מרכז העבודה אישר את הכניסה לממשלת האחדות

מרכז מפלגת העבודה הכריע הערב בעד כניסה לממשלת האחדות. שני שליש מחברי המרכז (505) איש הצביעו בעד הכניסה לממשלה, ושליש (243) הצביעו נגד. בסך הכל, פחות מ-50% מחברי המרכז השתתפו בהצבעה.
שמעון פרס אמר בתגובה: "אני חושב שזו היתה הכרעה לטובת מדינת ישראל ולא רק לטובת מפלגת העבודה. המרכז החליט על שיטת בחירות די מסובכת לשרים, אבל נלך גם אליה, אף אחד לא מסתתר מאחורי שריון. אני בטוח שמה שעשינו הערב זה שירות נכון למדינה. נצא לדרך יחד, בתנופה, באמונה, ואני אומר לכם - למדינה יש סיכוי לשלום, ולמפלגה יש סיכוי להתחדש. תולדות תנועת הפועלים התחילה בהסכם בין בן גוריון לז'בוטינסקי. אנשים שוכחים את זה".
כעת ייפתח קרב על מינוי השרים לממשלה. ההצבעה על רשימת השרים תיערך ביום חמישי, בישיבת מרכז נוספת, בשיטה חדשה שנבחרה היום: כל חבר מרכז יכול להציע את מועמדותו לשר - והשרים ייבחרו "אחד אחד", ולא לפי רשימות. זאת בניגוד לתוכנית צמרת העבודה, להגיש רשימת שרים שתוסכם ביניהם.

תגובות

דליה איציק: "המרכז החליט בעד ממשלת אחדות לאומית וצריך לכבד את החלטתו. מחר נלמד מהי שיטת בחירת השרים. ראינו פה מפלגה בועטת, תוססת, עצובה אחרי הפסד. המפלגה מצוברחת ונקווה שנתאושש. אני תמיד מתנחמת בעובדה שאחרי הבחירות אמרו על הליכוד שהוא ממוטט והנה הוא בשלטון. אם למפלגה הזו יש דרך ויש לה דרך ויש לה עבר ואני מקווה שגם הרבה עתיד – אז נאסוף את השברים ועוד נגחך בעתיד על כל העניין".
בתגובה על החלטת מרכז העבודה על הצטרפות לממשלת אחדות אומר ח"כ מוסי רז ממרצ כי "העבודה קיבלה צו 8 והפכה למשתפת פעולה בממשלת הליכוד הלאומנית. עצוב לראות מפלגה מאבדת עצמה לדעת, ונכנסת לממשלה שהיא מנופחת ובזבזנית בתיקים אך קמצנית בצעדים להפסקת האלימות והכפייה הדתית".
חבר הכנסת רן כהן (מרצ) אמר בתגובה על החלטת מפלגת העבודה להיכנס לממשלת אחדות: "בהחלטתה להיכנס לממשלתו של שרון, חיסלה מפלגת העבודה את עצמה כמובילת תהליך השלום. מעכשיו, תוביל מרצ את האופוזיציה בכנסת, ותבנה את האלטרנטיבה הסוציאל דמוקרטית לשלטון בישראל".
ח"כ מיכאל קליינר מהאיחוד הלאומי הגיב על החלטת מרכז מפלגת העבודה ואמר: "אני לא מופתע שמפלגת העבודה החליטה להצטרף לממשלה, עם זאת, אהיה מופתע אם על רקע קווי היסוד שהליכוד הציע, המפד"ל, ישראל ביתנו, והאיחוד הלאומי יספקו צלע ימנית לממשלת האחדות".
ח"כ זבולון אורלב מהמפד"ל אמר: "המחזות שהיו במרכז מפלגת העבודה הערב מביישים את הדמוקרטיה. ההחלטה התקבלה ברוב של שני שליש ועל ההחלטה הזו יש לברך".

