מס עוני
ההחלטה לחלק את עודפי הכסף הציבורי שנותרו בקופת המדינה למעמד הביניים, כמוה להטיל מס נוסף על העניים. אז מה צריך לעשות באמת בכסף?
שנים אומרים לנו שאין מספיק כסף, שזה עניין של סדרי עדיפויות, שישראל זה לא שווייץ ושיש תקציב ביטחון והמון צרכים חשובים ודחופים יותר, ודאי במשטר קואליציוני. שנים שהעניים משתרכים אחרונים בתור ארוך ומקבלים פירורים, מעוגה די גדולה מסתבר, שחייבים לחלק אותה אחרת.
עוד דעות ב-ynet:
בזכות הנשים האמיצות - משנות את הכללים
מתקרב רגע האמת של טראמפ מול צפון קוריאה
לפי ההערכות בימים האחרונים, נראה שעודפי הגבייה של רשות המיסים הולכים לחצות את קו ה-20 מיליארד שקלים. ואוו! זו לא הפעם הראשונה שנותרים עודפים בתקציב המדינה, ואם זה המצב, לא ניתן יותר לטעון שאין כסף.
עם זאת, יש להפנות אותו להיכן שראוי - ואין ראוי מלייעד אותו לשכבות המוחלשות ולצמצום העוני. נכון, למעמד הבינוני קשה, אבל לעניים קשה יותר.
מי שבאמת כורע תחת הנטל, אלה מאות אלפי המשפחות שמצויות במלחמת הישרדות בהווה ואין להם כל אופק לעתיד. החסמים ליציאה מעוני כל כך גבוהים, כך שרוב הסיכויים שילדים עניים יתבגרו להיות גם ראשי משפחה עניים. באין תכונית לאומית רב שנתית לצמצום העוני, המדיניות הנוכחית משעתקת אותו. אז אם נקראת בדרכנו הזדמנות לעשות קפיצת מדרגה ולהשקיע כסף גדול למניעה, טיפול וחילוץ מעוני - האם זה לא הדבר הכי נכון ואנושי ומוסרי שניתן לעשות? ויותר מכך, הרי כבר הוכח שזה גם מאוד יעיל כלכלית להשקיע בצמצום העוני.
מה צריך לעשות בכסף?
נכון שזה יהיה נחמד מאוד עבור העשירונים העליונים ליהנות מהנחה במס הכנסה, אבל מה עם אלה שלא משלמים מס הכנסה כלל מכיוון שהם משתכרים "משכורת רעב"? מה עם מי שמוותרים על תרופות ומדלגים על ארוחות? מה עם הילדים שלא הולכים לחוגים ולא מקבלים מורה פרטי ואין להם אפילו את הציוד הדרוש לבית הספר או צורך קיומי כמו מספיק אוכל מזין? מה לגבי הקשישים שיושבים בדירתם בקור בחורף ולא מדליקים חימום כי אין להם מספיק כסף לחשמל?
מה קרה לנו כחברה, שאיבדנו את סרגל הערכים הבסיסי עליו חונכנו - לעזור קודם למי שהכי צריך? האם רופא לא מטפל תחילה בפצועים קשה על מנת להציל חיים? יש לנו אפשרות לתקן עוול היסטורי, לשנות מגמה, לצמצם פערים, להקטין את אי השוויון ולהתקרב ל-OECD, אשר בהשוואה למדינות החברות בו, ישראל נמצאת במקום האחרון בהוצאה הציבורית לנפש על רווחה, בריאות וחינוך.
לכן, ההחלטה לחלק את עודפי הכסף הציבורי שנותרו בקופת המדינה למעמד הביניים, כמוה להטיל מס נוסף על העניים. מס עוני. אל תעזרו לנו על חשבון העניים. במקום שהמעמד הבינוני, שאמנם מתקשה לקנות דירה אבל יכול להסתדר ו"לגמור את החודש" בלי לקבל תמיכה מארגוני סיוע, יקבל הקלות והטבות - יש אוכלוסיות שדחוף יותר לטפל בהן תחילה.
3.8 מיליארד שקלים ישלימו את ה-50% הנותרים למימוש מלא של המלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני, מה שעשוי לצמצם את העוני באופן משמעותי ולהפגיש אותנו עם ממוצע שיעורי העוני ב-OECD תוך עשור; עוד חצי מיליארד להקמת מיזם לאומי לביטחון תזונתי, לטיפול ב-110,000 המשפחות הנזקקות ביותר, מתוך 243,000 משפחות שחיות באי ביטחון תזונתי חמור, לפי תוכנית המועצה הארצית לביטחון תזונתי; 4.2 מיליארד עבור יישום מלא ומיידי של מתווה הנכים, במקום יישום מדורג בארבע פעימות עד 2021; לשם פתרון המשבר בתחום הבריאות וחקיקת חוק ביטוח סיעודי, יידרשו לפי בנק ישראל בין 1.5 ל-4.8 מיליארד שקלים, בהתאם למתווה שייבחר; 1 מיליארד, עבור כל הפחתה של אחוז במע"מ, שהוא מס רגרסיבי ומשפיע מהותית על כח הקניה של השכבות החלשות. הגענו ל-14.3 מיליארד שקלים, לפי התרחיש המחמיר ביותר.
בואו נוסיף 700 מיליון שקלים לניצולי שואה, עבור צרכים חיוניים כמו מוצרי ספיגה (היום נדרשים לבחור בין טיטולים לבין שעות סיעוד) או הנגשת הדירות שלהם לסביבה בטוחה (החלפת אמבטיה במקלחון) כדי שיוכלו לסיים את חייהם בכבוד - והגענו ל-15 מיליארד. אם יעשו את כל זה, יכולים ראש הממשלה ושר האוצר לקחת את חמשת המיליארד הנותרים, ולשלוח אותם כמתנת בחירות למעמד הבינוני.
ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת