הייתם ילדים דחויים? כך תיראה ההורות שלכם
"בתור ילדה התביישתי בגוף שלי ודי הפסקתי לאכול. הרגשתי שכל האנשים מפשיטים אותי במבטים שלהם. כאימא אני משתדלת לשמור על הבנות שלי ולהחזיר אותן לקרקע. יודעת שזה לא פייר כי אני לא נותנת להן לעוף על עצמן ועל החיים". איך העבר שלנו משפיע על ההורות ומה אפשר לעשות עם זה?
שוחחתי עם שתי אימהות וביקשתי שיספרו על עברן החברתי כילדות ועל איך לדעתן הוא משפיע על ההורות שלהן כיום. כשהקשר בין העבר לעתיד היה "על השולחן", הן לא התקשו להיזכר ולראות את הקשרים וההשפעות. לפניכם הסיפורים (מבוסס על סיפורים אמיתיים בשינוי פרטים מזהים וללא שמות).
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"לפעמים הייתי רעה, לא דפקתי חשבון"
ד', נשואה ואם לשלוש בנות: "כילדה היה לי ביטחון . ידעתי שיש לי השפעה על ילדים אחרים. היום אני יכולה לומר שהיה לי צורך חזק להיות במרכז ולבלוט. כשהייתי ילדה פשוט התנהגתי כמו שהרגשתי, בלי לדפוק חשבון לאף אחד. לפעמים הייתי רעה לבנות כי זה גרם לי להרגיש שיש לי כוח, אבל היו גם בנות ששמרתי עליהן כי הרגשתי שהן חסרות ביטחון ושמעליבים אותן יותר מדי.
"אמרו לי הרבה שאני מאוד יפה, והתחלתי להרגיש ככה. הלכתי בשכונה ונהניתי מהמבטים שהופנו אליי. בכיתה ו' הגיע מן 'בום' כזה. אני חושבת שזה היה קשור להתבגרות המינית ולכל השינויים. היו לי מצבי רוח קיצוניים והרגשתי יותר סגורה ועצובה. פתאום התביישתי בגוף שלי ודי הפסקתי לאכול. הפריעו לי המבטים והרגשתי שכל האנשים האלה מפשיטים אותי בעיניים שלהם ויודעים עליי הכול.
"בכיתה ז' התחילו עליי שמועות בבית הספר שיש לי הפרעת אכילה ושאני הולכת לפסיכולוגית. באמת הלכתי לפסיכולוגית למשך כמה שנים. שתקתי וכעסתי שם הרבה, אבל גם דיברתי. אני חושבת שזה עזר, אבל אולי גם הזמן שעבר איזן אותי, ומצאתי לי מקום בין הביטחון וחוסר הביטחון. מן אמצע כזה בין להרגיש שאני מדהימה ובלתי מנוצחת לבין התחושה שאני לא שווה.
"כאימא אני מנסה לתת לבנות שלי תמונה קצת יותר מורכבת על החיים. אני משתדלת לשמור עליהן מרגע אחד לעוף על עצמן ורגע אחד להרגיש מחוקות ושקופות. לומר להן שיש בהן את כל החלקים ושכולנו גם וגם. אולי זה עוצר אותן מלהיות ב'היי' הזה שבו הן אמורות להרגיש צעירות ומדהימות, ובמובן הזה זה לא פייר כי אני לא כל כך נותנת להן לעוף על עצמן ועל החיים ותמיד מחזירה אותן לקרקע.
"ברור שזה קשור לסיפור החיים שלי. אבל אני מודעת לזה ומנסה גם להרפות ולאפשר להן לשמוח בלי לפחד. העבר שלנו משפיע, וזה מורכב. אבל כשאני רואה את זה קורה ומבינה, זה עוזר לי לאזן בין הדברים. בסופו של דבר ההשפעה שלי מוגבלת. זה כבר החיים והבחירות שלהן".
קראו עוד:
- יש מה לעשות עם קשיים חברתיים של ילדים
- 16 רעיונות לזמן איכות עם הילדים
- קריאה וכתיבה - ללמד את הילדים בדרך מהנה
לבד בהפסקות
ח', אם לבת שנתיים ובן ארבע: "הייתי ילדה דחויה חברתית. המילה 'דחויה' היא נורא קשה, אבל אני מקפידה לומר אותה כי היא עושה לי ולמי ששומע אותה קווץ' בלב, וזו ההרגשה שהייתה לי באותה תקופה. כשהייתי בבית הספר היסודי עברנו הרבה דירות והיה לי קשה להשתלב בכל פעם מחדש.
"ההורים שלי לא כל כך החשיבו את הנושא החברתי. הם עודדו אותי להיות מי שאני ולא לפחד לומר את דעתי ולהיות מיוחדת. גם הם היו כאלה. לא היו להם הרבה חברים. הם מאוד אינטליגנטים, שוחרי תרבות ומוזרים כאלה. לא היה לי ממי ללמוד איך להיות אדם חברתי, איך להתלבש 'קול' ואיך להתנהג בכל מיני סיטואציות חברתיות.
"כבת יחידה גם לא היו ילדים אחרים בבית, ולא היו בני דודים. בקיצור, זה לא מפתיע שגם אני נחשבתי למוזרה. למזלי, ירשתי מהוריי את מנת המשכל הגבוהה שלהם וגם כישרון אומנותי לא מבוטל, מה שעזר לי בסופו של דבר למצוא את מקומי. יותר מאוחר התקבלתי לתיכון לאומנויות. שם המרחב למוזרויות היה הרבה יותר גדול, ומצאתי חברים דומים לי. אבל החוויה משנות בית הספר היסודי נותרה חזקה: להיות לבד בהפסקות, לשמוע את המילה 'מוזרה' ולהרגיש לא רצויה.
"במרוצת השנים עלה בי כעס כלפי ההורים שלי שלא ידעו לכוון ושלא הבינו כמה חשוב להשתייך ולהיות כמו כולם, שלא נתנו לי מודל שאוכל להישען עליו. אבל אני יודעת שזה מה שהם היו וזה מה שיכלו לתת לי. אני גם רואה היום את כל הדברים הטובים שהם הורישו לי מבחינת המהות שלי.
"הילדים שלי עוד קטנים, אבל אני מקפידה להפגיש אותם עם חברים, וכאימא מנסה להיות חברותית בעצמי. אין לי תמיד כוח אבל אני מבינה שזה חשוב. אני משתדלת שהם יהיו אופנתיים ויודעת שזה מצחיק כי הם ממש קטנים וזה עדיין לא רלוונטי. טוב, כל אחד והתסביכים שלו. בטח אגלה עוד השפעות כשהם יגדלו קצת".
להיות מודעים להשפעת העבר
ההשפעה של העבר החברתי על ההווה ההורי בתחום החברתי אומנם מתבקשת וברורה, אך חשוב לזכור שכל עוד נהיה מודעים לה היא תזיק פחות.
ברגעים שנמצא את עצמנו עושים דברים מול הילדים ונבין שההחלטות או ההתבטאויות אינן קשורות לילדים שלנו אלא להיסטוריה החברתית שלנו כילדים, נוכל לנטרל את ההשפעות. כך נוכל להגיב באופן "נקי" יותר למה שקורה לילדים בעולמם שלהם, מבלי להשליך עליהם את הסיפורים והלקחים שלנו ההורים.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית, מנהלת את מרכז "גרתי" לטיפול רגשי בילדים ונוער
כך תעזרו לילדים לטפח את הביטחון העצמי שלהם:
לפנייה לכתב/ת 
