מצוות החג' במכה: סעודיה האמיתית נחשפת
מי שעולים לרגל לסעודיה מגלים כי מאחורי מגדלי היוקרה והתמונות של עשירי העולם, מסתתרות שכונות עוני רבות, שתושביהן מצהירים: "חייהם של בעלי החיים טובים משלנו". המבקרים מוזהרים לבל ידברו פוליטיקה והתורים לתפילות ארוכים מאוד. איזו יד חייבת להישאר חשופה ומה אסור לעולי הרגל לאכול? התשובות בכתבה מיוחדת של כתבנו חסן שעלאן מהממלכה המפרצית
חג' שמח - לא לכולם: קרוב לארבעה מיליון מוסלמים מכל רחבי העולם, כולל האיראנים שנודו אשתקד, עלו השנה לרגל למכה כדי לקיים את החג', אחת המצוות החשובות ביותר באיסלאם. גורמי ממשל סעודיים אמרו שהטקסים והתפילות השונים, שבשנים עברו ידעו שריפות, מהומות, תאונות ואירועים קטלניים רבים שבהם עולי רגל נמחצו למוות, עברו השנה ללא כל תקרית מיוחדת.
עוד חדשות מעניינות מהעולם הגדול בדף הפייסבוק של דסק החוץ
מושל מחוז מכה הנסיך חאלד אל-פייסל, שעמד בראש ועדת החג' המרכזית, אמר שעונת העלייה לרגל השנה הייתה הצלחה. "אני גאה שהצענו את השירותים הללו וגאה בכל עולה רגל שבא לאדמה זו וסייע בהצלחת העונה הזו", אמר המושל לכתבים בעיר מנא, שנמצאת מזרחית למכה.
גם לישראל הייתה נציגות בחג' עם 4,500 ערבים-ישראלים שעלו לרגל לסעודיה דרך עמותת "ועדת החג' והעומרה" של ערביי 48' מהעיר טייבה. כתב ynet חסן שעלאן היה בין עולי הרגל שהגיעו מישראל, שהה 25 יום בממלכה הסונית השמרנית, ספג את האווירה המיוחדת, אך גם גילה שדברים שרואים משם לא רואים מכאן.
נסיכים וארמונות פאר לצד עוני קשה ומובטלים רבים
בשנים האחרונות, בייחוד לאחר מהפכות "האביב הערבי" וירידת קרנה של מצרים, נכנסה סעודיה לנעלי מנהיגת העולם הערבי הסוני והיא מחזיקה בהשפעה רבה באזור. עם כספי הנפט הרבים שזורמים לקופתה נהנית הממלכה בריאד מתדמית של מדינה מפרצית עשירה שהרווחה הכלכלית בה היא מנת חלקו של כל תושב. אולם המצב בסעודיה שונה בהרבה ממה שמתואר בכלי התקשורת ובסדרות הטלוויזיה. בצד אחד של המתרס יש את שכבת בני המלוכה והנסיכים העשירים שחיים ברמת חיים גבוהה ביותר בארמונות פאר מצופי זהב, רכבי יוקרה, מטוסים פרטיים עם כל החידושים האחרונים ובתים מפוארים בחו"ל.
בצד השני: אוכלוסייה גדולה בקו העוני ומתחתיו. 20 אחוזים - זהו שיעור העוני בממלכה הערבית שבה גרים כ-24 מיליון תושבים. כך לטענת כלכלנים זרים ומקומיים, שלא מתבטאים בפומבי בנושא משום שאסור לדבר עליו בסעודיה. גם שיעור האבטלה בממלכה אינו מעודד. הרשויות בסעודיה טוענות ששיעור זה עומד על סביבות 12-11 אחוזים, אולם מומחים זרים מעריכים שמדובר בנתון גבוה יותר שקרוב ל-29-27 אחוזים.
מעבר למספרים היבשים, האנשים הפשוטים ברחוב מציירים תמונה עגומה של הממלכה העשירה והמשפיעה באזור. מי שמסתובב בשכונות השונות בערים הסעודיות יכול לראות הזנחה גדולה, בתים ישנים מאוד, תשתיות רעועות, משפחות שישנות בצמתים ושאין להן מה לאכול ואת אחת ממכות המדינה - קבצנים רבים בכל פינה.
