הכורדים גילו בדרך הקשה שבדלנות זה פאסה
מנהיגי הכורדים טיפחו בקרב עמם ציפיות אדירות מהעצמאות המתקרבת, אבל משאל העם הסב להם נזקים אדירים - הם איבדו שטחי מפתח, עצמאות כלכלית ואמינות בינ"ל והפכו תלויים לחלוטין בשלטון בבגדד, שמצדו רושם ניהול מוצלח של המשבר בדרכו להקמת המדינה העיראקית החדשה
בשבוע שעבר הופיעה הודעה באתר האינטרנט של קבינט החבל הכורדי, שבה התייחסות של הרשויות הכורדיות לפסיקת בית המשפט הפדרלי העיראקי לענייני חוקה, המפרש את הסעיף הראשון של החוקה העיראקית: "הרפובליקה של עיראק היא מדינה פדרלית, עצמאית וריבונית, בעלת משטר פרלמנטרי. עיראק היא מדינה דמוקרטית שחוקתה היא הערובה לשלמותה".
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
הרשויות הכורדיות מצהירות בתגובתן כי הן "תמיד הדגישו את הצורך למצוא פתרונות לסכסוכים בין הרשויות הפדרליות של עיראק לבין החבל הכורדי באמצעים חוקתיים וחוקיים ועל בסיס עמדתם הידועה של רשויות החבל, המקבלות בברכה כל יוזמה רלבנטית, ובייחוד כזו שיזמו האייתוללה הגדול עלי סיסתאני, נכבדים עיראקיים ומדינות ידידותיות לעם העיראקי, שלפיהן יש לטפל בסכסוכים על בסיס החוקה העיראקית". הרשויות הוסיפו במכתבן כי "הן מכבדות את פרשנותו של בית המשפט הפדרלי לענייני חוקה לסעיף הראשון בחוקה העיראקית".
בסיומו של המכתב הפתוח, אומרות הרשויות הכורדיות כי "הן מאמינות שההחלטה (של בית המשפט) צריכה להוות בסיס לתחילתו של דיאלוג לאומי כולל בין ארביל לבין בגדד, שמטרתו מציאת פתרונות לסכסוכים ביניהן באמצעות יישום של כל סעיפי החוקה העיראקית ובאופן שיבטיח את כל הזכויות, הרשויות והמצבים כקבוע בחוקה". המכתב מסתיים בהצהרה כי "זוהי הדרך היחידה להבטיח את שלמותה של עיראק, כפי שקובע סעיף 1 בחוקה".
פניית הפרסה הכורדית
כדאי להתעכב על החלקים השונים של המסמך ולהבין עד כמה מדובר בהיפוך של 180 מעלות בקו המתריס שבו נהגו הרשויות הכורדיות עצמן בכל התקופה שהובילה למשאל העם על עצמאות שנערך בחבל רק לפני כחודש וחצי, ב-25 בספטמבר.
הרשויות הכורדיות מצהירות כי הן מקבלות את פרשנותו של בית המשפט הפדרלי לענייני חוקה הפדרלי החוקתי של עיראק שקבע כי לפי החוקה, עיראק היא מדינה פדרלית ריבונית והחוקה היא ערובה לשלמותה של עיראק. לכאורה, דברי טעם המביעים אחריות ומחויבות לשלמות המדינה שהחבל הכורדי נותר חלק ממנה גם לאחר המשאל וקריסתו. אלא שההתנהלות של הרשויות הכורדיות ושל נשיא החבל מסעוד ברזאני לקראת משאל העם הייתה כל כולה התרסה נגד הרשויות בבגדד, נגד המדינה העיראקית ונגד שלמותה.
עד משאל העם דיברו בכירים כורדים על החוקה העיראקית כעל אות מתה שאם עשו בה הרשויות בבגדד שימוש, היה זה רק על מנת להפלות את החבל הכורדי ולפעול נגדו. בדיוק בגין סיבה זאת ביקשו רשויות החבל לקיים אז את משאל העם - כדי לשים קץ למצב זה של אפליה ודיכוי, לשיטתם, ולצד זאת להביא תיקון לעוול ולגזל ההיסטוריים בני מאה שנים נגד זכויותיו של העם הכורדי. על כן לא ניתן היה - אז וגם כעת - להבין את משאל העם כצעד ההולם את לשון החוקה העיראקית, שהרי מיסודו מדובר היה, הן במעשה והן בהצהרה, על צעד בדלני המבקש להיפרע מן התכתיב החוקתי המורה על שמירת אחדותה של עיראק. לא פחות מכך - בין שהכורדים הבינו זאת ובין שלא היה מדובר בצעד המערער על הקו המנחה את הקהילה הבינלאומית, שאינה מעוניינת בפיצול מדינות קיימות, באמצעות מתן זכות הגדרה עצמית למיעוטים, אלא מעוניינת בשימור הסטטוס קוו והיציבות.
