חוק גיוס החרדים בוטל: "מפלה בין דם לדם"
שמונה מתשעת שופטי בג"ץ החליטו לבטל את החוק שניסחו החרדים ונועד לקבור את השוויון בנטל - ולא חסכו במילים קשות. נשיאת העליון נאור: "די לסיסמאות, נדרשים מעשים". השופט רובינשטיין: "ייאוש". השופט עמית: "גם מסלול ישיבות ההסדר פוגע בשוויון"
חוק שיש בו "פגמים גנטיים". חוק שמפלה בין דם לדם. חוק שפוגע קשות בזכות לשוויון. את כל אלו אמרו שופטי בג"ץ על החוק שהעבירו החרדים בממשלת נתניהו הנוכחית ונועד לקבור את השוויון בנטל. בעקבות זאת, בצעד נדיר הם ביטלו את התיקון לחוק גיוס החרדים, דרשו מהממשלה לחוקק חוק חדש תוך שנה - וקוממו עליהם את החרדים.
נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, שלעמדה שלה הצטרפו שבעה מתוך שמונת השופטים הנוספים בהרכב המורחב, ציינה כי בחוק הגיוס החדש נגרמת "פגיעה משמעותית בשוויון כבר בתקופת ההסתגלות הראשונה, שבמהלכה הוסמך שר הביטחון לתת פטור מיידי לעשרות אלפי תלמידי ישיבות, במנותק משאלת העמידה ביעדי הגיוס שנקבעו. אי-עמידה ביעדי הגיוס בתקופה זו אינה גוררת סנקציה כלשהי ואינה מחייבת את גיוסם של תלמידי הישיבות".
לדברי נאור, "הפגיעה בהיבטים של השוויון אינה מסתיימת בתקופה זו והיא נמשכת, אף אם בעוצמה נמוכה יותר, במהלך תקופת ההסתגלות השנייה. למעשה מודל יעדי הגיוס, העומד בליבת הסדר הגיוס החדש, פוגע מעצם קיומו בשוויון. בעוד שלגבי רוב המשרתים בצבא חלה חובת גיוס כללית, הרי שביחס לתלמידי הישיבות נקבע הסדר המאפשר לדחות את שירותם של רבים - ובשלב מאוחר יותר לפטור אותם כליל - ובלבד שקבוצה אחרת של תלמידי ישיבות, בהיקף שקבעה הממשלה, התגייסה לצבא או לשירות הלאומי-אזרחי".
היא ציינה כי "בנוסף, שר הביטחון רשאי להמשיך לדחות מדי שנה את שירותם של כלל תלמידי הישיבות עד הגיעם לגיל 21 גם אם לא הושגו יעדי הגיוס שקבעה הממשלה. מתן דחיית שירות כמעט אוטומטית שכזו פוגעת אף היא בשוויון. האוכלוסייה הנפגעת כתוצאה מכך אינה רק המשרתים בצבא, אלא גם המיועדים הרבים לשירות ביטחון שאינם זוכים לדחיית שירות כמעט אוטומטית לצורכי לימודים או לצרכים אחרים. גם מערך המשרתים במילואים נפגע מכך, שכן אילו היקפי הגיוס היו גדולים יותר המשרתים במילואים היו נדרשים לשרת פחות.
"פגיעה נוספת בשוויון נגרמת בשל הקניית הסמכות להפנות תלמידי ישיבות לשירות הלאומי-אזרחי במקום לשירות צבאי. טיבו של השירות הלאומי-אזרחי שונה בתכלית מהשירות הצבאי, והוא אף קצר משמעותית", מוסיפה נאור ומסכמת כי "ניתן לראות כי קיימים כשלים מבניים חמורים בהסדר הגיוס החדש. על כל האמור לעיל ניתן פשוט לומר - 'עוד חוזר הניגון' או 'אותה הגברת בשינוי אדרת".
"המסקנה העולה", כותבת נאור, "היא שהסדר הגיוס החדש אינו תורם באופן ממשי ומשמעותי להגשמת התכלית העיקרית של החוק שעניינה הפחתה משמעותית של חוסר-השוויון בנשיאה בנטל השירות בצבא. טענה שחזרה בטיעוני המשיבים ובתהליך החקיקה הייתה כי הסכמה הכרחית לצורך מניעת עימות עם הציבור החרדי ולשם שימור ההישגים שכבר הושגו בתחום גיוס תלמידי הישיבות. הסכמה היא אכן רכיב חשוב ורצוי שעשוי להיות בעל תרומה מכרעת לפתרון הסוגיה שלפנינו, אך לא ניתן לקבל הסדר שזו כל חזותו. השאיפה המובנת להגיע להסדר המקובל על הציבור החרדי אינה יכולה להצדיק ויתור, הלכה למעשה, על השאיפה להגשים את המטרה המרכזית של החוק - צמצום משמעותי של הפערים בחלוקת הנטל".
