"אני אצליח, ולא בזכות רחמים על זה שאני עיוורת"
היא עיוורת מלידה אבל זה אף פעם לא מנע ממנה משהו. עדן טהרני, שמשתתפת בעונה החדשה של "אקס פקטור", התרגשה באודישן יותר מבכל רגע אחר בחייה. זה לא הפריע לה לגשת לאתגר עם הרבה ביטחון כדי להראות שהנכות שלה לא הופכת אותה למסכנה. "לפני האודישן אמרתי לבר רפאלי: 'את מוכנה? אני עומדת להפיל אותך'"
את הראיון הזה עדן טהרני תקרא בעזרת תוכנה שתשמיע לה את המלים הכתובות. בחודש הבא היא תחגוג יום הולדת 18, והעובדה שנולדה עיוורת לא הפריעה לה בשום שלב בחייה, גם לא כשהבינה שהיא רוצה להיות זמרת. "התחלתי לשיר בגיל ארבע", היא מספרת בראיון שנערך עמה לקראת השתתפותה בעונה החדשה של "אקס פקטור", שתעלה הערב (ד', רשת, 21:00). "זה היה בבית שלי, ראיתי ערוץ הופ והתחלתי לשיר את 'העולם הוא כדור'. תמיד רציתי להיות זמרת. לפני ארבעה חודשים אפילו הופעתי בכנסת עם אליעד נחום. זה החלום הגדול שלי, ואני מאמינה שכוח הרצון הוא מה שמוביל אותי, ולא שום דבר אחר. אני אצליח למרות העיוורון ולא בגללו".
טהרני מתגוררת בחולון, בת לאיריס, מאפרת, ובני, מוכר בחנות צעצועים. היא האחות הגדולה מבין חמישה ילדים ונולדה עיוורת. בעצת הוריה החליטה להשתלב בבית ספר ממלכתי ולא בחינוך מיוחד. "ההורים שלי נלחמו כדי שלא אלמד במסגרת מיוחדת, אלא בבית ספר רגיל כמו כולם. זו גם הייתה המטרה שלי". את הלימודים בבית הספר בחולון היא תסיים בשנה הבאה, לא לפני שתשלים את לימודיה במגמת המוזיקה. "זה סוג של ניצחון שאני מצליחה להשתלב", היא אומרת. "בבית הספר יש ילדים שנרתעים מלהתקרב אליי. אני זוכרת שפעם הלכתי ברחוב ומישהי צעקה 'עיוורת'".
מה זה עשה לך?
"האמת שלא נעלבתי כי הבנתי שהיא קטנה. לא נפגעתי ממנה והיא באה אלי אחרי כמה דקות והתנצלה. אני שואלת את עצמי מה אפשר לעשות כדי להעלות את המודעות לנושא אצל ילדים וגם מבוגרים. חוסר המודעות נובע בגלל שהם לא פוגשים אנשים בעלי מוגבלויות ואז כשזה קורה - הם לא יודעים איך לאכול את זה, ואני מבינה אותם".
כחלק מניסיונה לפעול בנושא, היא מקווה שתציף את הסוגיה באמצעות השתתפותה ב"אקס פקטור". "הגעתי לתוכנית דרך זה ששמתי בקבוצה בפייסבוק קישור לערוץ היוטיוב שלי. קיבלתי טלפון ממלהקת של 'אקס פקטור'. האמת שזאת אחת החוויות הגדולות בחיים שלי. נערה בגיל כזה שעולה על במה כל כך גדולה, מול כל כך הרבה אנשים ומתפרסמת בפני מדינה שלמה - זה וואו. בקושי הצלחתי לקלוט מה קורה".
