חייכו למצלמה: כך תדעו איפה ומתי מותר למעסיק לצלם אתכם בעבודה
נתקלתם במצלמת אבטחה במקום העבודה שלכם, והרגשתם שפוגעים לכם בפרטיות? יכול להיות שאתם צודקים, אך יש מצבים ומקומות בהם מותר למעסיק שלכם להציב מצלמות. צפו מתי והיכן הזכויות של המעסיקים גוברות על הזכות שלכם לפרטיות
נושא הפרטיות ושימוש במצלמות מעקב במקום העבודה הוא נושא מעט "פרוץ" מבחינת החוק בישראל, ועד כה לא הייתה פסיקה ספציפית של בית הדין לעבודה בנושא. אך מההנחיות שפרסמה הרשות להגנת הפרטיות לאחרונה, וגם מפסקי הדין שעסקו בנושא, ניתן להבין כי מדובר בהתנגשות זכויות של העובדים ושל המעסיק, אשר ההכרעה בינהן תלויה במספר גורמים. צפו בוידאו ותדעו מתי והיכן מותר לצלם אתכם:
עו"ד הדס רקח-דביר, ראש תחום דיני עבודה במשרד שבלת ושות׳, מבחינה בין המרחבים השונים בהם יש ציפייה שונה לפרטיות:
צילום בחדר השירותים או במלתחות- יוצר פגיעה חמורה שלא ניתן להעלות על הדעת אינטרס ארגוני אשר יכול להצדיקו ולפיכך הינו אסור.
אזורים בהן מותרת הכניסה לעובדים בלבד: צילום מתחם, חדר, או עמדת עבודה בהם שוהה העובד לשם ביצוע עבודתו ואשר אינו פתוח לכניסה חופשית של הציבור- העובד רשאי לצפות למרחב פרטי שיהיה חופשי ממעקב קבוע. בעמדות אלה יהיה ניתן להציב התקנת מעקב קבוע רק לשם השגת תכלית בעלת חשיבות ציבורית ממשית או שהתועלת ממנה למעסיק תעלה משמעותית על הפגיעה החמורה בפרטיות העובד, ובכל מקרה בידיעת העובד.
צילום במשרד ובכל עמדה בה מתמצה העבודה בפעילות משרדית רגילה - לרוב יהיה קשה להצביע על אינטרס של המעסיק אשר יצדיק הפעלת מצלמות באזורים אלו. גם משרד משותף או עמדה משותפת אותם חולק עובד עם אחרים אינו מבטל את ציפייתו הסבירה של העובד לפרטיות.
צילום באזור המוגדר כאזור מנוחה - ציפיית העובד לפרטיות היא גבוהה יותר ולכן במבחן המידתיות ניתן יהיה להצדיק צילום בו רק למטרה חיונית ביותר, ובמתכונת מצומצמת. דוגמאות לאזורי מנוחה: מטבחון, חדר אוכל או כל מתחם אחר שאינו זירת ביצוע העבודה אינו פתוח לקהל הלקוחות ומשמש את העובדים לצורך הפסקה משגרת העבודה, בין אם הוגדר כך במפורש ובין שמשמש לכך בפועל.
צילום בחלל עבודה סגור לציבור, אשר העבודה בו חורגת מפעילת משרדית שגרתית- לפי עמדת הרשות, באזורים אלו ניתן להעלות על הדעת אינטרסים רבים ומגוונים יותר אשר עשויים להצדיק מעקב קבוע אחר העובדים כגון: פיקוח על עבודה בפס ייצור, שמירת שלומם של פועלים, בקרת איכות של מוצר רגיש או בעל פוטנציאל נזק, הגנה על כספת, מלאי יקר או מערכות רגישות וכו'. אולם יש לוודא כי אין אמצעי פוגעני פחות להשגת מטרות אלו.
צילום באזורים ציבוריים- אזורים ציבוריים אינם אזורים בהם יש לייחס לעובדים ציפייה להגנה מוגברת על פרטיותם ולכן שימוש במצלמות למטרות לגיטימיות הוא סביר ביותר, בתנאי שיבוצע במידתיות ותוך יידוע הולם. דוגמאות לאיזורים ציבוריים: מסדרונות, מבואות הכניסה למשרד וכל מתחם בעסק הפתוחים ללקוחות ולציבור הרחב.
הזכות לפרטיות מול זכויות המעסיק
בתי הדין קבעו מספר פעמים כי מצלמות פגעו בפרטיותו של העובד. רקח-דביר מספרת על עובד בשם אכסנדר סלמאן אשר התפטר לאחר שגילה כי המעסיק התקין בחדרו מצלמה נסתרת. " בית הדין האזורי קבע בעניין זה, כי התקנת מצלמות סמויות במשרדו של העובד מהווה פגיעה בפרטיותו, אשר עולה לכדי נסיבה שבה אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו". טענת המעסיק הייתה שהוא אינו יודע שפגע בעובד וכי עשה זאת כדי לשמור על רכושו.