לדבריה, "הסדר הגיוס החדש לוקה ברצף של כשלים מובנים שהם בבחינת 'פגמים גנטיים'. חתירה לשוויון מוחלט בין האוכלוסיות המשרתות בצבא אינה מציאותית והסדר הגיוס אינו אמור להביא אפוא לשוויון מלא, אלא לצמצום משמעותי של הפערים היוצרים את אי השוויון. אבל לא די בסיסמאות או בקביעתם של הסדרים הדוחים את הקץ. נדרשים מעשים של ממש".
נשיאת העליון הנכנסת אסתר חיות כתבה כי היא מצטרפת בצער להחלטת שופטי הרוב לפסול את החוק, וציינה כי היא לא שיערה ש-15 אחרי שנחקק חוק טל ב-2002, "נעמוד באותו מקום בלי שמסתמן פתרון חוקתי הולם". היא ציטטה את עצמה בפסק הדין בנושא הגיוס משנת 2009 כי היא אינה משלה את עצמה כי החלטה שיפוטית לבדה יש בכוחה לפתור סוגיה חברתית רגישה, מורכבת ורבת פנים זו. אך היא סבורה גם היום כי "משהופקד בית המשפט על הגנת זכויות אדם ועל שמירת שלטון החוק, ומשיש בידיו כלים משפטיים-ערכיים לממש את תפקידו זה, בין היתר, בדרך של ביקורת שיפוטית מחויב בית המשפט למלא אותו בלא שמידת ההשפעה המעטה או המרובה של פסיקתו תרפה את ידיו".
המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, כתב כך בפתח פסק דינו: "יאוש. אין בפי מלה אחרת באשר לנושא זה. הגיחוך - חוכא ואיטלולא - שנוצר בגלגולי ה"פינג פונג" בין הרשויות מציב את השאלה אם לצחוק צריך או לבכות בכי תמרורים. איני רואה מנוס מהצטרפות לחברתי הנשיאה, שבפסק דינה המפורט הוכיחה בעליל לא רק את היעדר השוויון שבחוק החדש, אלא גם את היעדר המידתיות הקיצוני".
רובינשטיין כתב: "מדברים רבות על אחדות העם היהודי. חלק מביטוי האחדות הוא השירות בצה"ל. אין בו סתירה כהוא זה ללימוד תורה. השירות הצבאי בצבא הגנה לישראל אינו 'ברירת מחדל' של 'כמי שכפאו שד'. כל עוד יישאר ברירת מחדל דחויה כך בעולם החרדי תימשך הסאגה הנוכחית, חוק יילך וחוק יבוא, ותחושת אי השוויון הקשה תימשך. אכן, לא יתכן חולק על חשיבות לימוד התורה, אך עניין השירות בצה"ל, המצפון והמוסר, וההגינות כלפי כולנו, מה יהא עליהם?
השופט יצחק עמית היה אולי החריף ביותר מבין תשעת השופטים. כך הוא כתב: "ייאמר מיד. החוק פוגע קשות בזכות לשוויון, בצדק ובהגינות שהם שם נרדף לעקרון השוויון. החוק מפלה בין אדם לאדם, בין דם לדם ובין דמים לדמים. לצעיר החרדי יש אפשרות שלא להתגייס כלל אם נתמלאה המכסה, יש לו אפשרות לדחות את גיוסו והוא יכול לבחור בשירות אזרחי חלף השירות הצבאי. הצעיר החרדי לא נדרש לסכן את חייו, כביכול דמו סומק טפי מדמו של צעיר אחר שאינו בן ישיבה. ואם בחר הצעיר החרדי להתגייס בגיל 21 לאחר שכבר הקים משפחה, משכורתו הצבאית גדולה בהרבה מזו של חברו ליחידה שאינו נשוי. תיקוני החוק נודעו בציבור כחוק השוויון בנטל, אך הלכה למעשה קיבעו ועיגנו בחוק את אי השוויון בנטל".