את הרגעים לפני האודישן שלה טהרני זוכרת היטב. "מאוד התרגשתי. הייתי ממש במתח לפני העלייה לבמה. רציתי לתת את האודישן הכי טוב שיכול להיות. הייתי עסוקה רק בזה - כל המסביב לא עניין אותי. לא היה לי אכפת אם אנשים שהזמנתי יגיעו או לא. לפני האודישן חיכיתי עם בר רפאלי מחוץ לבמה ושאלתי אותה: 'את מוכנה? אני עומדת להפיל אותך'. אמרתי לה את זה בקטע של 'חכי חכי איך אני עומדת לשיר'. הרגשתי שהיא לא באמת מאמינה לי ואני מבינה אותה - היא לא הכירה אותי וישר אני באה באיומים. בכל מקרה כשעליתי לבמה נתתי את כל כולי.
"אני לא חושבת שעיוורון זה משהו שאמור להפריע לי בחיים. אני חושבת שהמטרה שלי היא להתגבר על המכשול הזה. לכן זה לא היה הדבר הראשון שדיברתי עליו בתוכנית. אם זה היה באמת מכשול, הייתי שמה על זה דגש. אבל ב'אקס פקטור' מה שבאתי להראות זה שאני מוזיקאית ושאני אוהבת לשיר וגם שאני חיה על הבמה. הבמה זה החיים שלי וברגע שאני שם - אני מתעלמת מהכול וזה מה שהיה לי חשוב להראות".
טהרני מדגישה שהיא עצמאית כמעט לגמרי. בבית הספר יש לה סייעת שהיא יכולה להיעזר בה, אולם ברוב שעות הלימודים היא נמצאת מחוץ לכיתה. "אני נעזרת בה רק לעניין טכני של העברת קבצים במחשב. בלימודים יש לי מערכת טכנולוגית עם מחשב נייד שקורא לי בקול מהמסך. את ההקלדה אני עושה בצורה עיוורת וגם יש לי צג ברייל, שזה סוג קצת אחר של מקלדת. חוץ מאלה יש לי גם אייפון כמובן".
כלומר העיוורון לא באמת מפריע לך.
"בכלל לא. העיוורון שלי לא מפריע לי, חוץ מרגעים קטנים ספציפיים ואז אני ישר אומרת משהו, נגיד כשאני לא יודעת את הדרך או צריכה ליווי. בגדול אני תמיד אומרת שאני עיוורת וזה לא מפריע לי בכלל. אני באמת מסתדרת".
מה החלום שלך?
"אני לא רוצה לדבר רק על עצמי אלא על כל קהילת לקויי הראייה והעיוורים. יש את עניין המודעות שאני רוצה שתהיה גדולה יותר. צריך להמשיך לנסות להעלות את המודעות בנושא ולהפעיל מיזמים שונים. מצד שני, אני לא חושבת שצריך לעשות יום מיוחד לעיוורים. לא צריך לעשות מאתנו מסכנים. יש המון מה ללמוד מעיוורים - כשלאנשים יותר קשה בגלל מגבלה, הם בדרך כלל מקבלים מתנה אחרת. צריך להתייחס אלינו כשווים בין שווים. ברמה האישית אני רוצה להגשים את עצמי ולהראות שאפשר לעשות הכול. אם באמת רוצים משהו, תמיד אפשר להשיג אותו. צריך רק מוטיבציה. בזכות הרצון שלי אני אגיע למקומות - ולא בזכות הרחמים של מישהו. זה אך ורק קורה בזכות עצמי. אם לא הייתי רוצה זה לא היה קורה. זה לא בגלל העיוורון, אלא למרות העיוורון".
בגלל שקיבלה פטור מהשירות הצבאי, עדן החליטה לתרום בדרכה שלה ולהתנדב למען ניצולי שואה. "אני אוהבת את האנשים האלה. אם השליחות שלי היא להראות שהכול אפשרי אם רק רוצים - השליחות שלהם הייתה לאפשר לנו את מדינה. אני לא יודעת מה היינו עושים בלעדיהם. נסעתי למסע לפולין כדי להרגיש את מה שהם עברו, ותוך כדי המסע אפילו מצאתי אהבה".
