מסעדות מומלצות בברצלונה

Address: The Arts Hotel , Carrer de la Marina 19-21 Tel: 34-93-4838090

כן, נכון, מסעדות של מלונות יכולות להיות עניין מעייף, אבל לזו של מלון 'ארטס' שב'וילה אולימפיקה' הרובע האולימפי של העיר, כדאי לתת בכל זאת הזדמנות. קל לזהות את המלון – הוא אחד משני המגדלים הענקיים החולשים על האזור.

ידידי הספרדי שלומיקו הבטיח לי שהמסעדה "נשקפת לים ולדג הזהב הענקי, שעיצב האדריכל פרנק גרי". נו, את הים רואים בקושי, וגם זה במחיר נקע בצוואר, ואילו הדג המובטח מתגלה קודם כל כמכוער באופן מבהיל (ויסלחו לי שוחרי פרנק גרי בלוס אנג'לס, בבילבאו ובשאר העולם) ומלבד זה, המסעדה נשקפת בול לתחת שלו (של הדג, לא של גדי).

אבל האוכל מרתק, השף של המסעדה הוא אמריקני תאב פיוז'ן אך מוכשר (בדרך כלל פיוז'ן ומוכשר באים בסתירה כשמדובר בשפים), שמפליא במנות כמו ארנבת רויאל עם רביולי כבד-ארנבים, קינוח של אגוזי-לוז ופלפלים אדומים (טעים להפליא) צלי בשר צבי עם קליפות תפוז מסוכרות ופטוצ'יני תוצרת בית עם פטריות כמהין לבנות (פה אין שום פיוז'ן, זה סתם טעים).

יש גם מנות פחות מוצלחות, אבל באופן כללי מדובר במסעדה טובה עם שירות מעולה ומחירים בהתאם, בצהריים די ריק שם, בערב די מלא. זו לא המסעדה הראשונה שהייתי הולך אליה בברצלונה, אבל אם מבלים בעיר חמישה ימים, נניח, בהחלט כדאי.

"אתם רואים את האיש שעבר שם?", שאל המלצר בעודו מגיש לנו את פלטת הגבינות הבסקיות (המדהימה!) לקינוח. "זה השף, הוא רץ עכשיו לקטוף תבלינים בגינת התבלינים הפרטית שהוא מטפח בחצר המלון. כזה הוא, משוגע לשלמות. בטח חסר לו מרכיב כלשהו לאיזו מנה והוא לא מוכן להתפשר, אז הוא רץ להביא אותו".

מקץ דקה שב השף למסעדה, ובידו שתי נורות ניאון גדולות, ואני אומר: פיוזן פיוזן אבל יש גבול.

Address: Passatge de la Concepcio 5 Tel: 34-93-4870196

חבויה בסמטונת המתפצלת מן הרחוב הראשי ממש מול 'קאזה מילה' המדהים של גאודי, מסעדת "טרגאלוז" נחשבת למופת של שלמות בעיצוב מסעדות. כן, כן, לומדים עליה בפקולטות לאדריכלות, ועדרי פרחי ארכיטקטורה נוהרים אליה כדי להתרשם "מהאור ואיך שהוא נשבר על התריסים המלוכסנים, מהמפלסים שמעצבים את החלל" ומשאר פלצנויות.

אכן, מסעדה יפה להדהים, יש בה ארבע קומות: בקומת הכביש יש בר ונשנושייה. בקומה הראשונה החלל המרכזי של המסעדה. מעליה גלריה (שם הכי כדאי לשבת, וכדאי לדרוש שולחן בגלריה מראש, כשמזמינים מקום). הגלריה תלויה באוויר מתחת לגג זכוכית: מרהיב ובדיוק מעל הקרחות של הגברים והמחשופים של הנשים למטה. אם אתם עשירים מאוד מאוד, מעל הגלריה יש עוד קומה נסתרת למיוחסים, יש בה צוות מלצרים מיוחד וגם אח.

האוכל, אגב, ים תיכוני עם פרשנויות מערב אירופיות, שמתבטאות בכמהין, בשמנת וכו', טעים בהחלט. אבל העיקר הוא, ללא ספק, העיצוב והאווירה.

Address: Placa de les Olles 8 Tel: 34-93-3107961

"זוכר שלקחתי אותך למסעדת "פסריס דל פפ" בפעם שעברה, ואמרת שזה המקום הכי טוב בעיר?", שאל אותי חברי הספרדי שלומקיו. "אז הפעם אני אקח אותך למסעדה של אח אחר לבית פפ, שנקראת "קאל פפ". זה כיכר אחת על יד המסעדה הקודמת, וגם שם מגישים בעיקר פירות ים ואלכוהול".

טוב, נשמע מבטיח, המסעדה של האח השני לבית פפ נמצאת בבית אבן קדמון מימי קוקוס, ולמרות שאינה מפוארת או משהו, יש בה צהלה גדולה ושמחת חיים שנדבקת אליך ולא עוזבת אותך גם יומיים אחרי. ממש כמו ריח עשן של סיגריות בסוודר.

