לכתוב ולמחוק: הפתיח המקורי לספר של קשוע
את הרומן האחרון שלו, "עקוב אחר שינויים", שיצא החודש, סייד קשוע תיכנן להתחיל אחרת. הגירסה המקורית לפתיחת הרומן מובאת כאן. לכבוד ראש השנה, פרויקט מיוחד החושף לראשונה התחלות גנוזות של ספרים וסיפורים. חלק שישי
סייד קשוע // טחב
ריח חזק של טחב היכה בי כשנכנסתי לבית. את אשתי ואת הילדים השארתי במיני־ואן ששכרנו משדה התעופה בשיקגו. היינו צריכים מקום לחמש מזוודות. זו הייתה החלטה, לכל אחד מזוודה. איך הדירה שלנו מריחה עכשיו? חשבתי לעצמי כשחייכתי לבעל הבית שפתח את הדלת. הוא היה יותר גבוה ממה שחשבתי. דיברנו פעמיים בסקייפ והתכתבנו עשרות פעמים באימייל בטרם חתמנו על ההסכם הסופי
.
"היי, מה שלומך?" הוא לחץ לי את היד בחוזקה, "איך הייתה הטיסה?"
"בסדר, תודה רבה", עניתי לו, והריח הזה של הלחות ושל העובש רק הלך והתחזק. ידעתי שהסתבכתי, על ההתחלה הבנתי את גודל הצרה. כבר חתמתי על חוזה ואיני יכול לעשות דבר. זה היה באחריותי, אני חיפשתי באתרי האינטרנט, אני זה שבחרתי את הבית וניהלתי שיחות עם הבעלים שנראה לי כאיש אמין שאפשר לסמוך עליו.
"בואו בבקשה, תיכנסו, הכנתי לכם משהו לשתות, וקניתי לילדים עוגיות, אתם בטח עייפים מהנסיעה. בבקשה".
צעדתי חזרה למיני־ואן לבשר לאשתי ולילדים שהגענו למקום הנכון. "מה קרה?" אשתי שאלה, ואני רק נדתי בראשי בלי להגיד מילה. אין לי מה לעשות, ידעתי שהחלום האמריקאי שהבטחתי קרס עוד ממפתן הדלת. ואולי אם נאוורר את הבית הכל ישתפר, ניסיתי לשקר לעצמי בכוונה תחילה. כן, ננקה את הבית, אם נצטרך נביא חברה שמנקה שטיחים, חברה מקצועית עם ניסיון, ואז הכל יהיה בסדר. ייתכן וזה רק ריח של בית שנזנח תקופה ארוכה, ומהרגע שנפיח בו חיים הוא יאיר לנו פנים.
השכונה טובה, בזה לא היה ספק, גם לפי אתרי אינטרנט אמריקאיים שמדווחים על רמת החיים, הפשיעה, ההכנסה ובתי הספר בשכונות השונות, וגם יכולתי לראות את הבתים שעברנו על פניהם בהגיענו לבית ששכרנו לשנה שלמה. בתים יפים, גדולים, עם גינות מטופחות וגראז'ים זוגיים. הבית ששכרנו נראה כבית המוזנח ביותר בכל השכונה, את זה הבנתי מיד כשמכשיר הניווט הודיע שהגעתי ליעד.
החלק הראשון: אורלי קסטל-בלום
החלק השני: יורם קניוק
החלק השלישי: עמוס קינן
החלק הרביעי: דורית רביניאן
החלק החמישי: סמי ברדוגו
הפרויקט פורסם במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
