"הציונות הדתית הייתה ואיננה"
השתייכות פוליטית, חינוך, לבוש, כשרות, אידאולוגיה דתית - הציונות הדתית היא כבר מזמן לא מקשה אחת. מחקר של פרופסור קימי קפלן, טוען כי הקבוצה הזו עברה פיצול משמעותי. ומה לגבי קשר כמו בין בנט לשקד? "ככל שיותר אנשים מנסים לטעון יותר חזק ש'אנחנו דומים אנחנו משפחה', ככה אתה מבין שזה פחות מובן מאליו"
האם יש דבר כזה שנקרא "המגזר הדתי לאומי"? אם תשאלו את פרופסור קימי קפלן מאוניברסיטת בר אילן, התשובה שלו ברורה - אין חיה כזו. במחקר חדש שמפרסם קפלן בכתב העת האקדמי "מגמות" הוא טוען כי "הציונות הדתית" הייתה ואיננה. תחתיה התארגנו קבוצות חברתיות שונות שביניהן רב המפריד על המשותף.
לא חבר'ה ימניים על גבעות עם נשק
במסגרת מחקר שערך פרופסור קפלן בנושא "המגזר הדתי" ובו נבחנה מידת השיתוף בין הזרמים הדתיים הלאומיים במה שמכונה, בטעות לדעת קפלן, "הציונות הדתית" התברר כי על המונח מוטל כיום סימן שאלה כבד.
במחקר נבדקו פרמטרים שונים, כמו השתייכות פוליטית, חינוך, לבוש, כשרות, אידאולוגיה דתית ועוד, בהם התגלו פערים עמוקים בין קבוצות שונות בתוך החברה הציונית דתית. הפערים גדולים במידה כזו שהיכולת להמשיך ולהגדיר אותן כחברה אחת מוטלת בספק רב.
"הכול החל מיוזמה מחקרית לסקור את מצבן החברתי של קבוצות שונות בחברה הישראלית", משחזר פרופסור קפלן את נקודת המוצא למסקנתו הרדיקלית. "בחברה הדתית מצאתי שהמחקר שנערך שם התמקד בעיקר בקו התפר שבין אידיאולוגיה במובן הקשה שלה כמו למשל 'הר המור' (ישיבה המייצגת את הזרם החרדי-לאומי, בציבור הסרוג) לבין התנחלויות, וקנאות דתית בצבא".
"מה שנוצר מתוך נקודות המבט החלקיות האלה היא תדמית של חבר'ה בכיפות סרוגות שמסתובבים על הגבעות עם נשק, עושים בלגן וכולם ימניים, אפשר להכניס לזה את כל הסטראוטיפים האפשריים", אומר קפלן.
לדבריו, להגדיר את הציונות הדתית כולה כימין זוהי הכללה שמידת מהימנותה מוטלת בספק. "אין כלום על הבורגנות הציונות הדתית? איפה גבעת שמואל? איפה בקעה ירושלים? כל המרחב הזה הציוני בורגני, שאני לא יודע מה עמדותיו הפוליטיות בכלל, מנהל אורח חיים שונה לחלוטין מאותם סטראוטיפים. לא מדובר באנשים שהם אידאולוגיים, הם מעמד ביניים בורגני, עליהם אף אחד לא כתב".
חוויה של הדרה ושונות
קפלן אמנם זהיר בלשונו, ומשתדל להתנסח בזהירות אקדמית ומנגד טענתו רדיקלית במיוחד. "אני קורא לזה ה'פיצולים'. הטענה שלי היא שעולם המחקר, אנשי מדעי החברה שעסקו בחברה הציונית הדתית פספסו ובגדול. נלוות לה הטענה שהם פספסו ברמה כזו, שאם היו מפנים את נקודת המבט למקומות יותר מגוונים, הם היו מגלים את המסקנה הכמעט מובנת מאליה - אין ציונות-דתית, אין מגזר. יש כמה קבוצות, שבעבר היו במקום אחד והתפצלו. איפה שאתה לא שם את האצבע אתה מוצא שאין מכנה משותף".
בין התחומים אותם מונה קפלן כנקודות השבר בתוך חברה, שפעם הייתה אחידה הרבה יותר, עומד החינוך: "הייתה פרישה מהחינוך הממלכתי דתי. היו קבוצות שבנו לעצמם מוסדות חינוך ומערכות לימודים משוכללות יותר ופחות. בחברה הציונית-דתית התרחש בסופו של דבר תהליך משמעותי. המסה הקריטית הייתה בבתי ספר ממלכתיים דתיים. המסה הקריטית הצביעה מפד"ל - והיום אין מסה כזו. היום ממלכתי דתי זה אחד מכמה.
