ביקורת סרט: "מתנקש אמריקאי": הנקמה מוגשת אלימה
אובדן ארוסתו במתקפת טרור הופך את מיץ' ב"מתנקש אמריקאי" לסוכן-על המחפש נקמה. אם אתם בעניין של מורכבות ועומק, תיאלצו להתאכזב ולהסתפק במניפולציות רגשיות, אלימות ברוטלית והרבה אקשן. במילים אחרות: כסרט פעולה לא מתוחכם - הוא יספק את חובבי הז'אנר
דמויות סוכני-העל/מחסלים בקולנוע העכשווי פועלים בתוך מסגרת דרמטית הנושאת קשר מועט לטרור הנוכח בימים אלו על אדמת אירופה. מהאסקפיזם המוחלט של ג'יימס בונד, גם בגרסה המחוספסת יותר של דניאל קרייג, אין טעם לצפות למשהו אחר. בריאן מילס (ליאם ניסן) מסדרת "חטופה" יוצא כנגד כל מי שעומד בינו לבין בתו, והשיוך האתני או הדתי של החוטפים (גם אם יש לו נטייה למוסלמי) אינו באמת משנה. ג'ייסון בורן (מאט דיימון) פועל בעולם שבו החשכה האמיתית היא קונספירטיבית ונובעת היישר מראש הארגון שאמור להעמיד את טובת האזרחים האמריקאים בראש מעייניו.
"מתנקש אמריקאי" (American Assassin) מנסה להתניע סדרת סרטים שבמרכזה דמות סוכן על-מתנקש, והיא קצת יותר קשורה להווה. בערך כמו שג'ק ראיין, הסוכן יציר ספריו של טום קלנסי, היה סוג של תוצר של שלהי המלחמה הקרה. שם הסוכן הוא מיץ' ראפ (דילן אובראיין), גיבור סדרת ספרי "מיץ' ראפ", שאת 13 פרקיה הראשונים כתב וינסנט פלין, ולאחר מותו המוקדם לפני ארבע שנים נכתבו לה שלושה פרקים נוספים על ידי קייל מילס. הסדרה נחשבת לדוגמה מוצלחת למותחן בידורי, אך בכל זאת מבוססת על עבודת תחקיר מקיפה. היא התחבבה, כך השמועות מספרות, על נשיאי ארה"ב ביל קלינטון וג'ורג וו. בוש.
"מתנקש אמריקאי" מעבד את הפרק ה-11 בסדרת הספרים, המתפקד כפרק הפריקוול החוזר לראשית הפיכתו של מיץ' ראפ לסוכן ללא חת. בשונה מהשחקנים המגלמים את סוכני העל העכשוויים האחרים, דילן אובראיין בן ה-26 נראה ומגלם דמות של אדם צעיר (דיימון בן 47, קרייג בן 48 וניסן, שרק לפני ימים ספורים הכריז על פרישה מסרטי אקשן, בן 65). בהתחשב בגיל השחקן ובכמות החומר הכתוב שעוד ניתן לעבד יש פוטנציאל לסדרת סרטים ארוכה - בכפוף להצלחת הסרט הראשון.
עוד ביקורות קולנוע:
"יוצא מן הכלל" וכל מילה נוספת מיותרת
"זה" - לא מפחיד ולא נעליים (של ליצן)
"כולם חוזרים הביתה": לא קומדיה ולא רומנטית
על העיבוד מופקד צוות יחסית רציני. בגזרת התסריטאים יש ארבעה הכוללים את הבמאי-תסריטאי-מפיק אדווארד זוויק ואת התסריטאי-מפיק מרשל הרשקוביץ, שהחלו לשתף פעולה לפני למעלה מ-40 שנה. התסריטאי הדומיננטי הוא סטיבן שיף, המשמש כמפיק ותסריטאי בסדרת הטלוויזיה המוערכת "האמריקאים". בצד הבימוי עומד מייקל קואסטה, שעבודתו הקודמת הרלוונטית ביותר היא הבימוי של הפיילוט לסדרת הטלוויזיה "הומלנד". כלומר בנקודת המוצא יש צוות שקשה לראות אותו מסתפק ביצירת מותחן אקשן גנרי.
במסגרת העיבוד נעשו שינויים המביאים את הגיבור לזמננו – במקום שהמניע יהיה מותה של חברתו באסון לוקרבי (1988), המניע המעודכן הוא מתקפת טרור המתרחשת על חוף באיביזה. במתקפה נרצחת קטרינה (שרלוט ווגה), חברתו של מיץ', זמן קצר לאחר שהוא מציע לה נישואים. אומנם היא לא הספיקה לעבור לשמלת כלה, אבל גם למות בביקיני לבן עושה את העבודה.
מה שתואר עד כה מבהיר כי בבחירה בין מניפולציה רגשית לבין סיפור מורכב ורציני ייטה הסרט לראשון על חשבון השני. סצנת המוות של הארוסה מזכירה את פתיחת סרטם של מאט סטון וטריי פארקר "טים אמריקה: משטרת העולם" (2004). וכשהסרט שלך מבצע מניפולציה המזכירה סאטירת אקשן בכיכוב בובות שנעשתה 13 שנים קודם... בקיצור, זה היה יכול להיות יותר רציני.
שנה וחצי לאחר רצח הארוסה, ומיץ' עבר מהפך – העלה שרירים על גופו, רכש מיומנויות ירי ולחימה פיזית - וגם היכרות עם הכתבים הדתיים שמהם שאבו הרוצחים השראה. בהיות דמותו חדורת מוטיבציה לנקמה, הוא מגויס כמובן על ידי בכירה ב-CIA (סאנה לאת'ן) שרואה בו פוטנציאל מבטיח להפוך לסוכן אמריקאי. האחראי על אימונו הוא סטאן הארלי (מייקל קיטון), בוגר יחידת העילית "אריות הים" ומי שחושף את כל טווח טכניקות האימון האכזריות שאמורות להפוך את מיץ' למכונת חיסול. אפשר לסמוך על מייקל קיטון שגם קריקטורה ממין זה הוא ידע לבצע באופן משעשע.
המשימה הגדולה כוללת מרדף המתרחש באירופה אחר 15 קילו של פלוטוניום וסכנת פצצה גרעינית בידי טרוריסטים. מכיוון שהדבר מצוין בטריילר של הסרט אני מרשה לעצמי לציין שהנבל הראשי שמולו צריך הגיבור להתמודד, זה המכונה "רוח רפאים" (טיילור קיטש), הוא למעשה תלמידו הקודם של הארלי, כלומר האדם שמיץ' הלך כבר כברת דרך בדרכו.
לסרט יש פוטנציאל לעיסוק בסיטואציה של נקמה והשלכותיה. אך הגיבור מופנם יתר על המידה ולכן המבט על הדמות נותר חיצוני. האלימות אינה מוטלת בספק גם כאשר נפגעים אנשים חפים מפשע, והממד של האויב כסוג של כפיל של הגיבור לא זוכה לעיון אלא נוכח כעובדה עלילתית.
מה שכן יש הוא אקשן מוצלח, מבוים היטב, ברוטלי - גם בקרבות הפיזיים ובמרדפים ה"צנועים" לאורך כל הסרט וגם בסצנת האקשן הגדולה בחלקו האחרון של הסרט, הכוללת כמות נכבדת של עבודת CGI. ברמה של סרט אקשן לא מתוחכם "מתנקש אמריקאי" יספק את הקהל המחפש בידור מסוג זה.
