רפורמת המס של טראמפ: ישראל חייבת ליישר קו עם ארה"ב / דעה
לאחר שאושרה בסנאט האמריקני בסוף השבוע האחרון, אמיר כהנוביץ', הכלכלן הראשי של בית השקעות אקסלנס רוצה לראות את רפורמת המס של הנשיא טראמפ גם אצלנו. "נכון יהיה לנצל את לחץ הקיצוצים הדרושים כדי לייעל את הסקטור הציבורי והחברות הממשלתיות". דעה
כלכלנים רבים יצאו נגד רפורמת המס בארה"ב וסיסמת "להגן האמריקאי הפשוט", שמבחינתם, לא מבין את המשמעויות של התוכנית ובמיוחד על הגדלת האי-שוויון. אבל האמריקאי ה"פשוט" לא רוצה את ההגנה הזאת.
נזכיר כי התוכנית כוללת, בין השאר, הורדה של מס החברות ל-20%, לעומת 35% כיום, וביטול מס הירושה - שמוטל כיום על מי שיורשים נכסים בשווי של מעל 5.49 מיליון דולר. רפורמת המס, שאושרה רק בסוף השבוע האחרון, צפוייה להוסיף טריליון דולר לגירעון התקציבי.
למרות הסערה שהרפורמה גרפה בסנאט, דווקא משקי הבית האמריקנים מתעניינים פחות באי-שוויון מהסנאטור ברני סנדרס וחבורת הכלכלנים, אלא יותר במצבם האבסולוטי. הם רואים כעת את מקום העבודה שלהם מתרחב, השכר שלהם עולה, את החסכונות שלהם בבורסה מטפסים ועוד. הצעקות שעל כל הטוב הזה מישהו יצטרך לשלם בסוף הוא נכון. אבל בואו נכנס לפרופורציות.
בתרחיש הרע ביותר הרפורמה תעלה 100 מיליארד דולר לשנה או טריליון דולר בעשור. לשם השוואה, בתקופת ממשל אובמה שנמשכה 8 שנים, החוב האמריקני זינק בתשעה טריליון דולר. גרעון "אימה" של 100 מיליארד דולר בכלכלה שמייצרת 20 טריליון דולר בשנה, ניתן לטיפול בשינוי סדרי עדיפויות ולא בפשיטת רגל. אגב, גם שוק ההון חושב כך, כשפרמיית הסיכון על אג"ח אמריקניות לא ממש זזו. וכאמור, מדובר בתרחיש הרע ביותר וכנראה גם לא סביר.
בתרחיש הטוב, הרפורמה כן תשלם על עצמה, לפחות בחלקה, כשהיא תוביל לכך שחלק מהחברות הבינלאומיות יחזרו לשלם מיסים בארה"ב. הפחתת המיסים בארה"ב היא הכרה בכוחן של החברות הבינלאומיות לקבוע מהיכן בעולם הן פועלות - וזה אומר שבהגדרה יש לכך השפעה גם לישראל.
כך נשתחרר משורשי הסובייטיות הישראליות
בעולם שבו עוצמתן של חברות גובר על עוצמתן של מדינות, עלינו לחשוב לא רק על מס החברות, אלא על מכלול התנאים שאנחנו מציעים לחברות. ספציפית בישראל, זה כולל הרבה מעצורים כלכליים שעד עכשיו הצלחנו איכשהו לחיות איתם, אבל הגלובליזציה עושה את זה יותר ויותר קשה. נמלי ים לא יעילים, חשמל יקר, חוקי עבודה נוקשים (כולל ועדי עובדים אגרסיביים), תקנים יקרים, מגבלות על הגירת מומחים ועוד.
ברגע שישנו את גישה ויבינו שחברות ועסקים הם לא האיש הרע ושהצלחה שלהם היא הצלחה של כולנו, נוכל להשתחרר סוף סוף לאחר 70 שנה משורשי הסובייטיות שטבועים בכלכלה הישראלית.
כדאי להכיר בכך שבשוק תחרותי חברות לא יכולות לשמור אצלן את הרווח העודף לאורך זמן. במציאות מתחיל תהליך שבו כל חברה תנסה לתפוס יותר נתח שוק באמצעות הפחתות מחירים, עד לחזרה לשיווי משקל ברמות מחירים נמוכות יותר לצרכן. עובדה, למרות כל הפחתת מס החברות בישראל, מרמה של 35% בשנת 2003 ל-24% בשנת 2017, שיעור רווחי החברות כיום תואם את זה של שיווי משקל בשוק תחרותי, ובינתיים זה בעיקר מדד המחירים לצרכן שירד.
אגב, אספקט נוסף להשפעות התקררות המחירים של התוכנית הגיע בחודש שעבר מראש המועצה הלאומית לכלכלה בארה"ב, קווין האסט, שטען שמכיוון שהשפעת התכנית היא בהגדלת ההיצע (צד החברות ולא צד הצרכן). נראה בשלב ראשון השקעות גדולות יצרו מעט אינפלציה, אך בשלב שני גידול בהיצע המוצרים והשירותים יתמכו בסביבת מחירים נמוכה יותר.
בשורה התחתונה, ישראל לא צריכה ליישר קו עם ארה"ב, אלא חייבת. אם בישראל קיים חשש לגרעון אז נכון יהיה לנצל את לחץ הקיצוצים הדרושים כדי לייעל את הסקטור הציבורי והחברות הממשלתיות .
הכותב, אמיר כהנוביץ, כלכלן ראשי, אקסלנס בית השקעות
הכותב הינו כלכלן ראשי באקסלנס בית ההשקעות. הנתונים מבוססים על דיווחים ומידע פומבי. הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותבים אין עניין אישי בנושא הכתבה. חברות מקבוצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.
לפנייה לכתב/ת 
