למה כשהייתי שמנה פחדתי מהחגים?

שנים זה היה חוזר על עצמו.

כל שנה, בראש השנה, התחייבתי לעצמי לעשות שינוי. המשקל העצום שסחבתי על עצמי היה נוראי, לא רק בגלל הכובד, השונות והמבטים של אחרים עליי, בעיקר בגלל שתמיד ברחתי מהתמודדות עם הבעיה.

קראתם את הטורים הקודמים?

כבר עשר שנים: עדיין חצי שירה

חצי שירה: הייתי הילדה הכי שמנה - גם בחופש הגדול

לפני המהפך. אוכלת מעט בשולחן החג - משלימה את השאר אחר כך

אני, שהייתי רגילה לאכול מעט יחסית בשולחן החג כדי שלא יראו, הייתי חוגגת בלילה עם כל השאריות, אוכלת בסתר, ככה עם היד, אפילו בלי סכו"ם. זה היה פיצוי, זה היה כיף, האוכל הזה, הערבוב של המתוק עם המלוח, של החופש לאכול מה שבא לי כשאף אחד לא רואה, זר לא יבין זאת.

"איך את שומרת בכל החגים האלו?", שאלה אותי קרובת משפחה. "אני מאזנת", עניתי.

זה נשמע מאוד קל וזה לא. האיזון נובע לא בגלל שהאוכל אינו מדבר אליי פתאום, הוא מגיע מהרבה דיבור עצמי שהוא כלי אדיר בתהליך שלי. אני אוכלת רק אוכל שאני אוהבת לכן התהליך הצליח לי.

לטפח את השינוי

1. אכלו בארוחת החג רק מאכלים מיוחדים

יש משהו מאוד כייפי בלאכול בערב החג מהדברים המיוחדים, גם אם אלו מאכלים עתירים יותר. אל תאכלו מהדברים שיש אותם כל השנה כמו אורז, פסטה וכו׳. אכלו מאותם מאכלים במידה, כלומר לא עד להתפוצץ, כדי להשאיר מקום למאכלים נוספים.

2. הסירו מהלקסיקון שלכם את המשפט "אם כבר אז כבר״"

אם אכלתם מעבר למה שציפיתם או רציתם, נסו לאזן במשך היום ולא להמשיך את האכילה, בסופו של דבר הכל מצטבר ועדיף לעצור אחרי 1,000 קלוריות במקום אחרי 3,000.

3. למחרת ערב החג, למרות שעדיין חג, נסו לייצר שגרה בהתאם לתכניות שלכם

אם נהניתם מארוחה עתירה בערב החג, זה הזמן לבלום את העלייה ובעצם לאכול (גם אם מתארחים או מארחים) מהדברים במידה, בכמות שאוכלים בשגרה, כך לא תהיה עלייה במשקל.

"חצי שירה" היא הבעלים של חיים בריאים ורזים