הקרבות הקשים שלפני ההצבעה

חברי מרכז מפלגת העבודה מרדו בהצבעה. חברי המרכז החליטו, כי הם יהיו אלה שיבחרו את שרי העבודה לממשלת האחדות. כל רשימות השרים המיועדים, שהודלפו לתקשורת, או שהוחזקו עמוק בכיסם של פוליטיקאים בכירים, הפכו חסרות ערך לאחר ההצבעה.
חברי המרכז השמיעו קולם בכינוס היום מתוך ספסלי אולם הסינרמה. הם צעקו, כעסו, אפילו קיללו וגינו את "השרים המיועדים".
"כבר מ-88' אומרים לי שאני לא אנאם במרכז", אמר רמון "אבל אני תמיד נואם וההיסטוריה מוכיחה שאני תמיד צודק". רמון אמר את הדברים רק לאחר שהצליח להתגבר על מאות החברים, שהביעו התנגדות לנאומו. הם ניסו למנוע את הנאום אפילו בגופם ונעמדו על הרגליים, כשראו שרמון עושה את דרכו אל הדוכן. "רד מהבמה", הם קראו לעברו, "מי אתם שתגידו לי לרדת מהבמה, מאיזה עמותה אתם? מי מימן את העמותה שלכם? גם אתם שומרים על זכות השתיקה?", הוא ענה להם.
כשהצליח לשאת את דברו הביע רמון תמיכה בהצטרפות לממשלת אחדות בשל המצב המדיני והביטחוני הקשה, אבל בסוף נאומו הצהיר, כי הוא אינו מחפש לעצמו כיסא בממשלה הזאת אך התחייב לתמוך בה מבחוץ. כמנהגו לאחרונה סיים רמון את נאומו בהשתלחות באהוד ברק וסיפר לכל מי שרצה להקשיב, שברק בעצמו ניסה לנהל מהלך שיוביל להקמת ממשלת אחדות תוך צירופו של חה"כ אביגדור ליברמן. על כך הגיב עיתונאי, שישב בקהל: "הוא כמו הילד הקטן שמלשין על האח הגדול שלו".
חבר הכנסת ויצמן שירי, מנאמני ברק במפלגת העבודה, ניסה לאזן את התמונה בנאומו וכיוון את דבריו לשמעון פרס, כשאמר: "יש כאן פולטיקאים שאין להם אלוהים. החברים השאירו מאחור חבר שהלך כברת דרך מדינית ארוכה בשביל השלום. שמעון, ידידי היקר, אתה הפסדת בחירות אבל לא עשו לך אפילו עשרה אחוז מרצח האופי שעשו לאהוד ברק, וזה בסדר שלא עשו לך, כי בבחירות מותר גם להפסיד. אני הסתובבתי באולם. אם יש בכל אחד מכם טיפת אמת הוא לא היה מסכים עם מה שקורה פה. מפלגת העבודה הפכה לסטטיסט פוליטי של אריק שרון. מה קרה? השתגענו? הכל מותר למען השלטון ולמען הכסאות?".
ברק, חולה בשפעת שנשאר בבית, שלח אל המרכז את ידידתו האישית, אורנה אנג'ל, שיצגה את עמדתו כנגד הצטרפות לממשלת אחדות. אנג'ל התקבלה במרכז בשריקות בוז ובקריאות בנוסח: "מי את?", "מי נתן לך רשות דיבור?" ו-"לכי הביתה". אנג'ל ניסתה להתגבר על קולות המחאה והפנתה דבריה לבכירי המפלגה, שישבו בשורה הראשונה: "איזו מטרה נשרת בממשלת אחדות עם תיק התיירות והספורט ושני שרים בלי תיק? עלינו לבנות את המפלגה באופוזיציה כדי שבית המפלגה החדש לא יהיה המצבה שלנו", אמרה אנג'ל.