כשנכנסים רואים רק בר ארוך, שעלי יושבים ברצלונאים כמוך וכמוני (הלוואי!), זוללים כמויות עצומות של פירות ים ושותים אלכוהול. אלא שמאחורי הבר הזה נחבאת דלת, המובילה למסעדה של ממש. שם הארוחה היא עסקה חתומה מראש: המלצרים מביאים לשולחן שיירה ארוכה ארוכה של מתאבנים וטפאס, בעיקר פירות ים, אבל גם דגים וגם הגרסה הספרדית המהוללת לברוסקטה האיטלקית (פאן קון טומאט, בשפת המקום).

המלצרים מסרבים לפנות מהשולחנות צלחות שנשאר בהן משהו. הם מרימים אותן ודוחפים אותן מתחת לאף של הסועדים, עד שהצלחות מתרוקנות. ולא שזה כזה סבל לרוקן אותן.

אחרי המנות הראשונות עושים פאוזה, ואז מחליטים אם יש כוח ומקום בבטן להמשיך לעיקריות (שוב בעיקר פירות ים, אבל גם בשר אדום למי שמוכרח) או שחותכים ישר לקינוחים, פה בעל הבית לא לוחץ. מי שמלא – שלא יאכל יותר מדיי "אנחנו בדיוק כמו המסעדה המפוארת של אחי", הוא מסביר, "רק שאצלנו יותר טעים ויותר זול".

אפרופו טעים וזול, מאוד כדאי להזמין את יין הבית הלבן והצעיר (שהוא מוצלח בהרבה מיין הבית האדום) ולא לשכוח שאם מזמינים דז'יסטיף לקינוח, מקבלים בקבוק מלא וכוסית בשיטת "שתה כפי יכולתך".

Address: Av. Diagonal 423 Tel: 34-93-2020686

יומיים אחרי שנחַתי בברצלונה, הגיע חברי הספרדי שלומיקו למלון שלי בפנים נפולות. התברר שעיתון מקומי נחשב פרסם כתבת מדריך בסוגיה "איפה הכי כדאי לאכול את ארוחת חג המולד", שהמסעדה שזכתה במקום הראשון היא לה דאמה ושחברי הספרדי שלומיקו מספיק טמבל כדי להסגיר את עצמו ולספר לי. איך צעקתי עליו.

מיד ביטלתי הזמנה במסעדה אחרת, שחברי הספרדי שלומיקו נאלץ לשלם למנהלה בגופו הרך כדי להשיג בה מקום, וארגנתי הזמנה לארוחת צהריים בלה דאמה. ולא הזמנתי את שלומיקו להצטרף, שילמד הטמבל.

המסעדה שוכנת, כזכור, בבית יפה תואר במיוחד (זה לא גאודי). אילו היה בארץ חלל אדריכלי דומה לחדר המדרגות של הבניין היו מעבירים אליו מן הסתם את אולם מליאת הכנסת, מבפנים מתגלה המסעדה כדירה ענקית שכל חדר בה מעוצב אחרת. והאוכל מחורבן.

Address: Passeig Maragall 402 Tel: 34-93-4291017, 4297002

כבר 131 שנים שכונת מסעדת "גאיג' (ככה מבטאים את זה בספרדית) בשכונת הורטה, בפאתי ברצלונה, אי שם בתחנה הסופית של הקו הכחול של המטרו. נידחותה היחסית ומיקומה בשכונה שאינה מפוארת במיוחד, עומדים בסתירה לנפלאותה המוחלטת – שני כוכבים במדריך מישלן, וללא ספק המסעדה הטובה ביותר בה אכלתי במסע זה.

האוכל ביתי אך מתוחכם, העיצוה יפה ומוקפד אבל חם ומזמין, השירות זריז (האמת, טיפה זריז מדי) והמחירים יקרים, אבל לא בשמים. המתאבן על חשבון הבית הוא גביע קטון, ובו יוגורט עיזים עם צדפה ופיסטוקים (זה יותר טעים ממה שזה נשמע).

אחר כך מגיעות מנות ראשונות מצוינות, כמו סלט טונה עם ארטישוק ואספרגוס, שהיה לו טעם ירוק להפליא (אין לי דרך אחרת לתאר את הפלא הזה), ריזוטו חום כהה ועשיר עם בשר יונים וציר כשר מרוכז מאוד וגם "הקנלוני של סבתא מריה", עם רוטב בשמל מועשר בכמהין, שהיו פשוט חלומיים.

עיקריות: צלי דגי סלעים ושרימפס, מנת קונפי כבש (כלומר, נתח כבש מבושל בשומן של עצמו) ומנה נפלאה (מצביעי ש"ס לעצום עיניים בבקשה) של כפות רגלי חזיר ממולאות בקונפי אווז.

בקינוחים שהיו לא פחות טובים, אסור לוותר על בראוני בערמונים. מה שכן אפשר לוותר עליו, הוא גלידת הציפורן הנלווית למנה הזאת. לא יעזור, כל דבר שיש בו ציפורן, מזכיר ביקור אצל רופא שיניים. ואפשר להזמין גם מרק אפרסמונים. לא שזה פרי כזה גדול, אבל איך אפשר להתאפק, בהתחשב בעובדה שאפסרמון בספרדית זה 'קקי' (אין דבר, עוגה בשוודית זה קקה).