מתמיה, אם כן, לקרוא כעת, רק חודש וחצי לאחר משאל העם והרטוריקה הבדלנית והמתריסה שליוותה אותו מפיהם של בכירי החבל, כי רשויות החבל הכורדי מצהירות כי הן "תמיד הדגישו את הצורך למצוא פתרונות לסכסוכים בין הרשויות הפדרליות של עיראק לבין החבל הכורדי" או כי הן רואות בפסיקת בית המשפט "בסיס לתחילתו של דיאלוג לאומי כולל בין ארביל לבין בגדד, שמטרתו מציאת פתרונות לסכסוכים ביניהן באמצעות יישום של כל סעיפי החוקה העיראקית". שהרי משאל העם הכורדי הורתו ולידתו היו ברצון כורדי להיפרע מן "הסדר העיראקי" ומן הכבלים שכרכו את החבל למדינה העיראקית.
בלון עצמאות שנופח מעבר לכל פרופורציות
מתמיה לא פחות לראות את הקבלה של רשויות החבל את הצעותיו של האייתוללה סיסתאני, איש הדת השיעי הבכיר בעיראק שמושבו בעיר הקדושה נג'ף. סיסתאני, שלא כדרכו, התייצב כבר בימים שלאחר משאל העם נגד יוזמת הכורדים להיפרדות מעיראק והצהיר כי הוא קורא "להימנע מכל צעד בדלני שעלול לטמון בחובו השלכות שליליות על האזרחים הכורדים בחבל". עוד ביקש סיסתאני, בהצהרה שנמסרה על ידי שליחיו, מרשויות החבל הכורדי "לשוב לנתיב החוקתי בפתרון הסכסוכים". דבריו של סיסתאני התקבלו בברכה על ידי רשויות החבל בימים שלאחר משאל העם, אך לא נעשה כל צעד ממשי מצדן לבטל את תוצאות משאל העם, כנגזר מדבריו, ורק כחודש לאחר מכן, בסוף אוקטובר, הצהירו הרשויות כי הן נכונות להקפאה של תוצאות המשאל אך לא לביטולן.
האמת היא שההצהרה הכורדית הנוכחית, כמו ההצהרה הקודמת מסוף אוקטובר, בדיוק לפני שלושה שבועות, הן כתב כניעה לכל דבר ועניין של רשויות החבל לדרישות שהציבו בפניהן הרשויות בבגדד מאז משאל העם, ובראשן ביטול משאל העם ותוצאותיו. הכורדים סירבו, כאמור, ונותרו איתנים בסירובם להכריז על ביטול משאל העם וזאת מטעמים מובנים למדי של פוליטיקה פנימית של החבל. רשויות החבל מתקשות כעת לפוצץ באחת את בלון הציפיות הכורדיות, שהן עצמן ניפחו מעבר לכל פרופורציה בישורת האחרונה שלפני קיומו של משאל העם. למרות זאת, ברור שההצהרות החוזרות ונשנות בדבר "קבלה של פרשנותו של בית המשפט הפדרלי" היא קבלה דה-פקטו של התכתיב העיראקי (וגם של יוזמת סיסתאני) לבטל את תוצאות המשאל, גם אם אין ביכולתן של רשויות החבל להודות בכך.
משאל העם וההתנהלות המתריסה סביבו הסבו לכורדים נזקים חסרי תקדים. בתום שלושה ימי כתישה של צבא עיראק באזורים המוכרים בשם "אזורי המחלוקת" (במחוזות כּירְכּוּכּ, נינווה, סינג'אר ודיאלא), הפסידו הכורדים הישגים שעמלו שלושה עשורים על השגתם ועל ביצורם: רוב מכריע של אזורי המחלוקת אבדו להם; החבל הכורדי נתון כעת במצור כלכלי תוך שהוא איבד את שותפותיו וידידותיו באזור ומחוצה לו ואת אמינותו בזירה הבינלאומית; הצבא הכורדי (הפשמרגה) הוכה שוק על ירך ונתון במשבר מורלי, הצטיידותי ותדמיתי חסר תקדים; בארות הנפט המכניסות של כירכוכ, שהיו מקור ההכנסה העיקרי והכמעט יחיד של החבל, אבדו לבלי שוב; המרחב האווירי של החבל נסגר ושליטת הכורדים על מעברי הגבול הקרקעיים הופקעה מהם על ידי צבא עיראק; ומעל כל זאת - הנשיא ברזאני אולץ לקחת אחריות, להכריז על התפטרותו ולפזר את סמכויותיו בין הרשויות השונות בחבל והוא מותיר את הזירה הפוליטית של החבל מרוסקת, אחרי שממילא סבלה מחולשה משמעותית בעקבותיו של משבר פוליטי שמתחולל בה בשנים האחרונות.
