירד על השחקנים שפישלו, הוא ייצא רע. אם יגן על שחקנים שפישלו, האשמה כולה עליו, והוא שוב ייצא רע. בלית ברירה המאמן לוקח אחריות על אותו ריבאונד שהשחקנים לא לקחו, ועל הליי־אפים וזריקות העונשין שפיספסו.
בליגת העל מאמן יכול לבחור את השחקנים שמתאימים לפילוסופיית המשחק שלו. אם אין ישראלי בעמדה מסוימת, אפשר להחתים זר. מאמן נבחרת ישראל בוחר ממה שיש, וצריך להתאים את השיטה לשחקנים הקיימים. בכדורסל "המודרני" משחקים פיק־אנד־רול וזורקים שלשות, אבל מה עושה מאמן שאין לו קלע שלשות?
ישראל לא הייתה עדיפה על אף אחת מהנבחרות בבית שלה, אבל זה לא אומר שאי אפשר לנצח אותן. באחד מול אחד אנחנו פחות טובים בכל עמדה, ולכן חייבים ליזום. לגרום ליריבות לצאת מהמשחק הרגיל שלהן. במשחקי ההכנה חשבתי שארז אדלשטיין משאיר את שמירות הלחץ, ההגנות המתחלפות והמלכודות בחצי מגרש לטורניר עצמו. יש לנו בעיית גובה, ולכן חובה להרחיק את היריבים מהסל. דווקא שון דוסון וליאור אליהו, שומרים בינוניים-מינוס על חצי מגרש, יכולים להתאים ללחץ על מגרש שלם. תוסיפו את ריצ'רד האוול, שבאופן טבעי הולך לחטוף, עומרי כספי ובר טימור, ויש עם מי ללחוץ.
בתחקיר מבררים את העובדות כדי להשתפר. בחקירה מחפשים אשמים כדי לתלות. בכדורסל הישראלי העובדות לא מעניינות, מחפשים רק אשמים. הגרמנים, שב־2015 אירחו את הטורניר, לא הצליחו לעלות מהבית המוקדם אפילו עם דירק נוביצקי הגדול. הם השאירו את המאמן, ושנתיים אחר כך קצרו את הפירות. ונסאן קולה ימשיך בתפקידו בצרפת למרות הכישלון באיסטנבול. אם איגוד הכדורסל יחליט להשאיר את אדלשטיין, היו"ר עמירם הלוי צריך לשכור שומרי ראש.
כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. אם ארוחות שף ב־359 אלף שקל הן חמגשיות, אז תבוסה לאוקראינה זה הישג. באתרים ובאולפנים הכריזו על המינוי הבא כבר בליל הסכינים.
עוד לפני הטורניר שמעתי על מועמדים להחליף את אדלשטיין בתפקיד, בלי קשר לתוצאות, ולא מאנשי איגוד הכדורסל.
להצלחה יש מחיר
נמאס לכם לשמוע אותי דורש לבטל את הפטור ממס לזרים? אין בעיה, תמשיכו להציף את הליגה בזרים, תפילו את הכישלונות על מאמני הנבחרת - והבעיה נפתרה. במשך כל העונה שעברה התרעתי שאנחנו הולכים לקיץ קשה. השחקנים הישראלים הפכו לסרח עודף בקבוצות, וחלקם משחקים רק בזכות החוק הרוסי.
אין הצדקה ליותר משלושה זרים, ואם צריך לשלם מחיר עד שיגדלו שחקנים ישראלים - אז נשלם, או שנשלים עם העובדה שלישראל אין נבחרת לאומית. יהיו פה לגיונות זרים, ותבלו. אליפות אירופה זה טורניר מתעתע. לפעמים די בשני ניצחונות כדי לסיים במקום השמיני, ולפעמים שני ניצחונות לא מספיקים כדי לעבור שלב. מולי קצורין, צביקה שרף, אריק שיבק - כולם הגיעו להישגים עם הנבחרת, אבל איש מהם לא סיים קדנציה במחיאות כפיים. למה?
