הצוער שנבחר לחניך מצטיין בקורס היוקרתי בארה"ב

אריאלי הוא סטודנט בשנתו השישית במסלול להכשרת רופאים צבאיים. העתודאי, שנולד וגדל במכבים רעות, מספר שכילד הוא לא חלם להיות רופא. "לפני הצבא סבלתי משברי מאמץ. מצאתי את עצמי מטייל בין הרבה רופאים שכל אחד מהם הציע טיפול אחר. החלטתי לחקור בעצמי איזה טיפול מומלץ. משם התחיל העניין בפיזיולוגיה ורפואה", הוא מגולל.

לאחר סיום לימודיו התיכוניים התקבל אריאלי למסלול היוקרתי של האוניברסיטה העברית וחיל הרפואה. בחודש שעבר הוא טס עם שני סטודנטים ישראלים נוספים לקורס בן חמשת השבועות של בית הספר לרפואה צבאית של ארצות הברית.

אופק וחבריו כול בנדור וזיו תלמי במהלך הקורס בארה"ב(צילום: באדיבות המצולמים)

מלבד הצוערים הישראלים, בקורס לקחו חלק סטודנטים מגרמניה, יפן, בריטניה, מקסיקו וממדינות נוספת. "התוכנית מחולקת לשלושה חלקים", מפרט אריאלי, "החלק הראשון הוא לימודי רפואת טראומה תיאורטיים, בחלק השני עושים רוטציה במרפאות הצבאיות והחלק האחרון הוא שבוע סימולציה שבו מדמים פלוגת רפואה שמונחתת בחזית. הרמה של הסימולציה היא מאוד גבוהה. משתמשים בפירוטכניקה ואיפור כדי לדמות באופן המדויק ביותר מצב מלחמתי. למרות שהכל היה משחק לקחתי את הסימולציה מאוד ברצינות".

הצוערים במהלך שבוע הסימולציה(צילום: באדיבות המצולמים)

אריאלי מוסיף ומתאר כי ההכשרה שעוברים הרופאים הצבאיים באוניברסיטה האמריקנית שונה מאוד מההכשרה בארץ: "המרחק הרב בין החזית המלחמתית וארצות הברית מכתיב שיטות אחרות לגמרי. האופן שבו האמריקנים מפנים פצועים ומטפלים בהם בשטח הוא מאוד שונה משלנו. בהקשר הזה בארץ יש לנו יתרון שהכל הרבה יותר קרוב".

אורכו של מסלול "צמרת" להכשרת רופאים צבאיים הוא שבע שנים ומונה 70 עתודאים בכל מחזור. מעבר ללימודי הרפואה עוברים הסטודנטים קורסים ברפואה צבאית כגון רפואה תעופתית, רפואה ימית, פסיכיאטריה צבאית ועוד. בסיום המסלול מקבלים הסטודנטים תואר ד"ר לרפואה מהאוניברסיטה העברית. במהלך המסלול הם גם עוברים טירונות, קורס חובשים וקורס קצינים. קורס קציני הרפואה מבוצע בסיום הסטאז'.

"חייל נכנס למרפאה עם בעיה ויוצא בלעדיה"

"מסלול צמרת הוא מאוד שונה ממסלול העתודה הרפואית שהיה נהוג בצבא בעבר", מסביר אריאלי, "כל העתודאים לומדים יחד וגרים במעונות. בהמשך גם עוברים יחד טירונות וקורס קצינים. נוצרות חברויות מאוד מיוחדות".

אריאלי אומר כי "אני מאוד נהנה מהטיפול בחיילים. הם יותר קרובים אליי בגיל ובאורח החיים שלהם. יש לנו שפה משותפת. זה סיפוק אדיר לפתור להם בעיות. חייל נכנס למרפאה עם בעיה ויוצא ממנה בלעדיה. בגלל שחיילים הם אוכלוסייה צעירה ובריאה יחסית האפשרות לעזור להם היא רבה יותר. זה מה שאני מחפש במקצוע – היכולת לעזור לאנשים ולהשיב אותם למצב בריא. אני מרגיש שזה הייעוד שלי".