ההילולה הגדולה בישראל
עשרות אלפים פוקדים מידי שנה את קברו של בר יוחאי במירון, "שבעודו מדבר לפני תלמידיו יצאה נשמתו, אור גדול הציף את החדר", ומאז מדליקים מדורות
טיול בסביבה | לינה | אוכל |
היום הגדול, יום ההילולה ההמונית של ל"ג בעומר במירון, הוא יום פטירתו של שמעון בר יוחאי. מסופר כי בהגיע יום מותו (צדיקים, בניגוד לנו, עשויים לדעת מתי הגיע שעתם להסתלק), הגיעו אליו תלמידים רבים, ורבי שמעון הודיע להם כי בשעה הזו, שהיא שעת רצון, יגלה להם סודות תורה שלא התגלו לאיש מעולם. בעודו מדבר, יצאה נשמתו. אור גדול הציף את החדר בו שהו, ואיש מהנוכחים לא יכול היה לראות דבר מפני האור הזוהר. זו אחת הסיבות לכך שאת יום מותו מציינים במדורות גדולות.
עשרות אלפים פוקדים את הקבר בל"ג בעומר, מדליקים מדורות, אוכלים, מתפללים ומקיימים את טקס החלאקה (התספורת הראשונה לילד). בל"ג בעומר נראה המקום כמו בזאר גדול, חגיגה ענקית. אבל גם במשך כל ימות השנה יש במקום תנועה ערה. אנשים חוגגים שם בר-מצוות וימי הולדת, ומקיימים תפילות המוניות.
יש במקום מקווה מסודר ונקי, בית מדרש, ובחוץ בסטות שמוכרים בהן מזכרות, כיפות, וגם פירות (תפוחים מצוינים גדלים באזור) ואוכל.
13 שנה במערה
קבר רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו נמצא במבנה גדול, בפאתי מושב מירון (פניה שמאלה, צפונה, בצומת מירון, כביש מס' 866). שתי כיפות לבנות גדולות מתנוססות בראש המבנה, מעל קברותיהם. על מחצית הקבר הציבו מחיצה בין הגברים והנשים, כך שגם אלו וגם אלו יכולים לגעת בקבר ולהתפלל עליו.
על בר יוחאי ובנו מסופר שהתבודדו 13 שנה במערה בבדידות מזהרת ועסקו בתורה. הם התפרנסו מעץ חרוב אחד שצמח ליד המערה, ממימי מעיין שנבע בסמוך, וכיוון שהיתה להם רק מערכת בגדים אחת, שכבו כל היום עירומים ומכוסים בחול, ואת בגדיהם - כדי שלא יתבלו - לבשו רק בשעת התפילה.
כשיצא בר יוחאי מהמערה, כך מסופר בגמרא, וראה אנשים עובדים בשדה, כעס מאוד על שהם מבטלים את זמנם במקום לעסוק בתורה, וכל מי שנתן בו את עיניו הפך מיד לגל עצמות. כדי שלא יחריב את העולם בכוחו, ציוו עליו משמים לחזור למערה לשנה נוספת, עד שיירגע כעסו.
המערה שבה התגורר בר יוחאי נמצאת בסמוך לאתר הקבר, למרות שיש טוענים שהמערה בה התגורר היתה ליד הכפר פקיעין דווקא (אמנם לא כל כך רחוק, אבל בכל זאת במקום אחר).
מעל קברו של בר יוחאי נמצא קברו של יוחנן הסנדלר, תנא נודע שהתפרנס מעיבוד עורות ותפירת נעליים. כיוון שרש"י, גדול המפרשים שחי בצרפת, נחשב כנצר ליוחנן הסנדלר, עולים לקברו בכ"ז בתמוז, יום פטירתו של רש"י.
אם אתם באזור, וכיוון שהר מירון נשקף מכל פינה, כדאי מאוד להמשיך לנסוע לכיוון ההר. סמוך למבנה בית ספר שדה ,ישנו שביל מסומן היטב, בן כשני ק"מ, המוביל לפסגת ההר.
הטיול קצר ויפהפה: רוב הזמן הולכים בתוך יער אפלולי, אלות, אלונים, עצי קטלב והרבה עלים יבשים וטחב תחת הרגליים. בין לבין, תצפיות יפות על הגליל העליון, על אזור החולה. טיול קצר וקל, מלא פריחה בעונה הנוכחית.
כקילומטר לפני צומת מירון (אם באים מכיוון מערב), יש עיקול חד של הכביש ובצידו חניון מסודר. אם יורדים בנחל שחוצה את הכביש, נחל מירון, מגיעים תוך פחות מ-20 דקות להתחברותו עם נחל עמוד. בשמורת נחל עמוד יש כמה מעיינות יפים, תחנות קמח עתיקות, שפע של צמחייה ולא מעט מקומות שראויים לרחצה טובה. כשמגיעים לבריכה הגדולה ביותר, עינות שכווי, אפשר או לחזור לנקודת המוצא, או לפנות שמאלה ולהגיע, תוך שישה ק"מ של הליכה לא קשה, לצפת.
האזור משופע בצימרים. לדתיים יש מגוון רחב של חדרי אירוח במושב מירון, אחרים יוכלו ליהנות מצימרים משובחים בכרם בן זמרה או במושב אמירים הסמוך לצומת מירון. ההמלצה שלנו היא על הצימרים של משפחת פיילר באמירים: כמה חדרים עם פרטיות רבה, בתוך חורשה. מעט ערסלים ביניהם, ובחלק מהחדרים גם תנור עצים, שבימות החורף ההתעסקות בו מחממת ומענגת. בעל הבית, אורי, הוא מוזיקאי, ולעתים אפשר ליהנות מקונצרט ספונטני שלו עם חברים.
המגוון לא גדול, בולטת במיוחד מסעדת ג'סקלה, בכניסה ליישוב גוש חלב. אולם אוכל גדול שממנו נשקף הר מירון שממול, אבל בימות החורף עדיף לשבת ליד האח שבמרכז המסעדה ולהביט בעצים המתנפצים בלהבות.
המקום מתמחה בבישול כפרי וכל מיני עשבים, שבשביל רובנו הם רק עשב (עולש, חוביזה, גרגיר נחלים), מתגלים שם כמעדן, כאשר מבשלים אותם במי מלח ולימון. החומוס בינוני למדי, אל תבזבזו עליו זמן, המחירים קצת יקרים (פלטה של מבחר הסלטים לאדם עולה 70 שקל), אבל התפריט מעניין והאווירה נעימה ביותר.