"פעם הייתה תנועת נוער אחת - בני עקיבא, היום יש לך כמה בני עקיבא. המדרשות והמכינות, הקודים של הלבוש שהלכו והתבדלו. אפילו סטנד הכיפות הציוני דתי, או השביסים לנשים נשואות, הוא מורכב ומגוון. כמה מכסים? כמה לא מכסים? כל סוגי הכיסויים לגברים לנשים מסמלים פילוחים מפילוחים שונים.
"כל העולם של היחס לנשים, לדוגמה הוא עוד נקודת פיצול. יש מנעד מאוד משמעותי בשאלת מקומן ופעילותן של נשים בבתי כנסת. זה נושא רגיש מאין כמוהו, לכל הכיוונים. כל זה בגלל שהוויכוח הוא אם צריכה להיות מחיצה? ואיך היא צריכה להראות? ומהם סדרי בית הכנסת הראויים?".
תשדיר של המפד"ל משנת 1999. החברה הדתית הייתה הרבה יותר מאוחדת
תהליך התפצלות מואץ
פרופסור קפלן טוען כי המחקרים על החברה הדתית, שנעשו כמעט תמיד על ידי בוגרי חברה זו, לא נתנו משקל הולם לתהליך ההתפצלות שעברה החברה בעשורים האחרונים לעומת האחידות ששררה שם עד שנות ה-70'.
למשל, העובדה שכיום אין זיהוי אחיד ומפלגה אחת שמייצגת פוליטית את החברה הדתית לאומית. חברי כנסת דתיים לאומיים כיהנו ומכהנים גם היום במפלגות שונות ואין מאז ימי המפד"ל העליזים גוף אחד ויחיד שמיצג את מה שהיה בעבר קבוצה דתית-פוליטית הומוגנית.
"זה לא מאבק שבין מרכז לפריפריה", הוא מבקש להבהיר, "זה מאבק בין קבוצות שלכל אחת מהם יש קו ברור ומובחן משלה. יש דברים שזה יותר בולט בהם כמו חינוך ויש שפחות. אבל הפיצול ישנו".
אתה באמת חושב שהחוויה היא בתוך הקבוצות האלה היא חוויה של שונות, כלומר שכל אחד באמת מרגיש שהוא אחר מהסרוג ההוא?
"אני חש שיש חוויה של הדרה, שהמשותף בינינו אולי לא קיים, אולי קטן מאוד, אולי קצת יותר משמעותי במקרים מסוימים, אבל זו כן חוויה של שונות והרבה יותר של שונות מאשר דמיון ומכנה משותף, והחוויה הזו מבטאת את מה שקורה בפועל".
בין הרב לוינשטיין לח"כ רחל עזריה
נראה כי הציונות הדתית מנסה לאחרונה להתנער מהתדמית המגזרית שדבקה בה, ולהציג את עצמה כישראל ב"גוף ראשון". גם על כך יש לקפלן תובנות משלו מדוע זה קורה: "חלק מזה יכול להיות גם רטוריקה. כשנפתלי בנט אומר: 'אחי אחי ואחותי אחותי' כל היום אז יכול להיות שאנשים באמת חושבים שאחי זה אחי ואחותי זו אחותי".
הרטוריקה זו מצטרפת לשיטתו לנזילות שנוצרה בין ימין חילוני לימין דתי והחיבור בין שקד לבנט משרת אותו. "אני סבור שזה שיש את השיח הזה שנועד לחפות על כך שיש שוני. כלומר, ככל שאנשים מנסים לטעון יותר חזק ש'אנחנו דומים אנחנו משפחה', ככה אתה מבין שזה פחות מובן מאליו".
איך לדעתך קרה פספוס מחקרי כזה?
"אני חושב שזה דורש מחקר נוסף שינסה להבין איך זה קרה ומה הוחמץ. איך אנשי מדעי החברה פספסו את התהליך 'בזמן אמת'. אני עדיין מחכה לחוקר שיעסוק בנושא וינסה להבין מתי זה קרה ולמה. מה מייצר דינמיקה ציבורית שבה משהו כמו הרב לוינשטיין או רחל עזריה או נפתלי בנט או הרב בני לאו, פותחים את הפה ואומרים משהו ואז השיח הציבורי הוא "הציונות הדתית אמרה". אני לא מבין מה המכנה המשותף בין הרב לוינשטיין והרב שרלו, יש להם ראיית עולם מאוד מאוד שונה. עולמות שונים לחלוטין. האם הם נכנסים בכלל לאותו חדר? אני לא מדבר על זה שחלקם גם לא מוכנים להיות ביחד פיזית באותו חדר. אז תגידי לי את, איפה יש פה מגזר?".
לפנייה לכתב/ת 