איך קורה, שואל המבקר הזר את עצמו, שמדינה עם הכנסות שנתיות מנפט במאות מיליארדי דולרים ועתודות נפט ומט"ח רבות, מתמודדת עם בעיות קשות של עוני ואבטלה גבוהה? התשובה לשאלה עגומה אם אתה סעודי שלא נמצא בחתיכת הלחם שבה מרוחה החמאה - בגלל אי שוויון בחלוקת הכנסות. ההון הסעודי העצום מתחלק בין כמה עשרות אלפי אזרחים בלבד, רובם שייכים למשפחת סעד השלטת. כל היתר מקופחים. וכשמוסיפים לכך את מיליוני העובדים הזרים הזולים שתופסים את מקומות העבודה למקומיים מבינים עוד יותר את גודל הבעיה.
מסע בעקבות הנביא מוחמד
כל מוסלמי מחויב לעלות למכה לפחות פעם אחת בחייו, ומי שחוזר ממנה שב עם חוויה לכל החיים - וגם עם התואר המכובד "חג'". אחד היעדים המרכזיים של עולי רגל שמגיעים לסעודיה היא העיר אל-מדינה, שידועה גם בשם "מדינת רסול אללה" - העיר של שליח האל. העיר נודעה בקדושתה למוסלמים אחרי מכה ולפני ירושלים. מסגד "אל-חרם אל-נבוי אל-שריף" (מסגד הנביא) הוקם בעיר במקור על ידי הנביא מוחמד. מתחת לכיפה הירוקה נמצא קברו של הנביא ובמתחם הקבר נמצא גם ביתו. כולם רוצים להיכנס למקום, אלא שלחץ המבקרים עצום ולכן הכניסה פנימה איטית ביותר. כל עולה רגל, למשל, צריך לחכות לפחות 40 דקות כדי להתפלל "באלרודה", השטח שבו נהג הנביא מוחמד להתפלל. בשל מספר המתפללים הגבוה, נוהגים המאבטחים במקום לסגור לפעמים חלק מהשערים כדי למנוע כניסה נוספת וצפיפות יתר. אלה שנותרים בחוץ מתפללים ברחבי מתחם המסגד שבו הוצבו שמשיות רבות בשל החום הלוהט.
מהעיר אל-מדינה עולים עולי הרגל על אוטובוסים לנסיעה של חמש שעות ל"מכה אלמוקרמה" – מכה המבורכת. רגע לפני שמגיעים למכה עוצרים עולי הרגל ב"מקאת", הנקודה שבה הם צריכים להחליף בגדים ולהיכנס למצב של "אל-אחראם" - מצב טהור. הבגדים החדשים שלובשים עולי הרגל לבנים, כאלה שלא נגעו בהם החוט והמחט. החלק העליון של הבגד נקרא "אזאר" והתחתון "רדאא". על יד ימין להישאר חשופה וכך גם הראש כדי שדבר לא יפריד בין המאמין לבין השמיים. על עולי הרגל גם נאסר לאכול מאכלים מסוימים שעלולים לגרום לריח רע, שום לדוגמה. ואם זה לא מספיק, אז כדי להיות באמת טהור בתקופת החג' חל איסור על עולי הרגל לקיים יחסי מין. באשר לנשים, הן נשארות בבגדים רגילים עם כיסוי ראש.
היהלום של המסע: אבן הכעבה הקדושה
ברגע שמגיעים המאמינים ל"מקאת", הם אומרים את ה"נייה" - סוג של הצהרת כוונות לבצע את מצוות החג' - ולאחר מכן אומרים "תלבייה": "לפקודתך, לפקודתך אין לך שותף" עד שרואים את הכעבה במכה ואז מפסיקים.
עולי הרגל שמגיעים למכה באוטובוסים מתפזרים בבתי המלון ומתקבלים שם בשירים, בפרחים ובמשקאות. אז הם הולכים אל הכעבה, המבנה הקדוש למוסלמים, ומבצעים שבע הקפות סביב האבן השחורה ("טוואף") ואת ה"עמרה" (מצוות החג' הקטן) ושותים מים מבאר זמזם, אותה באר שלפי המסורת המוסלמית התגלתה להגר שחיפשה מים לבנה ישמעאל.
