האחות שהותקפה ברמב"ם: "אמרו לי שלא אצא בחיים מהמחלקה"
מרינה פרנקל הותקפה אתמול באכזריות על ידי מטופלת וצעירה נוספת: "זה התחיל באיומים ויריקות, המשיך עם נעל בראש והסתיים באגרוף. הרגשתי מושפלת". הבוקר הפגינו כ-100 מעובדי בית החולים: "יש לסמן מטופלים אלימים כמו חיידקים"
כ-100 מעובדי בית החולים רמב"ם בחיפה הפגינו הבוקר (יום ד') בכניסה לבית החולים במחאה על תקיפת אחות במחלקה פנימית בידי מטופלת. המפגינים הצטיידו בשלטים שבהם נכתב "אפס סובלנות לאלימות". בבית החולים טענו כי בשנה האחרונה אירעו 70 מקרי תקיפה של אנשי הצוות הרפואי.
אתמול הותקפה האחות מרינה פרנקל בידי מטופלת כבת 18, שהיכתה אותה בנעל ובאגרוף עד אובדן הכרה. המטופלת נעצרה יחד עם מכרה שלה, צעירה בשנות ה-20 לחייה, שירקה על האחות. "זה התחיל ביריקות ואיומים, אחר כך עבר למכות בראש עם נעל והסתיים עם אגרוף לפנים", סיפרה מרינה לאולפן ynet.
"הרגשתי מושפלת, נאמרו דברים קשים בנושא לאומני שאני לא רוצה לחזור עליהם. בנוסף אמרו שלא אצא חיה מהמחלקה", הוסיפה האחות. את טענותיה היא מפנה, בין היתר, לעבר בתי המשפט שלדבריה מקלים עם התוקפים: "אם לא נפעל, זה לא ישתנה. צריך להיות חוק מאוד ברור ומוגדר ורק אז אנשים יחשבו ארבע פעמים לפני שהם מרימים ידיים".
מעצרן של שתי החשודות הוארך ביממה. עו"ד יעד נווה, המייצג את החשודה המרכזית, אמר כי היא אינה זוכרת את האירוע שכן "היא מתעלפת עד 10 פעמים בשעה". לדבריו, החשודה הייתה מאושפזת במחלקת ילדים במשך שלושה שבועות. "לא נתנו לה תרופות ולא התייחסו אליה יפה", אמר.
סגן מנהל בית החולים, ד"ר אבי ויסמן, אמר בעצרת כי גם מקרה תקיפה אחד הוא יותר מדי ותקף את מערכת המשפט, שלדבריו מקלה עם תוקפים של עובדי ציבור. "המטופלת הזו, המסכנה, הובלה שלושה ימים על כיסא גלגלים, אבל כשהיא רצתה - היא זינק על האחות כמו לוחמת", סיפר.
בשיחה עם ynet אמר ד"ר ויסמן כי בתי המשפט משחררים תוקפים ללא ענישה משמעותית, שהייתה יכולה לצמצם את התופעה: "אם אנשים, מספיק אחד או שניים, היו נכנסים לכלא, אחרים היו חושבים לפני התקיפה הבאה. זה יכול היה לצמצם מעט את האירועים".
הוא הוסיף כי בבית החולים פועלים כל העת להתייעל ולשפר את היחס לחולים, ובמקביל פועל מערך האבטחה בצורה יעילה. "הם מגיעים בתוך זמן קצר ביותר, והם אלה שלרוב סופגים את רוב האלימות", אמר.
פרופ' יהודה אולמן מוועד הרופאים תקף גם הוא את המשטרה וטען כי תיקים רבים של אלימות נסגרים בשל חוסר עניין לציבור: "אם המטופלת הזו הייתה תוקפת שוטר הדברים היו נראים אחרת".
עינת פרץ, האחות הראשית במחלקות הפנימיות, הייתה עדה לחלק של התקיפה הפיזית וסיפרה כי המראות היו מזעזעים: "המטופלת כבר הייתה מוקפת באנשי ביטחון ומשטרה, קמה מכיסא הגלגלים והיכתה את האחות בנעל. לאחר מכן היא קמה פעם נוספת והיכתה אותה באגרוף, עד שהאחות נפלה מחוסרת הכרה. אי אפשר להמשיך אחרי דבר כזה. לא הצוות וגם לא המטופלים".
"אנחנו לא נהיה מוכנים לעבור על דבר כזה לסדר היום", אמרה פרץ, שסיפרה כי ב-20 שנותיה בבית החולים הייתה עדה בעיקר לאירועי אלימות מילולית, אך לא לאירוע כה קשה. "מבחינתנו לא נמשיך לטפל במטופלים אלימים, זה לא יקרה", סיכמה.
רונן קרויטורו מוועד האחים היה נחרץ: "צריך לסמן את החולים האלימים כמו שמסמנים חיידקים עמידים. חולה אלים שייכנס בשערי בית חולים כלשהו יזוהה, יאובטח, והעלויות יוטלו על המשפחה שלו ועל קופת החולים אליה הוא משתייך. אחים ואחיות לא יעבדו תחת אלימות".
לפנייה לכתב/ת 
