ביקורת סרט: "בשם בתי" - מרוב איפוק אין מתח
נערה צעירה שמוצאת את מותה בנסיבות חשודות ואביה האובססיבי להביא את הדין עם האשם, עומדים בלב הדרמה "בשם בתי", המבוסס על סיפור אמיתי. הנושא מעניין רק שמרוב היצמדות לעובדות וטיפול קר בהן, המתח הולך לאיבוד
הדרמה "בשם בתי" ("Au Nom de Ma Fille") מבוססת על העובדות בפרשת מותה של הנערה קלינקה במברסקי בשנת 1982. לאחר מותה החל אביה אנדרה במברסקי (דניאל אוטיי) תהליך של עשרות שנים לחשיפת האמת והבאת האחראי על עונשו. סיפור רב תהפוכות שאורכו הקצר של הסרט מתאר באופן מרפרף. הוא מציע סקירה המתמקדת ברגעי מפתח בשנות מאבק ומותיר בכך את הדמויות כלא מספיק מפותחות. בחירות אלו מונעות מהסרט למצות את הפוטנציאל הרגשי של הסיפור.
פתיחת הסרט נעה בין שתי תקופות זמן – הראשונה מתרחשת ב-2009 בעיר הצרפתית מילוז השוכנת קרוב לגבול של שוויץ וגרמניה. אנדרה המבוגר נעצר ע"י המשטרה באשמת פשע שטרם הובהר. בציר הזמן המרכזי אנו מוחזרים לתחילת הפרשה, לקזבלנקה במרוקו בשנת 1974.
במברסקי נשוי לדאני (מרי ג'וזה-קרוז) ויש להם שני ילדים שהבוגרת בהם היא קלינקה בת ה-6 (לילס רוז-גילברטי). דאני נסחפת לפרשת אהבים עם רופא גרמני נשוי בשם דיטר קרומבאך (סבסטיאן קוך), והדבר מוביל לפירוק הנישואים משני הצדדים. 8 שנים מאוחר יותר דאני גרה עם קרומבאך בלינדאו בגרמניה. קלינקה (אמה בסון) כבר נערה בת 14, ולבמברסקי יש זוגיות חדשה ומלבבת עם ססיל (קריסטל קורניל). הוא נפרד משני ילדיו הנוסעים לחופשת קיץ בבית גרושתו, ומתפנה לחופשה רומנטית עם ססיל. אך אז מגיעה בשורה איומה: קלינקה נמצאה מתה בבית של אימה ואביה החורג.
עוד ביקורות קולנוע:
"הדרך לאן": רצופה בסצנות טובות
"סודות הפרברים": בסיוט האמריקני הזה כבר היינו
"אמהות רעות 2" - את מי זה אמור להצחיק?
סגירת התיק מעוררת חמת זעם בגיבור. הוא מתחיל את המאבק ארוך השנים שלו לבחינה של הראיות, של הנעת הליכים משפטיים כנגד קרומבאך, והליכי הסגרה שלו מגרמניה לצרפת. כפי שהוא ואנו עומדים לגלות, גם כשהאשמה נראית ברורה הגשמת המטרה תהיה כלל לא פשוטה. מעבר למכשולים המשפטיים והמדיניים גם דאני מסרבת לקבל את הטענות של במברסקי ומתייצבת לצידו של בעלה. בנוסף, המאבק משפיע בדרך שלילית על מערכת היחסים עם ססיל, והתמשכותו של המאבק כבר הופכת אותו לתלוי על בלימה.
הבימאי וינסנט גארנק מעדיף, כפי שהוא אומר בראיונות, לעשות סרטים ששואבים השראה מהחיים ולא מעולם הקולנוע. גם שני סרטיו הקודמים עסקו בפרשות שנלקחו מכותרות העיתונים, והמבנה העלילתי שלהם הוא כרוניקה של השתלשלותן. ב "Présumé coupable"-(2011) הוא עסק בפרשה משנת 2001 שבה הופללו בשגגה 17 אנשים שהואשמו באונס ילדים. הסרט מציג את האנשים שהיו אחראים למחדל והאופן בו נהרסו חייהם של רבים מהמואשמים. ב- "L'enquête"(2014) הגיבור הוא עיתונאי חוקר שהתחקה במשך שנים אחר פרשיות שחיתות הקשורות לבנק קלירסטרים בלוקסמבורג. בשני הסרטים יש מספר רב של דמויות ופרטים שגראנק מכניס לתוך מבנה מהודק וחסכני.
"בשם בתי" עוסק בסיטואציה אינטימית יותר ביחס לסרטים הקודמים ולו רק בגלל שהוא מתבסס על האוטוביוגרפיה של במברסקי. זהו סיפורה של דמות, ובו יש עוד שלוש דמויות שנוכחותן פחותה בהרבה. אומנם יש בסרט הדים לנושאים פוליטיים המצויים מעבר לסיפורו האישי של הגיבור - הכשל במערכת המשפטית הצרפתית, והיחסים הבעייתיים בין מערכות החוק בצרפת ובגרמניה, אך נושאים אלו מטופלים רק באופן מרפרף.
מערכות היחסים הטעונות של אנדרה עם דאני ו-ססיל לא זוכות לפיתוח מספק, וכך גם נדמה כי אין לסרט יותר מדי מה לומר על התהליך רב השנים שעובר הגיבור. עם כל ההבדלים הניכרים בין הסרטים ניתן לחשוב על "המחפשים" (1956) של ג'ון פורד, והחיפוש האובססיבי של אית'ן אדווארדס אחר אחייניתו החטופה כדוגמה לתהליך דומה המחולל בגיבור שינוי משמעותי.
כמותחן פשע הסרט אינו מספק. אופן הפעולה של הסרט כמה שאמור להיות מותחן פשע אינו מספק. המבנה הנרטיבי החושף בתחילת הסרט את המתרחש ב-2009 מפחית באופן משמעותי את העניין ב"מה יקרה?" לטובת השאלה הפחות אפקטיבית "איך זה יקרה?". וגם כאן, כשה"איך" נצמד לכרוניקה ומתמצת אותה, היכולת לטעון את הסרט במתח היא מוגבלת. נראה כי הזהירות היתרה של גארנק בהיצמדות לעובדות, בתמצות ובאיפוק רגשי פוגעת בסרט.
