ביקורת סרט: "פאטי קייקס" - הוליווד זקוקה לגיבורות כאלה
"פאטי קייקס" הוא סרט אנדרדוג מובהק שבמרכזו עומדת גיבורה לבנה שמנה מניו ג'רזי שחולמת להיות ראפרית. השחקנית האלמונית דניאל מקדונלד עושה עבודה מצוינת ומשכנעת, וכמוה גם הבמאי, שכתב את התסריט ואף הלחין את המוזיקה שבסרט. אל תפספסו
להפקות הענק של התעשייה ההוליוודית יש דרך ארוכה לעבור עד ששחקנים בעלי מבנה גוף "לא קלאסי" יזכו לעמוד בראש צוות שחקנים. ואולי, אם נודה באמת, לא כל האשם מוטל על הוליווד, אלא נעוץ ביחסי הגומלין המורכבים בינה ובין הערכים של הקהל שאליו היא פונה. כך או אחרת, בפסטיבל הקולנוע העצמאי סאנדנס הדברים מתקבלים באור שונה. הקהל המשכיל, הצעיר והליברלי שפוקד את הפסטיבל מחבב סרטים המשלבים בין נוסחאות מוכרות ושחקנים החורגים מקוד המראה השמרני של התעשייה.
"פאטי קייקס" (Patti Cake$) מושתת על מודל האנדרדוג בעל החלומות, מודל הנוגע בערכי היסוד של החלום האמריקני: מהזמרת השואפת לפסגה בעיבודים השונים ל"כוכב נולד" (1956, 1976), דרך "רוקי" (1976), המציג מתאגרף אנדרדוג הנאבק פיזית כדי להגיע לאליפות, ועד השילוב בין שירה ומאבק בסרטי ראפרים כמו "8 מייל" עם אמינם (2002) ו"מלחמות הראפ" (2005).
עוד ביקורות קולנוע:
ביקורת סרט: "רק האמיצים" - מבט אחר על לוחמי האש
על ציר התפתחות דיאלקטי זה נראה כי הופעתו של סרט כמו "פאטי קייקס" היא בלתי נמנעת. במרכזו בחורה לבנה כבדת משקל מהמעמד הנמוך ביותר של ניו ג'רזי, עם החלום להיות ראפרית מצליחה. הסרט נשען על הופעתה הדינמית של שחקנית אוסטרלית בשם דניאל מקדונלד, והוא מצליח לסחוף את הקהל לביצוע מוצלח של נוסחה ישנה עם אנדרדוג מסוג חדש. אבל "פאטי קייקס" הוא גם הוא דוגמה לפער שבין סאנדנס להוליווד. בסאנדנס הוא נקנה בעבור סכום מאוד מרשים של 9.5 מיליון דולר, אך כשיצא למסכים באוגוסט הוא כשל בקופות - וחבל.
פטרישה דומברווסקי (מקדונלד) היא גילום כה מובהק של "ווייט טראש" עד שאפילו "לוחמי הצדק החברתי" (אלו שהאשימו את "לה לה לנד" בגניבת הג'ז מהאפרו-אמריקנים) יתקשו להאשים את הסרט בניכוס תרבותי. ניו ג'רזי שבה היא חיה היא החצר האחורית של ארה"ב, אבל יש לה נוף של מנהטן הנוצצת, המגלמת את החלומות הלא מושגים. היא חיה עם הסבתא החולה נאנא (קייטי מוריארטי) והאם בארב (בריג'יט אוורט), שבעברה היו לה תקוות להפוך לרוקרית, אך כל שנותר מהן הוא שירה מזדמנת בבר עלוב.
חייה של האם הם העתיד שעלול להיות גם לבת והמכשול המנטלי העיקרי שאיתו היא צריכה להתמודד. עתיד של יין זול, בית מבולגן וניסיונות פתטיים להציג את עצמה כאחותה של הבת. אבל האם והבת אינן נתונות ללעגם של הצופים כאילו היו גרסאות של האני בו בו ומאמא ג'ון. הכאב של החיים שכשלו, כמו הצורך הנואש לברוח מגורל דומה, מעוררים את האמפתיה של הצופים. גם האם המזניחה והכושלת מקבלת סצנה שבה היא שרה בעוצמה את שיר הקיטש מהאייטיז These Dreams ובאמצעותו מבטאת תחושה נוגעת ללב של חלומות אבודים.
פטרישיה רגילה ללעג על משקל גופה. מאז חטיבת הביניים היא מכונה "דמבו". לכן האלטר אגו הראפרי שלה, Killa P, הידועה גם כ-Patti Cake$, הוא התרסה משובבת לב. יחד עם ידיד הנפש ההודי שלה ג'הארי (סידהרת' דנאנג'י) היא כותבת ומבצעת שירים ונקלעת למלחמות שירה מול אלו המנסים להשפיל אותה.
התקוות נעות במסלול ידוע - הקלטת שירים, הניסיון לגרום לאנשים הנכונים לשמוע אותם וההגעה לתחרויות שירה שבהן הכישרון של הגיבורה יכול להתגלות. אך כדי שהדבר יקרה נדרשת צלע שלישית שתחבור אל פטרישה וג'הארי. בעולם אנשי המוזיקה החובבים של ניו ג'רזי ישנו גם "באסטרד" (מאמודו את'ייה), מוזיקאי אפרו-אמריקני בעל הופעה חיצונית ומוזיקלית קיצונית במיוחד, שהגיבורה מזהה בו את הכישרון שיכול לקחת אותה קדימה. הקשר בין שתי הדמויות הוא ציר התפתחות מרכזי מבחינת הניסיון להגשים את החלומות, אך הוא מאוד לא משכנע מבחינת הקשר המתפתח ביניהן.
מגרעת זו אינה פוגעת באופן ניכר בסרט. הכוח של סרטי האנדרדוג הוא ביכולתם לשכנע בכישרון המוצג, וככל שמדובר בשחקן לא מוכר (כמו סילבסטר סטאלון ב"רוקי"), הגילוי של הכישרון נושא עוצמה מיוחדת. מבחינה זו חלק לא מבוטל מהקרדיט מגיע לדניאל מקדונלד, שמגיעה מרקע מאוד שונה מזה של הגיבורה ועם זאת מצליחה לעצב דמות משכנעת בשיוכה וכישוריה.
"פאטי קייקס" הוא סרט הבכורה של ג'רמי ג'אספר, שגם כתב את התסריט ואת השירים ואף הלחין אותם. הוא גדל באזור שבו הסרט צולם, וניכר כי היכולת שלו לעצב את הסיפור - עם האלמנטים הריאליסטיים והפנטסטיים המצויים בו - נובע מהיכרות אינטימית עם העולם של גיבורי הסרט ועם חלומותיהם.
