כשהילד חוזר מבית ספר ולא עושה כלום
הם משקיעים בלימודים במהלך היום, קובעים מדי פעם עם חברים אחר הצהריים והולכים לחוג או לצופים אבל בשאר הזמן לא עושים כלום ובעיקר בוהים במסכים. למה זה כל כך מעצבן אתכם והאם עדיף להתעלם או להציע להם רעיונות לפעילויות?
"אולי תעשה עם עצמך משהו?" למה כל כך קשה לנו כהורים לשאת חוסר מעש אצל הילדים שלנו? מה זה מעורר בנו? הורים מספרים לי שכשהילדים שלהם שרועים על הספה, בוהים בחלל או במסך ופשוט לא עושים כלום, הם יכולים ממש לצאת מדעתם. חלקם חושבים על כל הדברים המועילים שאפשר לעשות בזמן הזה וחלקם חוששים שילדיהם יגדלו להיות מבוגרים חסרי אחריות או עצלנים.
הורים רבים מספרים לי כי הזמן הפנוי של הילדים שבו אינם עושים כלום יוצר הרבה מריבות וחיכוכים בינם לבין הילדים. גם הורים לילדים פעילים ועמוסים, שיש להם חוגים ופעילויות חברתיות בהם הם מתמידים, חווים את זמן הפנאי הריק של הילדים שלהם כזמן מבוזבז. לא כל שכן הורים שילדיהם מבלים זמן רב בבית, ללא פעילויות מובנות, חברים או חוגים.
מושגי זמן
ישנם הבדלים מהותיים בין מבוגרים לבין ילדים ובני נוער בתפיסת הזמן שלהם. מבוגרים כמעט תמיד עסוקים, רובם מתכננים את זמנם בקפידה ומיישרים קו עם נורמות תרבותיות וחברתיות לגבי הצורך להיות פעיל, חרוץ ומכוון מטרה. ילדים אינם חושבים באופן הזה וקשובים יותר לגופם, למצב רוחם ול"בא לי" שלהם.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
עומס
היום-יום בבית הספר עמוס גירויים ודרישות חברתיות ולימודיות. ילדים מתעייפים מאוד במסגרות החינוכיות ברמה שקשה לנו המבוגרים להבין או לדמיין. הם נדרשים למצוא את מקומם החברתי, להקשיב בשיעורים, להבין את החומר, להיות עם חברים הרבה שעות, ולהתמודד עם דילמות וקונפליקטים בין-אישיים. כשהם באים הביתה ולא רוצים לעשות כלום, הם מספרים לנו שהם זקוקים לפינוק ומנוחה, ואינם יכולים להכיל דרישות וגירויים נוספים.
ציפיות
לעיתים אנחנו מצפים מהילדים לדברים שאינם יכולים או רוצים לעשות. הורים רבים מספרים כי יש להם ציפיות שילדיהם ישלבו בשעות הפנאי שלהם קריאה, אימוני נגינה, למידה למבחנים, הכנת שיעורים או פגישות עם חברים. בפועל, ישנם ילדים שאינם רוצים לעשות את כל הדברים האלה אחרי שעות בית הספר או שרוצים אך לא מצליחים להתרכז או לגייס כוחות.
יש גם ילדים שלא יצרו קשרים חברתיים ואין להם עם מי להפגש אחר הצהריים, למרות שהיו רוצים בכך. פעמים רבות ההורים יודעים שציפיותיהם אינן ריאליות או מתאימות לכוחות של הילד, אך עדיין רוצים ללמד את ילדיהם להשתמש נכון יותר בשעות הפנאי שלהם.
איך בכל זאת ניתן לעזור לילדים בהבניית שעות הפנאי שלהם בלי "לחפור" להם, או להיכנס לעימותים? ראשית, יש להבחין בין ילדים עסוקים שבשעות הפנאי שלהם יש חוגים, פגישות עם חברים ופעילויות שונות. להורים לילדים פעילים שחייהם מלאים ומגוונים אני ממליצה לא להתערב יותר מדי בשעות הפנאי של הילדים, ולתת להם זמן למנוחה ומעט בטלה.
לעומת זאת, ילדים שאין בחייהם מספיק פעילויות אחרי שעות הלימודים ומאופיינים בפאסיביות, זקוקים ליותר עזרה ותיווך מהוריהם. כדאי לעודד ילדים כאלה לבחור לפחות חוג או פעילות מובנית אחת בשבוע, להציע בנוסף לכך בילוי משותף אחת לשבוע עם ההורה ולבדוק מה אפשר לעשות כדי לעודד את הילד להזמין חברים.
קראו עוד:
- אל תשאלו את הילדים: "איך היה בבית ספר?"
- חשיבה חיובית בגיל צעיר - שלב אחר שלב
במידה ויש קושי חברתי יש להתייעץ עם איש מקצוע או עם מחנכת הכיתה, ולחשוב כיצד ניתן לעזור. אפשר לחפש לילד מסגרות לפעילות אלטרנטיבית לשעות אחר הצהריים כמו חוג עם ילדים עם תחומי עניין משותפים, שם יוכל למצוא חברים חדשים שאינם בכיתתו, מה שייצר עבורו הזדמנויות חדשות.
באופן כללי, אפשר לשבת לשיחה עם כל הילדים ביחד ולבנות לכל אחד את מערכת הפעילויות השבועיות האישית שלו לשעות הפנאי. אפשר למשל לסכם שהמערכת של כל ילד כוללת מפגש חברתי אחד בשבוע, חוג אחד וזמן מסוים ביום שמוקדש להכנת שיעורי בית. מומלץ להבנות בלוח הזמנים גם זמן שבו המטרה היא לנוח ולא לעשות כלום, וגם "זמני מסך".
נסו לגלות סובלנות לבחירות של הילדים לגבי בילוי בזמנם הפנוי. זכרו שהזמן הזה מטעין אותם בכוחות לעשות דברים (גם אם נראה שאין בו שום תועלת), ושהבנית-יתר והפעלת לחץ לעשות דברים שאינם רוצים, אינה תורמת לילדים, כי אם מלחיצה אותם ומעוררת אנטגוניזם.
עזרו להם להתנסות בכל מיני סוגים של פעילויות, לבחור מה הם אוהבים לעשות, ומה עושה להם טוב. השקיעו זמן ומחשבה בהצבת מטרות ובהבניה משותפת של שעות הפנאי, והיו נכונים לחפש ולמצוא איתם את הפעילויות והחוגים שהם אוהבים.
נסו למצוא את שביל הזהב הנכון לכם ולילדיכם בין קבלה של המנוחה ואי העשיה, מתוך הבנה שהם חיוניים לנפש, לבין עידוד לא להתעצל, ולהתנסות בדברים שמטעינים אותם בכוחות, מעשירים אותם ועושים להם טוב.
היו מעט יותר סלחנים וזכרו שגם אנחנו ההורים לא מושלמים, מבזבזים לפעמים זמן יקר, ודוחים את מה שצריך לעשות. נסו להסתכל על המכלול של איך הילד שלכם מתפקד ומתמודד בחייו, ולא על נקודות זמן בודדות במהלך היום או השבוע בהן הוא זקוק למנוחה ונמנע מעשייה פעילה.
אסנת גרתי
היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער ברעננה
לפנייה לכתב/ת 
