פייר, לא צפינו את ההיסטריה: מי אתה אנדרה ריו?

בעידן הנוכחי, שבו אייקוני רוק אמיתים פשוט לא נוצרים והז'אנר עצמו גווע, המונח "רוקסטאר" קיבל משמעות אחרת. כיום, כשמישהו זוכה להגדרה שלה זכו בעבר שמות כמו מיק ג'אגר או אקסל רוז, הכוונה היא לאופן שבו הוא משלב הבנה טכנית במקצוע שלו (היא לא חייבת להיות גבוהה, אגב), לוק נכון, כריזמה ויכולת לשווק את האומנות שלו. הרוקסטארים של השנים האחרונות הם טבחים, יזמים, אנשי הייטק. ואם אנחנו מחפשים כאלה בתחום המוזיקה, סביר להניח שלא נמצא אותם דורכים על פדלים של דיסטורשן. או כפי שמוכיח המקרה של אנדרה ריו – כוכבי רוק אמיתים צומחים היום דווקא במוזיקה הקלאסית.

רוקסטאר. אנדרה ריו(באדיבות: אנדרה ריו פרודקשן)

בשבוע שעבר התבשרנו שריו, כנר, מנצח ומלחין הולנדי, יופיע בישראל באביב הקרוב. חלקכם ודאי לא התרגש מהידיעה, זה לא שכינורות ממלאים כאן את פארק הירקון מדי קיץ. אבל עבור כמה אלפים הייתה זו ידיעה מרעישה, שהובילה אותם להזמין בהמוניהם כרטיסים להופעה המדוברת. ואז לזו שנוספה לה. כעת, משנוספה הופעה שלישית (ואימא של כותב שורות אלה אקסטטית לגביה כפי שלא הייתה מאז פקד ג'ון בון ג'ובי את מחוזותינו), הגיע הזמן להבין מיהו אותו ריו שסוחף אחריו המונים משל היו בליברים ובליבריות.

אנדרה ריו נולד בהולנד ב-1949, בן למנצח תזמורת. הוא החל להראות סימנים של כישרון מוזיקלי כבר בגיל חמש וגילה פיקסציה קלה לתזמורות בשלב מאוד מוקדם בחייו. הוא למד בכמה מוסדות להשכלה מוזיקלית, בהם האקדמיה למוזיקה בבריסל, וכבר בגיל 27 הקים את התזמורת הראשונה שלו. במקביל החל לשלהב קהלים בהופעותיו ופיתח לעצמו מניירות של רוקסטאר, שבזכותן הפך שמו מוכר גם מחוץ לעולם המוזיקה הקלאסית.

יצר היסטריה רבתי. ריו בפעולה

במובנים מסוימים, כמו דייויד גארט למשל (שביקר גם הוא בישראל ממש לאחרונה), אנדרה ריו הנגיש את המוזיקה הקלאסית וספציפית את ז'אנר הוואלס גם לקהל חובב מיינסטרים. אפשר להבין למה: מבט אחד בהופעותיו מגלה אישיות כריזמטית, שמנהלת דיאלוג מתמיד עם הקהל ומשלבת יצירות קאנוניות עם פופ ורוק מודרני. ריו מעודד את הקהל שלו לרקוד בהופעות ויחד עם ה"יוהן שטראוס אורקסטרה" (שהתחילה כתזמורת של 12 נגנים והיום מונה 150-80 איש) יוצר נקודת מפגש בין מוזיקה שנתפסת כמיועדת למביני עניין ודבר לבין תרבות הפופ.

למשל האופן שהוא משלב בין הסימפוניה החמישית של בטהובן לבין סלסה, או הביצועים שלו לנעימות סרטים כמו "הסנדק" או שיר הנושא של "טיטאניק". וכמובן מופע שבו הפגיש בין התזמורת הקלאסית שלו לבין מחליקים על הקרח או כמה מאות נגני חמת חלילים. תוסיפו לכל אלה סטיילינג אישי שמזכיר לרבים את ליברצ'ה, אלפי בלונים ואפקטים מרשימים של תאורה, והיותו מאסטר בפרפורמנס שיודע לשלב בין ישן לחדש ומגבה את המוזיקה גם בהפקות מרהיבות ויזואלית.

שילוב בין קלאסי, פופ והפקה ראוותנית. ריו והתזמורת על הבמה  

אבל עם כל הכבוד ליכולות המוזיקליות (השנויות במחלוקת – ועוד על כך ממש תכף), כדי להגיע למעמד של כוכב על, כזה שמגזין "בילבורד" דיווח כי היה האומן המופיע המצליח ביותר בעולם ב-2009, אתה צריך גם לדעת לשווק את עצמך. ובכל הנוגע למיתוג, קידום עצמי, ניצול הזדמנויות ומיקסום רווחים - ריו יכול ללמד את חבריו לתחום דבר או שניים.