עו"ד מיכל פינברג-דורון, מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. סיפרה גם היא על מקרה שהתרחש בבית אבות ובו נקבע כי המצלמות פגעו בפרטיות העובדת: "נפסק כי התקנת מצלמות אבטחה בחדר העבודה של רופאה בבית אבות מהווה פגיעה לא מידתית ולא סבירה בפרטיותה של העובדת . כאשר הוקצה לרופאת בית האבות חדר ושולחן (גם אם הוא לא משמש אותה באופן בלעדי וגם אם לא כל הזמן), הרי שבמובחן משטחים אחרים של בית האבות בהם מבצעת הרופאה את תפקידה - מדובר ברשות היחיד שלה בה היא יכולה לצפות לפרטיות, כל עוד היא עובדת באותו חדר ודי בכך שהיא מבצעת עבודה משרדית או אף משוחחת בחדר זה עם החולים או עם בני משפחותיהם".
עם זאת בתי הדין הכריעו מספר פעמים לטובת המעסיקים בנושא הצבת מצלמות מטעמים שונים אשר אליהן התייחסה גם הרשות להגנת הפרטיות, שקבעה כי ישנן מספר מטרות לגיטימיות להתקנת מצלמות מטעם המעסיק: הגנה על ביטחון הנוכחים בעסק, שמירה על תכולת ורכוש העסק, אבטחת מידע אישי ורגיש, ובמקרים בהן המצלמות הן כלי ניהולי לפיקוח על משמעת העובדים ואיכות השירות הניתן על ידם.
פיינברג-דורון סיפרה על מקרה שכזה, אשר גם הוא התרחש, בבית אבות, שם עבדו התובעות כעובדות המטבח: "הצבת מצלמות במטבח של מקום עבודה שהוצבו עקב חשדות לגניבת מזון ורכוש, הוכרה כלגיטימית בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה. באותו מקרה עבדו התובעות בבית האבות כעובדות מטבח. המצלמות הראו כי הן גנבו מזון ורכוש. בית הדין קבע כי המעסיק פעל בתום לב לשם הגנת עניין אישי כשר על יסוד החשדות לגניבות, וכי מדובר באזור ציבורי".
הצבת מצלמות במשרד או עמדת עבודה אישית, אף היא עולה בגדר הפרה חמורה של הפרטיות ותתאפשר, רק לצורך השגת תכלית ציבורית ממשית שהתועלת בהפקתה עולה משמעותית על הפגיעה החמורה בפרטיות ועדיין נדרשת ידיעתו והסכמתו של העובד. על פי ההנחיות, אף משרדים משותפים ועמדות עבודה מתחלפות, מקנים לעובד ציפייה גבוהה לפרטיות.
המצלמה ככלי פיקוח ניהולי
רקח-דביר סיפרה על מקרים נוספים בהם נדחו טענות העובדים לפגיעה בפרטיותם: "בעניין פזית דלל גפנר, נדחתה טענתה של העובדת לפגיעה בפרטיותה עקב הצבת מצלמות אבטחה בכניסה לבניין ולחניון שכן הצבת מצלמות במקומות הנ"ל "אינם דבר נדיר בימינו" ולכן ניתן להניח כי תהיה יכולת צפיה במבקרים במקומות אלה, ללא ציפייה לפרטיות".
"בנוסף, בהחלטת בית הדין האזורי בירושלים בעניין האני שריף , שם הוצבו מצלמות בבית העסק עקב חששות המעסיק לליקויים, חוסרים ותפוקה ירודה נקבע כי חשדות אלה הנם לגיטימיים, ומכיוון המצלמות הוצבו בחלקים הציבוריים של בית העסק, שלל בית הדין את טענת הפגיעה בפרטיות".
"כמו כן, בעניין זהבית מלול , דחה בית הדין האזורי את טענת התובעת כי התפטרה בדין מפוטרת עקב טענתה לפגיעה בפרטיותה וקבע כי הצבת המצלמות באזורים הציבוריים של המשרד (ולא במשרדה הפרטי של התובעת) ובידיעת העובדים, אינה יכולה להיות ציפייה סבירה לפרטיות באזורים אלה).
רקח-דביר מזכירה גם מקרה ספציפי אשר משקף את האפשרות להצבת מצלמה ככלי פיקוח ניהולי: בפס"ד אייזנר, שם התפטרה עובדת עקב הצבת מצלמות נסתרות ללא ידיעתה, לטובת מניעת גניבות ועבירות משמע, קבע בית הדין האזורי כי התקנת מצלמות בחנות כצעד מניעתי הינו כלי ניהולי לגיטימי, אולם יש לוודא כי העובד יודע מראש את דבר הצילום".
רקח-דביר מדגישה גם כי: "על פי הנחיית הרשות, בטרם הצבת המצלמה באחריות המעסיק לגבש מדיניות ברורה ומפורטת (אשר תוצג בפומבי), באשר לאופן השימוש במצלמות ומטרות הצילום, כמו גם להיוועץ עם העובדים ונציגיהם. בנוסף, המעסיק אף נדרש לשמור על מודעות העובדים לנוכחות המצלמות על ידי רענון תקופתי וכן בדיקה תקופתית של הצורך בהן".
לפנייה לכתב/ת 