תמיד השחקן שאיננו הוא הכי חשוב. איתי שגב יכול היה לעזור בהגנה, ואלכס צ'וברביץ' היה נותן לאדלשטיין אפשרות לתת פייט לשחקנים של 2.10 מטר כשהאוול יוצא לנוח. לא בטוח שזה היה מביא עוד ניצחון, אבל לפחות לא היינו נראים כמו קבוצת נוער מול ולנצ'יונאס, פאצ'וליה, תייס ושרמדיני.
איגוד הכדורסל צדק כשהשעה את כרם משעור ושגב. שחקן לא יכול לעשות לעצמו דין ולא להופיע לאימונים, אפילו אם הסיבות מוצדקות. אבל האיגוד פישל בעניין הביטוח של שגב, ובמקום להיות צודק האיגוד היה צריך להיות חכם ולתת לשחקנים סולם כדי שירדו מהעץ.
פעם שמעון מזרחי היה סוגר עניין כזה בהשעיה לשבועיים. מכבי ת"א לא התאמצה מדי כדי שזה יקרה.
לא כל-יכול
כולם ציפו מעומרי כספי שיישא את הנבחרת על גבו. זה לא קרה, ואין טענות. הוא נתן מעצמו 120 אחוז. מי שחשב שכל שחקן NBA קולע 30 נקודות למשחק, טעה. רוב שחקני הליגה הטובה בעולם מתמחים באספקט מסוים של המשחק: קליעה, ריבאונדים, חסימות, ויש את השחקנים השלמים, אלה שיש להם את כל החבילה.
כספי הוא שחקן משלים. הוא שיפר והרחיק את טווח הזריקה שלו מחוץ לקשת, ועושה נקודות בהתקפות מעבר. בסקרמנטו, כשהשומר שלו הלך לעזור בשמירה על דמרקוס קאזנס, הוא זרק שלשות חופשיות. סטייל פניני במכבי. החגיגה של פניני נגמרה כשסופוקליס שחורציאניטיס עזב. בנבחרת ישראל אין סנטר מאיים מתחת לסל והגארדים מתקשים לחדור, ולכן השומר נדבק לכספי גם כשהוא הולך בהפסקה לשירותים. אני לא זוכר שכספי זרק בטורניר שלשה אחת פנויה. מצד אחד, לא דאגו לשחרר אותו. מצד שני, הוא לא מסוגל לייצר לעצמו מצבי קליעה. הוא התרוצץ ללא הפסקה, והגיע מותש לזריקות כשהיה מטר וחצי מהטבעת.
בכדורגל, כדי להבקיע שער משני מטרים מספיק רק ללטף את הכדור. בכדורסל זריקה משני מטרים היא הכי קשה. היא דורשת טאץ' שיש לבודדים (האוול), וכשאין אליבי לכישלון, הידיים מתחילות לרעוד. לכספי יש ידיים ארוכות וחזקות שעוזרות לו לקלוע שלשות מתשעה מטרים. זריקות ממטר וחצי ועונשין הן זריקות של רגש. ב־NBA הוא קלע העונה ב־58.6 אחוז בלבד מקו העונשין. לאורך הקריירה יש לו פחות מ־50 אחוז לשתי נקודות(!), ואם תורידו את ההטבעות והליי־אפים במתפרצות (שהן זריקות של 100 אחוז), תישארו עם 35 אחוז משניים־שלושה מטרים. אצל מאמן אחר זה ישתנה?
דניס שרדר, כוכב NBA, החטיא פעמיים ליי־אפ בדקה האחרונה, וגרמניה הפסידה לישראל. האם המאמן שלו אשם? לאדלשטיין יש כמובן חלק בכישלון, ואם יחליטו להחליף אותו אז יהיה מאמן אחר, אבל לא שמעתי מילת ביקורת על השחקנים עד לביזיון נגד אוקראינה (וטוב שכך). אם השחקן הכי טוב הגיע לזריקה מתחת לסל, המאמן עשה את שלו. כל מאמן, בכל קבוצה או נבחרת.
אפשר להחליף מאמן, והלוואי שהיו לנו עוד כמה שחקנים כמו עומרי כספי, אבל חייבים להכיר בעובדות.
לפנייה לכתב/ת 