הנאומים

חיים רמון: "אני נשבעתי שאני לא אדבר היום על אהוד. אבל על שלום שמחון האיש הטוב הזה, אני כן אדבר, אני מתפלל שהוא יהיה שר החקלאות. הוא לא זכה לשמץ חברות ממי שדיבר על החברות (ברק), ושלחו אותו לשכב על הגדר. אני רוצה לדבר על כך שאנחנו איבדנו את הדו שיח שלנו עם הציבור. אנחנו לא הקשבנו גם כשהיה ברור, שאנחנו רצים עם מועמד שהתנתק ממגזרים גדולים בחברה, לא הקשבנו לקול העם. התנשאות זה לא להקשיב לרוב המכריע של הציבור שלך. מספיק התנשאנו עליהם, מספיק זילזלנו במה שהציבור רוצה. אנחנו חייבים ללכת. יש לי הרבה ספקות, יש לי הרבה בעיות עם זה, זה קשה לי כקריעת ים סוף. נשאלת שאלה למה אם כ"כ טוב, וזה לא טוב, זה הכרח. למה אתה לא רוצה להצטרף - כי מה שאני גוזר על אחרים, אני גוזר על עצמי. אני יודע שאני דובר אמת, הציבור כועס עלי, הציבור אומר שאני עושה סידור עבודה לעצמי. אני רוצה להוציא את עצמי מהמשחק, אני אתן דוגמא אישית, אני לא אצטרף לממשלה אבל אני אתמוך בה".
השר שלמה בן עמי אמר בנאומו: "יש רגעים בחיים של תנועה, שבהם היא ניצבת כעל קו התער בין להיות או לחדול, יש רגעים שבהם קבלת החלטה תנועתית היא בעצם גם ההחלטה הלאומית הנכונה, ומותר לעמוד גם מול מה שנראה רצון העם. ההיסחפות לתוך מערבולת של אחדות לאומית תוך אובדן זהות ודרך, תדון את המפלגה הזו למוות. הוזהרתם, אתם מאיצים את מותה הקליני של המפלגה הזו. אתם דנים את העבודה להתנוונות, ולכך תהיה משמעות לאומית הרת אסון. היום אתם מכתירים את מרצ לאלטרנטיבה בלעדית לממשלת שרון-גנדי. אם נצטרף, נהיה ההצדקה האולטימטיבית לפתק הלבן. אני אינני חושב שאנחנו עומדים לפני מלחמה כוללת. אנחנו עומדים לפני סכסוך בעצימות נמוכה. אין שום צד ערבי בסביבתנו המעוניין במלחמה. ממשלת שרון לא תביא בהכרח להתלקחות.
במצב של אנרכיה בשטחים אין פיתרון מדיני בממשלת אחדות, יש לה רק פתרון של תחזוקה, ואת זה היא יכולה לעשות בלעדינו".
שמעון פרס פתח את דבריו באומרו כי הוא מודה לברק על תרומתו. פרס אמר כי הוא אינו מעוניין להיות יושב ראש קבוע של העבודה וגם לא יושב ראש זמני. פרס הוסיף, עם זאת, כי הוא מוכן להיות יו"ר זמני, אם זו תהיה בקשה של קונצנזוס מהמפלגה. פרס תקף את בן עמי בחריפוץ: "שלמה בן עמי, המפלגה הזו לא תחדל, אני למעלה מחמישים שנה במפלגה. אל תאיים עלינו, אנחנו לא אלטרנטיבה למרצ, זו תנועת העם, שורשים בקיבוצים, בעיירות הפיתוח ובכל המקומות. כדאי גם ללמוד גם צניעות. זה עכשיו יצאנו מתבוסה גדולה. יש לך חלק בזה או לא? אני מסכים עם יוסי ביילין שצריך להקשיב למפלגה. אבל הגיע הזמן לשמוע לעם. קיבלנו תבוסה מפני שלא הקשבנו לעם. תקשיבו לעם פעם אחת. הסכנות הן אמיתיות. הממשלה תפעל להסכם שלום קבע על בסיס 242, 338, עם סוריה והפלסטינים. זו פשרה טריטוריאלית מרחיקת לכת. זה גנדי? זה ליברמן? היית חולם שהם יחתמו על זה".