יעדים נוספים שעליהם לא מוותרים עולי הרגל בסעודיה הם העיר מנא ומסגד אל'חיף, הר ערפאת (הר הרחמים) ומוזדליפה, שם אוספים המאמינים אבנים לטקס סקילה שמייצגת את סקילת השטן. במהלך שהותם במקומות אלה ישנים עולי הרגל באוהלים ממוזגים, והולכים מדי יום שבעה קילומטרים הלוך ושוב בשבילים מסודרים ורוגמים את שלושת התלים. התל הראשון והגדול ביותר מציין את המקום שבו ניסה השטן לפתות את אברהם שלא להקריב את בנו ישמעאל. התל השני הוא המקום שבו ניסה השטן לפתות את אשתו של אברהם, הגר, למנוע את הקרבת בנם. התל השלישי הוא המקום שבו ניסה השטן לפתות את ישמעאל שלא יוקרב.
הליך הרגימה הוא השלב הראשון ליציאה ממצב ה"אל-אחראם" (טוהרה) ל"תחלול" - מצב של חול. השלב השני הוא "אל-נחר" - השחיטה, העלאת הקורבן. שלב זה מסמל את הכבש בסיפורו של אברהם שאותו שלח אללה לאברהם כדי שיעקוד במקום את ישמעאל. השלב השלישי ל"תחלול" הוא ה"אל-חלק" - תספורת וגילוח אצל גברים ו"תקצר" - גזרת קצוות שיער סמלית אצל הנשים. עם ביצוע ה"אל-חלק" מבוטלים כל האיסורים למעט האיסור על קיום יחסי מין. לאחר מכן שבים המאמינים לכעבה ומבצעים "טוואף" נוסף ונפרדים מהאבן הקדושה.
למה לי פוליטיקה עכשיו
במהלך ימי החג' מזהירות הרשויות בסעודיה את עולי הרגל שלא לדבר על ענייני פוליטיקה, אחרת יוביל הדבר למעצר. רק בשנה שעברה, למשל, נעצרו שלושה ערבים-ישראלים בטענה שדיברו על פוליטיקה. השלושה הוחזקו בתנאים קשים בכלא במשך כמה ימים. האבטחה באזור התפילות מוגברת ביותר ואנשי משטרה ומאבטחים פזורים בכל השערים ומסביב למסגד שבו שוכנת הכעבה. בנוסף להם יש גם שוטרים סמויים שמסתובבים בין עולי הרגל וכן מאבטחות שבודקות את הנשים המתפללות. למקום עצמו אסור להכניס תיקים, ויש ארונות מיוחדים שבהם ניתן להפקיד את התיקים תמורת סכום סמלי.
בימי החג', כאמור, מגיעים לאזור הכעבה והמסגד במתחם המוני מתפללים והמקום לא יכול להכיל את כולם. מסיבה זו נאלצים לא מעט עולי רגל להתפלל מתחת למנהרות ובכבישים הסמוכים ועל גגות מבנים. אופציה נוספת עבור המאמינים היא להתפלל במסגדים שנמצאים בשכונות מגורים סמוכות.
במהלך תקופת החג' מזדמן לעולי הרגל להיפגש עם אנשים שונים מרחבי העולם. חלק מהם אנשים עניים מאוד ממצרים, דרום אפריקה ומדינות נוספות שהגיעו ביחד עם משפחותיהם כדי לקיים את המצווה החשובה. בגלל שידם אינה משגת, הם ישנים לכל אורך התקופה (לפעמים כמה חודשים) במתחם "אל-חראם" ולרוב מקבלים אוכל ושתייה דרך תרומות.
אחמד הגיע לסעודיה מדרום אפריקה. הוא סיפר ל-ynet: "הגעתי לכאן לפני כמה חודשים ללא אישורים. זאת הדרך היחידה שבה אני יכול להשתתף במצוות החג' משום שמצבי הכלכלי לא מאפשר לי לשלם כל כך הרבה כסף. אני ועוד הרבה אנשים מסתכנים, סובלים ועוברים קשיים, אבל העיקר להיות כאן". סעיד הגיע לממלכה המפרצים ממצרים. "החלטנו להגיע לכאן אני ואשתי ושלושת ילדינו", הוא סיפר.
עניי עירך לא קודמים: "בעלי החיים חיים טוב יותר מאיתנו"
"נכון שהילדים מפסידים ימי לימודים ועוד הרבה דברים אחרים, אבל זאת הזדמנות להיות במצוות החג' משום שאני לא יודע אם יתאפשר לנו להגיע שוב להגיע לכאן". לדבריו, "נכון שאנחנו לא ישנים ולא אוכלים טוב ולא מתקלחים כמו שצריך, אבל מוכנים לסבול עד סיום תקופת החג'".
