תיעוד: 8 רחמים נדירים שבו לטבע
שמונה רחמים נדירים שבקעו בשנתיים האחרונות בחי בר כרמל של רשות הטבע והגנים וגדלו במשפחות מאמצות, צויידו במשדרי מעקב לווייניים משוכללים. השמינייה ששהתה בכלוב תעופה מיוחד בחי בר, המתינה לרגע בו הדלת תיפתח ובזה אחר זה עפו אל חייהם החדשים בטבע ויצטרכו להתמודד עם סכנת ההרעלות וטורבינות רוח בגולן
חודשים רבים חלפו מאז הרגע שהם בקעו מהביצה במדגרה החמימה בחי-בר כרמל, עברו להורים מאמצים וחלקם גדלו בהשגחה צמודה של המטפלים, עד שבגרו מספיק ופרשו כנף לחיים עצמאיים בטבע המקומי רווי הסכנות.
מהביצה לטבע המקומי
השבתם לטבע של הרחמים בחג החנוכה מהווה את אחת מנקודות השיא של פרויקט "פורשים כנף" שבחי-בר כרמל של רשות הטבע והגנים, בו מרבים את העופות הדורסים שנלחמים על הישרדותם בטבע. יגאל מילר, מנהל פרויקט רביית דורסים בסכנת הכחדה בחי בר כרמל ברשות הטבע והגנים מציין כי שמונה רחמים, מהם ארבעה שבקעו בשנה שעברה וארבעה שבקעו השנה, שוחררו לטבע.
השנה בקעו במדגרת החי בר תשעה גוזלים, ביניהם ארבעה גוזלים שגודלו על ידי שני זוגות של רחמים. הגוזלים הנותרו גודלו באומנה על ידי יגאל מילר והמטפלת ספיר שימחי.
לדבריו, מדובר בהליך מיוחד בו הגוזלים נותרו ללא החתמה ואינם מורגלים לבני אדם. "הליך הגידול הוא רגיל לגוזלי דורסים, אבל מותאמת לרחמים. כי הם מקיאים מזון לגוזלים וגם מביאים ציד", הוא מסביר.
הרחמים פורחים מהקן לאחר 80 יום וזהו הגיל בו הם מסוגלים לעוף בכוחות עצמם ולהגיע למזון. לדברי מילר, הליך הבדיקה והכשירות של הרחמים לקראת השבה לטבע עשוי לארוך מספר חודשים. "רק לאחר שאנחנו בטוחים כי הפרט מסתדר בכלוב הגוזלים הממוקם בשטח החיצוני בחי בר כרמל, הוא עובר לכלוב תעופה עד לרגע השחרור".
ביום רביעי שעבר הגיע מילר אל כלוב התעופה של הרחמים עם ארגזי נשיאה. שמונה רחמים נתפסו והובאו אל פינת התקנת המשדרים סמוך למדגרת החי בר.
רון אפרת, סטודנט לדוקטורט במעבדה של ד"ר עודד ברגר-טל באוניברסיטת בן גוריון המתין להם כדי להצמיד לכל רחם את המשדר האישי שלו. שמונה משדרים קטנים הונחו על השולחן. מילר הביא עימו נקבה גדולה שהוציא מכלוב הנשיאה והניח אותה על המשקל. "קילוגרם ותשע מאות גרם", הוא מבשר באושר. "היא אכלה טוב מאוד".
לרחם יש מקור חד המותאים לקרוע נתחי בשר מבין עצמות הפגרים מהם הוא ניזון, בנוסף לחרקים וזוחלים אותם הוא צד. כדי להיזהר ממפגש עם המקור, המטפלים מחזיקים את הרחם בצוואר וברגליו, מנסים לסיים את מלאכת התקנת המשדר על הגב במהירות ולצמצם כמה שניתן את המגע עם חיית הבר.
לדברי אפרת, בימים אלו, החל מחקר באוניברסיטת בן גוריון בשיתוף רשות הטבע והגנים, במטרה להבין את הסיכונים שעומדים בפני הרחמים בשנותיהם הראשונות תוך מעקב והשוואה בין פרטים בגילאים שונים.
בכלוב התעופה באזור הממוקם הרחק מעיני קהל המבקרים, התגוררו עד לא מכבר 12 רחמים. רביית רחמים בשבי נחשבת למשימה מאתגרת במיוחד וחי בר כרמל הוא אחד המקומות הבודדים בעולם בו מצליחים מאז 2005 במסגרת פרויקט "פורשים כנף", להרבות מדי שנה רחמים ולהשיבם לטבע כדי להגדיל את אוכלוסייתם בישראל. השנה שוחררו בכרמל 18 רחמים ולדברי אוהד הצופה, אקולוג רשות הטבע והגנים מדובר במספר שיא ברמה עולמית.
לדברי אנשי רשות הטבע והגנים, המשדרים הקטנים שמוצמדים לגב של כל רחם לא מפריעים או מכבידים עליו במעוף. המשדרים שולחים מידע הכולל נתונים כדוגמת מיקום, מהירות תעופה, גובה, חום וגם מד תאוצה. בזכות המשדרים יכולים ברשות הטבע והגנים לא רק לעקוב אחרי מסלול התעופה היומי של הרחם, אלא גם לזהות במהירות הרעלות בשטח. כיום אובדן של שטחי מחייה והרעלות הם האיומים העיקריים על הרחמים.