מעתה, על פי בגדד יישק דבר
הרשויות הכורדיות נאלצות להשלים כעת לא רק עם תבוסתן לבגדד בשדה הקרב ולהפיכתן למשל ולשנינה בזירה הדיפלומטית. הן נאלצו להבין בדרך הקשה ביותר כי העולם סביבן השתנה ושהוא אינו נוטה עוד חסד - כפי שחשבו לפנים - לדרישות בדלניות המבוססות על טענות של הגדרה עצמית ותיקון עוולות העבר. כפי שמתגלה מן ההצהרה הנוכחית כמו גם מקודמתה, הרשויות הכורדיות נאלצות עתה גם לנסח עתה בכתב, את השלמתן עם המשך היותן חלק אינטגרלי מעיראק הפדרלית ולהפוך במו ידיהן ובהבל פיהן - גם אם מבלי להודות בכך - את הקו הפוליטי שהוליך אותן אל משאל העם. בהתמודדן עם התבוסה המרה, הרשויות בארביל אנוסות עתה לשאת ולתת מול בגדד לפי תנאיה של האחרונה, מתוך ניסיון למזער את הסיכונים וההפסדים הפוטנציאליים שהסב להן משאל העם והרטוריקה התגרנית והתקיפה שליוותה אותו, ולחזור אל הסטטוס-קוו-אנטה, כאילו לא היה המשאל מעולם.
קירוב הלבבות של ראש ממשלת עיראק
לפי תפיסה זו, רק ממלכות מסורתיות הן מדינות ערביות "אמיתיות", יאמרו הפרשנים, כיוון שהן משמרות את היסודות המסורתיים של החברה הערבית - השבטים, המשפחה והדת בפרשנותם המחמירה ביותר. המהלך שמוביל כעת ראש ממשלת עיראק, חיידר אל-עבאדי, עומד בניגוד גמור לכל התחזיות הללו. אל-עבאדי בונה בעיראק מדינה והמדינה שלו מייצרת נאמנות שיש בה רכיבים אזרחיים ועל-עדתיים. הוא רותם ומקרב אליו קבוצות שונות מתוך האוכלוסייה העיראקית, לרבות האוכלוסייה הסונית ומפתיע ככל שזה יישמע, אפילו את האוכלוסייה הכורדית; הוא מפעיל מדיניות שמאזנת בין איראן לבין סעודיה, כאשר הוא ממנף את קשריו עם שתי המעצמות האזוריות לטובת קידומה של המדינה העיראקית; גם לאחר הכיבוש המחודש של אזורי המחלוקת והכפפתו המחודשת והכפויה של החבל הכורדי המובס למרותה של בגדד מבהיר אל-עבאדי שבכוונתו לפעול לשילובם של הכורדים בתוך מסגרות המדינה העיראקית ואין רצונו לפרק את מוסדות החבל.
לצד כל זאת, נדמה כי אל-עבאדי בעיקר אינו מתפתה לעסקאות בשטח. הוא מקדם את מעשה המדינה שלו בפעולה נחושה, נחרצת וממוקדת בשטח. נדמה שהוא מבהיר לכל הצדדים הבוחשים בעיראק, ולפי הצורך גם תוך הפעלה מרוסנת פחות או יותר של כוח, שבסופו של יום לא תהיה להם אפשרות מעשית אחרת פרט למדינה העיראקית.
גם בישראל נהוג לזלזל ביכולתם של הפלסטינים לנהל מדינה עצמאית. מדינה כזו "תישטף בגלי טרור", "תביא את דאעש ליהודה ושומרון" או שתהפוך "מושחתת מהיסוד". הלאומיות הערבית עצמה, על פי רבים בישראל, היא משענת קנה רצוץ שאין להפקיד בידיו ענייני ביטחון. ישראל הרשמית נהנית להזדהות עם המאבק הכורדי לעצמאות, כאשר היא נשענת על הדמיון בין הנרטיבים של המיעוט הנרדף, המתקומם ובעל הזכות ההיסטורית על ארצו. אותה ישראל רשמית יכולה ללמוד שני לקחים מן המתרחש בעיראק - ראשית, הלאומיות המדינית הערבית חיה וקיימת ככוח נחוש, חד ומייצב. שנית, מי שבוחר להתבודד, להתגרות ולטמון את ראשו בחול, סופו שיזחל על גחונו.
עידן בריר הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, וחוקר עיראק וכורדיסטן בפורום לחשיבה אזורית
ד"ר אורי גולדברג הוא מומחה לתיאולוגיה פוליטית בעולם השיעי מן המרכז הבינתחומי בהרצליה ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית
לפנייה לכתב/ת 
