לחזור כל ערב לבית ריק כשהתינוק נשאר בפגייה
"את רואה אימהות עם תינוקות ברחוב, הם יונקים והלב שלך נשבר. אנשים אומרים מזל טוב, רוצים לבוא לראות אותך וכל מה שאת רוצה זה לישון, לקום עם הזריחה וללכת לראות אותו בפגייה". מור ברנר, אימא לילד שנולד פג, מספרת על השבועות הראשונים והמאתגרים - לרגל חודש המודעות לפגים
שבועות בהם האימא כבר משתחררת הביתה ומשאירה את התינוק הקטן הזה בבית חולים, זה שעד ממש לא מזמן הייתם גוף אחד. אביב מעולם לא נשאר לבד, תמיד דאגנו שמישהו מהמשפחה יהיה איתו, 24/7, אבל עדיין, בלעדיי, אני בלעדיו.
את חוזרת הביתה וריק לך בלב, וזה כאב ושמחה ובלבול וסלט של רגשות שלא הכרת, ולא ידעת איך אפשר להרגיש כל כך הרבה רגשות בו זמנית. ואת מתהלכת בשבועות האלה עם סלע בחזה ומחנק בגרון כמעט באופן קבוע, מרגישה באיזשהו סרט של מישהו אחר.
את, שתכננת אפס הפרדה ושעתיים עור לעור ולהניק עוד בחדר לידה, קיבלת הפרדה מלאה, תינוק שלא מצליח לינוק, ורופאים שדוקרים אותו כל יום כמה פעמים ביום כי חייבים לקחת לו דם ולבדוק את הסוכר שלו ואת רמת הבילירובין ועוד מיליון ואחת דברים, ואת רק רוצה שיפסיקו לדקור אותו כבר.
קטנה וחזקה: תינוקת במשקל 900 גרם
שורדת אמיתית: תאומה נולדה במשקל 700 גרם
מרגש: תאומים שנולדו פגים מחזיקים ידיים
אנשים אומרים מזל טוב, וזה ממש לא מה שאת רוצה לשמוע. רוצים לבוא ולראות אותך וכל מה שאת רוצה זה לישון, לקום עם הזריחה וללכת לראות אותו בפגייה. להחליף את אבא שלו שהיה שם במשמרת לילה, ואולי להספיק לחבק אותו (את בן זוגך) ולשאול מה שלומו, אם הוא אכל משהו ואיך עבר הלילה.
את מבלה את משכב הלידה שלך על כיסא לא נוח בפגייה. כל יום שעות על גבי שעות, כולך עדיין כואבת מהלידה. כשמוציאים אותו מהאינקובטור לעריסה רגילה, זה אושר מטורף ויום אחרי מחזירים אותו כי ירד לו חום הגוף ואת שוב נשברת. את שואבת לו חלב מסביב לשעון כי אומנם הוא לא יכול לינוק אבל את רוצה שבזונדה שלו הוא יקבל חלב אם ולא תמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות).
את רואה אימהות עם תינוקות ברחוב, והם יונקים והלב נשבר, כל יום מחדש. את יוצאת מבית החולים ומשאירה אותו שם, ואת כבר שומעת את הצפצופים הנוראים של המוניטור בכל מקום, ואומרים לך שיהיה בסדר, שהוא בידיים טובות, שהוא צריך להתחזק לפני שמגיע הביתה, שלפחות תשני קצת בלילה, אבל לך זה לא איכפת, כל הגוף צועק לך לקחת אותו כבר הביתה ולא להיפרד לעולם.
את חוזרת הביתה כל יום, בוכה ולא יודעת מתי זה כבר יגמר ותתאחדו, ואת מבינה כמה החיים האלה לא בשליטתנו. ואז אומרים לך שאתם משתחררים עוד חמישה ימים אם הכול יהיה בסדר, כי בפגייה כלום לא בטוח. ואלו חמשת הימים הכי מורטי עצבים שחווית.
והגיע היום ואתם משתחררים, וזה היום הכי מרגש בחיים שלך, כן, אפילו יותר מהלידה. עכשיו תגידו מזל טוב.
הפג שהפך לרופא פגים:
לפנייה לכתב/ת 