כ-55 זוגות מקננים נותרו בישראל
בשנות ה-70 נצפו בישראל 50-80 זוגות מקננים, המצב השתפר מעט בסוף שנות ה-80, אז נצפו 150 זוגות וכיום נותרו כ-55 זוגות מקננים בלבד. על פי הערכה אחרונה שפורסמה בספר האדום של המינים בסכנת הכחדה הוחמר מצבם של הרחמים ב-15 השנים האחרונות בעולם. בישראל נרשמה יציבות במספרו ב-20 השנים האחרונות וייתכן אף מגמת עלייה במספר הזוגות המקננים. הרחמים לא נשארים בישראל, אלא מבלים שישה חודשים בשנה בנדידה או במזרח אפריקה, שם הם חשופים לסכנות של הרעלות, ציד והתחשמלות.
מישדור כל שמונת הרחמים ארך מספר שעות במהלכו וידאו כי המשדרים פועלים ומחוברים היטב לגופו של כל עוף דורס. חבורת הרחמים הושבה בחזרה אל התעופה בציפייה לשחררם באותו היום, אך רוחות עזות שהשתוללו באותה עת באזור הכרמל ביטלו את השחרור של העופות הדורסים.
פרשו כנף
למחרת, כשמזג האוויר נרגע מעט, ניתן האות לפרוש כנף. מילר ושותפו אבישי בר-און ניגשו אל הכלוב ובעזרת סולם, שיחררו את הנעילה ופתחו את הדלת הגדולה הממוקמת בחלקו העליון של הכלוב.
הרחמים שצופים מדי יום בעשרות הנשרים, עוזניות שחורות ורחמים נוספים שעפים מעליהם ובסמוך אליהם, מיהרו לצאת לדרך חדשה. שלושה פרחו תוך מספר דקות מהכלוב ונעלמו. שלושה רחמים יצאו כל אחד בתורו במהלך ארבע שעות ושניים נוספים יצאו רק למחרת.
עיקר הדאגה: טורבינות רוח בגולן
עם התייצבות אוכלוסיית הרחמים בכרמל, עיקר הדאגה של אנשי רשות הטבע והגנים מופנית אל צפון המדינה, באזור הגולן, שם מתוכנן מיזם להקמת טורבינות רוח. "רחם שבקע לפני כשנתיים בכרמל הגיע לאחר מספר חודשים לגולן, שם שהה חודשיים וחצי", אומר אוהד הצופה, אקולוג העופות של רשות הטבע והגנים ומשתף בתמונות המתעדות את מסלול הנדידה של הרחם.
"כעת הוא בדרום מדינת סודן. שרד את סוריה, ירדן, לבנון ונדידה עד סודן. אם היו כאן טורבינות בתל-פארס - הוא בטוח מת. הרחם שהה בחלקות ההמלטות ומכלאות הצאן והבקר בשטח. צילמנו אותו אוכל שם שיליות מהמלטות. סניטר מושלם". לדבריו, הרחם המדברי מעניק לטבע שירותי סניטציה וסילוק פגרים של בעלי חיים, בדומה לנשרים.
"לפי נתוני התנועה, אין יום שהוא לא עבר דרך נפח אחת מהטורבינות, לעיתים מספר כאלו ביום. כך שבכל הסתברות הוא היה נפגע. והוא לא לבד היה שם אלא שהוא הממושדר היחיד. כאן הפרטים משוטטים מאור ראשון עד אחרון, במיוחד בקיץ. הם באים לשתות משקתות של הבקר והכבשים. זה אומר שכלל לא ניתן להפעיל טורבינות אם יינקט משטר הפעלה בו מדמימים טורבינות למניעת פגיעה במינים בסכנת הכחדה או 'לוותר על עד 20 רחמים בשנה המהווים את כל אוכלוסיית הגולן".
בימים האחרונים החלו ברשות הטבע והגנים בשיתוף עם החברה להגנת הטבע לארגן התנגדויות מקרב הציבור לתוכנית להקמת טורבינות בגולן מחשש כי הדבר יאיץ את הכחדת הנשרים בישראל ופגיעה קשה ברחמים, וכן בציפורים נוספות ובעטלפי חרקים.
מאז השיחרור דיווחו מילר והצופה כי מרבית הרחמים נותרו באזור הכרמל, למעט פרט אחד שהרחיק עד אזור לכיש שם הוא מבקר באתר פסולת, בו ככל הנראה מושלכת פסולת של פגרי בעלי חיים ופקחי הרשות יגיעו היום (ב') לבדוק את המקום.
"אחד בילה את הלילה באזור עוספיה, השני ישן באזור תחנת ההאכלה לנשרים ורחמים בכרמל ופרט נוסף תועד באזור ג'נין", מסכם מילר. "כולם נשארו בסביבה. ארבעה רחמים שבקעו השנה ישוחררו לטבע בשנה הבאה".
לפנייה לכתב/ת 