אם יש דבר שאותו עולי הרגל העניים לא יכולים להרשות לעצמם זה את הנסיעות היקרות במוניות. אם לפני עונת החג' גובים נהגי המוניות 15 ריאל סעודי (כ-14 שקלים) על נסיעה מבית המלון למסגד, הרי שבתקופת השיא של העלייה לרגל מאמירים המחירים לכ-90 ריאל (81 שקלים).
במהלך הנסיעה במוניות ובאוטובוסים בסעודיה, קשה שלא להבחין במשפחות הרבות - הורים וילדים - שיושבות לצד הכבישים ומקבצות נדבות. לחלק ממשפחות אלה אין בכלל קורת גג והן ישנות ברחוב. אחד הדברים המדהימים בסעודיה הוא שהכבישים המהירים מסודרים ומושקעים, אבל כשנכנסים לשכונות המגורים מגלים את ההזנחה הרבה, הדרכים הלא סלולות ובתים ישנים מאוד שלא מעט מהם סובלים מבעיות של רטיבות. "בעלי החיים חיים טוב יותר מאיתנו. אין מי שידאג לנו", סיפר ל-ynet אחד מתושבי מכה. "לצערי אנחנו סובלים מחיים קשים. לפעמים אני מתפלל למות כי זה עדיף במקום להישאר באותו מצב. נמאס לנו שמציגים תמונה שהכול בסדר בסעודיה כאילו אנחנו לא קיימים. כולם מפקירים אותנו, אין מי שידאג לנו לחיים יותר טובים. העשירים במדינה הם היחידים שחיים טוב ואותנו זורקים כמו כלבים".
שווקים 24/7: אוכל זול, בשמים ואפילו תרופות טבעיות
תושבת סעודית אחרת, נוף, סיפרה: "אני יוצאת מדי יום מהבית כדי לאסוף 10 ריאל (9 שקלים) בשביל להביא אוכל לילדים שלי. לפעמים עובר חודש שלם מבלי שאנחנו אוכלים בשר. בבית שלנו יש שני חדרים והרבה רטיבות. בנוסף, לילדים אין מקום לשחק בשכונה המוזנחת שלנו".
בין הבניינים המפוארים והקניונים הממוזגים על שלל החנויות עם המותגים והאוכל היקרים, יכולים התושבים המקומיים וגם התייר הממוצע למצוא מפלט לא רע בכלל בשווקים ברחובות. במהלך תקופת החג' פתוחים השווקים כמעט 24 שעות ביממה וניתן למצוא בהם הכול במחיר לכל נפש - ממזון, דרך בשמים וביגוד ועד לתרופות טבעיות.
אחד המאכלים הידועים ביותר בסעודיה הוא ה"כבסה" - אורז שמבושל עם תבלינים ריחניים מיוחדים שמעליו מניחים בשר כבש. מאכלים טעימים נוספים הם מאכלי הים שמגיעים מהעיר ג'דה המפוארת והמשגשגת. ולקינוח אי אפשר שלא לטעום מ"ההריסה הסעודית", ממתק שמכינים אותו מסולת, חמאה, ולבן ומקשטים אותו בפיסטוקים ובמים מסוכרים.
כשמסתובבים בערים הסעודיות, דבר אחד כן מסתדר עם מה שמדווחים עליו כל הזמן בתקשורת ורואים בסרטים ובסדרות הטלוויזיה - מעמד האישה בממלכה. סעודיה נחשבת כאמור לממלכה דתית שמרנית ואין מצב שהוא אישה סעודית מסתובבת מחוץ לביתה בלי "ניקאב", רעלה שחורה שמכסה את כל הפנים למעט פתח צר לעיניים, ו"עבאיה", שמלה ארוכה שמכסה את כל הגוף. אלא שבצל הניסיון לשמור על המסורת ולהקפיד שלבוש הנשים יהיה בדיוק כפי שהיה בעתות עתיקות יותר, דווקא בתחום של תעסוקה מריחים שינוי באוויר כשיותר ויותר נשים סעודיות יוצאות לשוק העבודה, עובדות בחנויות, לומדות באקדמיה וגם עוסקות בתחום הפילוסופיה והרוח.
לפנייה לכתב/ת 