"המגזר החרדי, שלא כמיעוטים אחרים, אינו מגזר מוחלש", מדגיש השופט עמית. "זהו מגזר בעל כוח ועוצמה פוליטית, והוא עושה שימוש בכוחו זה כדי לפטור את בניו מהחובה הבסיסית, שהיא גם הזכות הבסיסית להשתתף בהגנת המדינה. הציבור שבניו משרתים בצה"ל רואה בכך השתמטות גרידא ועוול מוסרי משווע, ומכאן תחושת המרירות, הכעס והתסכול, שבתורם מביאים לפילוג ולניכור בחברה הישראלית". לפי עמית, "התוצאה של בטלות החוק מניחה לפתחו של המחוקק פצצת-זמן מתקתקת עם השהייה לשנה, שבמהלכה יהיה על הכנסת לחוקק חוק חדש שיעמוד בדרישות החוקתיות".
השופט עמית הוסיף כי לדעתו קיימת אפליה גם במסלול ישיבות ההסדר: "מסלול השירות לתלמידי ישיבות דתיים-לאומיים (ישיבות הסדר) אף הוא פוגע לכאורה בשוויון, באשר על פי החוק הנוכחי, תקופת השירות הצבאי הפעיל עומדת על 17 חודשים בלבד. שירות מקוצר זה לכאורה קשה יותר להצדקה מאשר הפטור שניתן לצעיר החרדי, משום שאורח החיים הדתי-לאומי והסביבה החברתית של הצעירים המשתייכים לקהילה זו, אינם מהווים חסם או מניעה של ממש לשירות צבאי מלא, או לפחות קרוב לכך. גם בקרב הציבור הדתי-לאומי יש קולות המהרהרים על טיבו של ה'הסדר', תרתי משמע. עם זאת, נושא זה אינו עומד במוקד העתירות שבפנינו".
בסיום דבריו הציע השופט עמית לתת פטור גורף מגיוס לכל החרדים כהוראת שעה כדי לעודד אותם להיכנס לשוק העבודה. "יש לנטוש את הקונספט של דחיית גיוס, שלמעשה מוביל בסוף הדרך לפטור מגיוס בגיל מאוחר יחסית", ציין השופט. "פטור מגיוס עוד בתחילת הדרך יעמיד את הצעיר החרדי כבר בהגיעו לגיל 18 בפני הברירה – עבודה או לימוד בישיבה – מה שצפוי להגדיל את מספר המשתלבים בשוק העבודה בגיל צעיר יותר".
השופט ניל הנדל התייחס בנימוקיו גם למצג שווא של מכסת החרדים המתגייסים, וכי בהם ישנם גם חוזרים בשאלה או כאלו שבכל מקרה חלה עליהם חובת הגיוס. "הגדרה מרחיבה זו שמה ללעג את יעדי הגיוס ומאפשרת לעמוד בהם באופן פיקטיבי, באמצעות מתגייסים שנשאו בלאו הכי בחובת גיוס – אם משום שמעולם לא למדו בישיבה (אלא במוסד לימודי אחר המקיים זיקה לציבור החרדי), ואם משום שנטשו אותה בגיל מוקדם", ציין השופט הנדל.
"ודוק, בשערי ההגדרה באים מתגייסים שסיימו את לימודיהם במוסדות 'חרדיים' בגיל 16 – יהיו אשר יהיו מצבם החברתי, שיוכם הקהילתי, מקום לימודיהם או תפיסת עולמם הדתית במועד הגיוס, שנתיים ויותר לאחר מכן...ברם, נדרשת מידה גדושה של ציניות ותעוזה כדי לנופף בשירותם הצבאי של 'יוצאים בשאלה' – אזרחים שבחרו לעזוב את הקהילה החרדית, ולהשתלב בחברה הישראלית הרחבה – כתעודת כשרות למשטר אי-הגיוס של תלמידי הישיבות החרדיות.
"אזכיר כי הסדר הפטור נועד לצמצם את הפגיעה בשוויון באמצעות הגדלת מספר המתגייסים מקרב תלמידי הישיבות החרדיות הנהנים מפטור, כך שגיוס חרדים שאינם תלמידי ישיבות, שלא לדבר על חרדים לשעבר, אינו תורם מאומה לתכלית זו. הנתונים המספריים, המצביעים על חלקם המשמעותי של אלו שלמדו שנתיים בלבד במוסד חינוך חרדי בקרב המתגייסים, ממחישים היטב את העיוות שיוצרת ההגדרה המרחיבה".
לפנייה לכתב/ת 
