ביקורת סרט - "טיסה 112": הדרמה של שוורצנגר לא ממריאה
בשנתיים האחרונות ארנולד שוורצנגר ממציא את עצמו מחדש כשחקן דרמטי. ב"טיסה 112", המבוסס על סיפור אמיתי, הוא מגלם אב שמאבד את משפחתו בתאונת טיסה ונוקם בפקח הטיסה שאחראי לה. אילו הסרט היה טוב, שוורצנגר היה יכול לזכות במועמדות לאוסקר, אבל הוא לא
בגיל 70, ואחרי קריירה פוליטית שהרחיקה אותו מהמסכים למשך שבע שנים (למעט כמה הופעות אורח), ארנולד שוורצנגר מנסה לשוב ולמצוא את מקומו בקולנוע. ניסיונותיו לשקם את דימויו ככוכב של סרטי פעולה נחלו כישלון חרוץ ("תוכנית בריחה", "חבלה"), והחזרה אל דמות "המחסל" בסדרת "שליחות קטלנית" תצטרך להוכיח את עצמה באתחול שייצא בעוד יותר משנתיים.
בינתיים, הוא מנסה להוכיח את עצמו בתפקידים דרמטיים - כן, דרמטיים. כאלה שמבוססים על דיאלוג ועיצוב דמויות של ממש. בדרמה-פנטזיה "מגי" (2015) הוא גילם אב מסור שבתו ננשכה על ידי זומבים, ובסרט שלשמו נתכנסנו, "טיסה 112" (Aftermath) הוא משחק איש משפחה המתכנן את נקמתו במי שאחראי לתאונת המטוס המחרידה בה נספו אשתו ובתו ההרה.
האם המטמורפוזה הזאת עובדת? באופן מפתיע למדיי - כן. במידה. הקריירה של שוורצנגר נבנתה על דימוי הגוף המפותח עד כדי גרוטסקה שלו, והרבה פחות על יכולותיו המילוליות והדרמטיות (גם בתפקידיו כדמות בשר ודם הוא היה נדמה כרובוט). בסרט הנוכחי, הופעתו מאופיינת בעידון ואיפוק מסוימים, שהם ההיפך הגמור ממה שגופו שידר תמיד. אם התוצאה אינה מספקת, אין לכך קשר ל"שוורצנגר הולך על משחק רציני", אלא לתסריט סכמטי ונטול מתח דרמטי של ממש, ועבודת בימוי שמפספסת את היבטיו האפלים של הסיפור.
"טיסה 112" נפתח כאשר שוורצנגר, מפקח בנייה ממוצא אוקראיני (מה שמסביר את המבטא), מכין את עצמו לשובן של אשתו ובתו ההרה לאמריקה בטיסה שבכותרת. כאשר הוא לומד, בסצינה אפקטיבית למדיי, שהמטוס התרסק בתאונה אווירית מחרידה שהתרחשה בעקבות טעות אנוש במגדל הפיקוח - עולמו נחרב.
במקביל אנו עוקבים אחר סיפורו של פקח הטיסות (סקוּט מקניירי) שגרם בהיסח הדעת לתאונה. אכול רגשי אשמה, הוא מתקשה לחזור לחיים, ולתפקד כבעל ואב, ובסופו של דבר פותח דף חדש, בזהות חדשה, בעיר אחרת - כסוכן נסיעות. שנה מאוחר יותר, מחליט הבעל והאב השכול לאתר אותו. אין לו כל עניין בפיצוי הכספי המגוחך שמציעים לו עורכי הדין מטעם חברת התעופה, ומה שהוא חפץ בו באמת הוא התנצלות מצד מי שגרם לתאונה.
עוד ביקורות בערוץ הקולנוע של ynet:
"גלגל ענק"
הסרט מבוסס על תקרית אמיתית שהתרחשה ב-2002 - תאונה אווירית שהתרחשה מעל שמי העיר הגרמנית אוברלינגן בה נספו 69 נוסעיו של מטוס רוסי שהתנגש במטוס תובלה, ונקמתו של אדריכל רוסי שאיבד את בני משפחתו בתאונה בעובד מגדל הפיקוח שהיה אחראי לה. הבמאי, אליוט לסטר, מעצב אומנם כמה סצינות נוגעות ללב כמו זו שבה מצטרף האב השכול לחיפושים אחר שרידים באתר התאונה, אך התסריט שכתב חבייר גויון ("אויב" של דני וילנב) אינו מעניק לדמותו עומק ומורכבות שיבהירו את המעשה הקיצוני אליו הוא נגרר בהמשך.
התוצאה היא סרט שביקום אחר היה אולי מעניק לשוורצנגר מועמדות ראשונה לאוסקר, אך בפועל מחטיא את הרגע הדרמטי האמיתי שלו, שבו שני גברים מוכי יגון מתעמתים ביניהם בסוגיה שעניינה בקשת סליחה מהקורבן. חלקו החותם של הסרט, שקופץ כמה שנים קדימה, נדמה כקדימון של סרט המשך - עימות מלודרמטי טעון נוסף שמטופל בחובבנות תסריטאית מביכה.
"טיסה 112" הופק, בין היתר על ידי דארן ארונופסקי, בתקציב של כעשרה מיליון דולר והכניס פחות מעשירית. האם זה הזמן להספיד את הקריירה הקולנועית של שוורצנגר? במידה רבה הסרט מעיד שאכן כך. הוא עשוי לעניין בעיקר את מי שרוצים לראות את שוורצנגר משחק בן-אדם, פניו מעוטרים בזקן אפור שמעניק לו צביון אנושי. אלה שגם תובעים במקביל סרט טוב, יצטרכו לחפש במקום אחר.