יוסי ביילין השיב לפרס: "לא היה לפניך רה"מ כזה שהשיג מה שהשיג בממשלת אחדות לאומית, אבל זה היה כיוון שהובלת. מאז לא היה שום הישג של ממשלה משותפת, היתה ממשלת שיתוק, וכשאצלך היה דיון אם לפרק את הממשלה - ושמיר מנע מאיתנו את הסכם לונדון, והתחננת בפני השרים - בואו נתפטר - זה מה שיקרה עכשיו עם שרון. איש לא יעיף אותי מכאן, לא למרצ ולא לליכוד. זה הבית שלי, אני אשכנע אתכם או שתשכנעו אותי.שמעון, שמעתי אותך היום ברדיו ורציתי לבכות, שאלו אותך מה אתה אומר על שרון שאמר על ערפאת "שקרן". הדבר הזה יקרה עכשיו כל בוקר. שרון ידבר, ליברמן ידבר, גנדי ידבר, והשרים שלנו יצטרכו להסביר. בממשלת הימין הקיצוני אתה נותן לו את העולם. שר החוץ בממשלת גנדי וליברמן. אני אומר לך באופן אישי - שמעון - אל תעשה את זה לעצמך, אל תעשה את זה לנו, ולא לאיש ההוא שתמונתו תמיד מוצבת כאן, הוא האמין בהסדר קבע, הוא האמין בחלום הגדול ונרצח על זה".
מזכ"ל העבודה רענן כהן, שפתח את הכינוס, אמר כי "העבודה היא מפלגה דמוקרטית ואני שמח שהחברים ובתוכם ביילין הודיעו כי יכבדו את ההחלטה, ויישארו בעבודה, שהיא בית". כהן ביקש להודות לראש הממשלה היוצא, אהוד ברק, ואמר: "ליוויתי את אהוד בהתלבטויותיו הקשות. ראיתי את מאבקו למען דרכנו הצודקת, והתמלאתי רגשות של גאווה". כהן גם קרא לחברי הכנסת אמנון ליפקין-שחק, דליה רבין-פילוסוף ואורי סביר להצטרף למפלגת העבודה.
בורג אמר לפרס בנאומו: "עכשיו ראיתי הוכחה בעיני שיש דבר כזה חיי נצח. עם אנרגיה כמו שלך אפשר להתמודד. אני לא מסכים לך, אני מודה לך. אני גם לא ראיתי כבר שנים כאן דיון כ"כ איכותי. לדבר על דברים זה בריא. כל החלטה שתתקבל כאן היום תהיה מקובלת עלי. ההחלטה אינה פשוטה, כל עמדה שנשמעת כאן היא לגיטימית.
בבחירות האלה אריאל שרון הוא רה"מ הנבחר הלגיטימי של מדינת ישראל. צריכים לדעת את זה באירופה, ארה"ב, עזה ות"א. במצב כזה כשבאה הזמנה לממשלת אחדות - תוכנית שלום נכונה, גישור על הפערים ודאגה לחלשים, לגר ליתום ולאלמנה- אפשר ללכת לאחדות, ולא כי נבחרנו לשרת בקודש, אנחנו צריכים להצטרף לאחדות כי יש בעם מבוכה איומה, ומבוכה לעם במצב עם אתגרים היא מסוכנת. יש מבוכה כי האגרסיה של הימין לא עובדת בתוך החברה הישראלית. השלום האידאלי שלנו עוד לא הגיע, והכוחנות מהצד השני - יוצרת מבוכה. הציבור אומר למפלגת העבודה - תתנתקי מהגוש בו את נמצאת ותנועי למרכז, וכך אומרים גם לליכוד, תתעלו מעל הכעסים ותייצרו שפה חדשה.
נתנו לנו את כל המילים שבעולם, קווי יסוד מרתקים ומפתיעים. את כל המילים קיבלנו ואת כל הכלים לקחו לנו. אין פורום אחד לגאלי, יש פורום יחיד, לא פורמלי שלא מחייב את עבודת הממשלה, והא קבינט השלום. לקחו לנו את הכבוד והערכים ואומרים לנו - תצטרפו. אנחנו לא מצטרפים לשותפות אלא לממשלת ימין מונוליטית, זה מה שקורה לנו. מדברים אתי על אחריות. אחריות למה? יש אחריות לאופוזיציה- רשת ביטחון לשלום, לביטחון. עם כל הכבוד והיקר, בינתיים עד שמסדרים את כל הכיסאות על הטיטאניק - צריך לצאת לא רק עם סידור עבודה לאנשי המפלגה אלא עם דרך של המפלגה לשנים הקרובות. לא קיבלנו מנדט מהעם לקחת ממנו את התקווה ולשעבד אותה לממשלת הימין הקיצוני. לכן אני אצביע נגד האחדות הזו ואחכה לממשלת אחדות שמתאימה לנו, ולאו דווקא רק להם".