תקליטים ודי.וי.די שעל עטיפותיהם מתנוססות פניו הם עניין של מה בכך, אבל תעשיית המרצ'נדייז של המוזיקאי כוללת גם חולצות, ספרים, ספלים, בשמים ואפילו בקבוקי מים (שכוללים את הכיתוב "?Got Andare" על משקל קמפיין "?Got Milk" הזכור). כמו דמות קומיקס, ספורטאי, מתאבק או זמרת סטייל ביונסה – אנדרה ריו הוא אייקון תרבות פופולרית. הישג מרשים עבור כנר או מנצח, וכזה שמזמן גם לא מעט ביקורת.

מוזיקאי ענק או איש שיווק אדיר? ריו(באדיבות: אנדרה ריו פרודקשן)

בחוגים המוזיקליים שאליהם הוא משתייך החל ריו לעשות רעש גדול, ולא בהכרח מהסוג הטוב. מלעיזיו הרבים רואים בעבודתו ובדרכו ליצור שיבוטים מוזיקליים לא שגרתיים לא פחות מחילול קודש. הוא עצמו נתפס כגימיק מסחרי שפונה למכנה משותף רחב ולא באמת מכבד את העולם המוזיקלי שהוא מתיימר להגיע ממנו. אפילו המילה "קונצרט" נאמרת בלעג בהקשרו, והכוונה היא שמדובר בכוכב פופ לכל דבר בכסות של קלאסיקן.

המהדרין יבקרו אף את יכולות הנגינה שלו, ובכל הנוגע להתנהלות הבימתית – זו המשלבת בין ואלס, סלפסטיק, הומור ומוזיקה פופולרית - יש הרואים בו לא יותר מבדרן מוזיקלי. מוצלח, אומנם, ועדיין לא יותר מבדרן. אחרים, סלחניים יותר (או מרירים פחות, תלוי מאיזו זווית בוחרים להסתכל על זה), רואים בו מי שמציג את המוזיקה הקלאסית לקהל שלא בהכרח מגלה בה עניין בשגרה. דמות עם שליחות כמעט, שתפקידה להנגיש ולהביא עוד קהל אל ז'אנר בעל יחסי ציבור מעט אפרוריים. תרומתו, הם יאמרו, היא במשיכה של קהל חדש. "מאסטרו להמונים, גם אם לא למבקרים", נאמר עליו.

חילול קודש? עיבוד קלאסי ל-"My Heart will Go On" מהסרט "טיטאניק"

אבל כל אלה לא מפריעים לו. "אני מעדיף לראות (את דבריהם) כמחמאה", אמר בעבר ריו בריאיון. "אני מנסה ליצור גזאמטקונסטוורק (יצירת אומנות כוללת. ע"מ) שבה מוזיקה, תלבושות ועיצוב במה מתלכדים לכדי ערב קסום". החיבה שלו לראווה עלתה לו בלא מעט כסף. ההרפתקה הכלכלית המסוכנת ביותר שלו התרחשה בסיבוב הופעות האצטדיונים שלו ב-2008, כשריו החליט שהוא מעוניין בדגם מדומה של שארמו שנברון הווינאי. בשל גודל המבנה המדובר הוא נאלץ לבנות שני מבנים כדי שיתאימו ללוח הזמנים של סיבוב ההופעות שלו באותה שנה, וכל הסיפור הזה הותיר אותו בחוב של כ-36 מיליון דולר.

"זו הייתה חוויה מדהימה, אין לי מילים", נדרש לאחר מכן לתאר את הטירוף הטכני ששרר סביב ההפקה ההיא, שהובילה אותו להצהיר על פשיטת רגל. "אבל זו הייתה כזו פרסומת טובה, ששנה לאחר מכן כל המופעים היו סולד אאוט לגמרי, ויצאתי ברווח של 20 מיליון דולר. אבל הבטחתי לאשתי לא לעשות זאת שוב לעולם".

מופעי ראווה, קלאסי, פופ, ומלא נגני חמת חלילים 

ועם כל הכבוד למבקרים, עם ההצלחה באמת קשה להתווכח: למעלה מ-100 הופעות בשנה, מכירות של 40 מיליון אלבומים ברחבי העולם מדברות בעד עצמן, וכמוהן גם סיבובי הופעות שעקפו בסיבוב את אלה של פליטווד מק, ג'נט ג'קסון ואפילו ביונסה. לפי "בילבורד", הסיבוב שלו באירופה ובאמריקה הלטינית מיוני ועד אוקטובר 2015 הכניס 19.1 מיליון דולר במכירות אלבומים. "מלך הוואלס", אוהבים לקרוא לו, וכמי שנמנה מדי שנה עם רשימת האנשים העשירים ביותר בהולנד (שוויו נאמד, נכון לדצמבר 2016, בכ-25 מיליון אירו) ושואף לנגן על הירח - ריו לא יכחיש שזה לא רע בכלל להיות המלך.