גאון בעבודה, נא לא להפריע

אלבומו החדש של ניק קייב ייצא לאור מחר (שני, 2.4), ונדמה שהעשור החדש מוצא את קייב במעמד כמעט בלתי ניתן לערעור, בין זמרי הרוק החשובים בעולם. בעוד דיוויד בואי, ניל יאנג וברוס ספרינגסטין מתרפקים בעיקר על תהילת העבר, קייב ממשיך להוציא כל שנתיים-שלוש אלבומים חדשים ונפלאים.
קייב הוא איש של סתירות. גיבור רומנטי עם נפש צינית להחריד. אדם שלוקח כל דבר ברצינות אדירה, אבל בעל חוש הומור מפותח. איש אלים בטירוף, עם נפש עדינה. סוציומט מוצהר, עם חברים שיעשו הכל למענו. קייב הוא זמר שיותר מכל רצה לא ללכת בזרם, ובסוף הפך לנהר עצמו.
לרגל האלבום החדש, הנה שורת אנקדוטות משועשעות המתארות את מסלול הקריירה שלו, מילדות ועד ימינו. רובן מבוססות על הביוגרפיה הנהדרת שכתב איאן ג'ונסון, חלקן משיחות עם מעריצים ומיעוטן משמועות. כדרכם של סיפורים מסוג זה, מידת אמינותם לא ברורה, בעיקר משום שרוב המעורבים היו שיכורים מדי בעשרים השנה האחרונות.

כבשים, בלמים, קארי וצואה

1. קייב הצטרף ללהקה הראשונה שלו – "בויז נקסט דור", גילגול מוקדם של "הזרעים הרעים" – בתחילת התיכון. הוא הפך לזמר גם משום שאף אחד מחברי הלהקה האחרים לא רצה לעשות את זה אבל גם כי "היה לו את האגו הכי גדול", כפי שמספר תלמיד אחר בתיכון, מיק הארבי, חבר ה"בד סידז" עד היום. הלהקות האהובות על קייב באותם ימים היו המודי בלוז וטי-רקס.
2. לחברת התקליטים הראשונה שהוציאה סינגל של "הבויז נקסט דור", במסגרת אוסף של להקות צעירות, קראו "התאבדות". זה היה הולם, שכן קייב פיתח באותם ימים תחביב חדש: ישיבה על גג מכוניות בעודן דוהרות בכביש הראשי. באחת הנסיעות הללו החליט טרייסי פיו, חברו ללהקה, לראות מה יקרה אם הוא פתאום ילחץ על הבלמים. הצלקות שנותרו על גופו של קייב עד עצם היום הן התשובה.
3. למרות ההצלחה של הבויז, הם הרגישו שאוסטרליה קטנה עליהם, והחליטו לנסוע לאנגליה. לרגל המעבר בחרו שם חדש - "הבירת'דיי פארטי". כשהגיעו ללונדון בתחילת שנות השמונים הם היו עניים מרודים. קייב ניזון במשך חצי שנה מתבשיל קארי, שנמכר בדוכן שליד המחסן המשותף בו גרה הלהקה. בימים שקייב הצליח לקום מהמיטה הוא היה נוסע לגן החיות, לאסוף קצת צואה תמורת תשלום מזערי.
4. קייב וחבריו התאכזבו מהסצינה בלונדון ושנאו את כל להקות הגל החדש שניגנו בעיר, למעט אחת, "ג'וי דיויז'ן". השנאה לסגנון הרך ששלט באותם ימים הפכה אותם ללהקה אגרסיבית ואלימה בהרבה. בהופעת אורח שנתנו באוסטרליה, טרייסי פיו בעט באחד הצופים שעלה על הבמה. כשהאיש הגיע להתלונן אחרי ההופעה בחדר ההלבשה על ש"שברתם לי את הצלעות", קייב פטר אותו במלמול "ממש חרא", והלהקה סיכמה ש"עכשיו הוא לא ירחץ את הצלעות שלו שבועיים, כי כוכב שבר אותן".
5. ההופעות הפרועות של הלהקה זיכו את קייב בכתבות הראשונות שלו בעיתונות המוזיקה, שם החל רומן השנאה שלו עם התקשורת. זו מצידה חיבבה אותו בשל נטייתו לספק הצהרות פרובוקטיביות, כמו "חובבי המוזיקה הבריטים הם עדר של כבשים טיפשות", אבל סבלה ממנו לא מעט בשל נטייתו לענות לשאלות בתשובות שכללו לא יותר משלוש מילים.

חשמל, חנק, הירואין ונבלה

6. ההצלחה שיגרה את הלהקה לסיבוב הופעות ברחבי אנגליה. מחוץ ללונדון נהגו החברים להשתעמם. באחת הפעמים החליטו לפוצץ מכונית. התוכנית היתה פשוטה: הם הסירו את מכסה הדלק של מכונית ברחוב, תחבו לתוכה גרב והדליקו אותה. לאכזבתם, דבר לא קרה והם שבו על עקבותיהם. לאחר 20 דקות נשמע פיצוץ עז. "מה זה היה לכל הרוחות?", שאל קייב.
7. סיבוב ההופעות הראשון של הלהקה בארה"ב התאפיין גם הוא באלימות. באחת ההופעות הראשונות סירב הקהל, שכלל 10 אנשים, להתלהב. בתגובה ירד קייב מהבמה, חנק אשה צעירה עם חוט המיקרופון וצעק עליה "תביעי את עצמך" (ובכך הקדים בשנות-אור את סלקום!).
8. סיבוב ההופעות האירופאי הבא הגיע לשיאו בקטטה עם 1,500 קומוניסטים איטלקים, שבאו לצפות בהופעה. בהזדמנות אחרת ניצל קייב את העובדה שהחיבור של המיקרופון שלו היה רופף כדי לרדת לקהל ולחשמל את הצופים הנלהבים. בהופעה אחת באוסטרליה קייב ופיו קצת הגזימו בצריכת הכימיקלים. פיו התעלף בשירותים. קייב הגיע לבמה אבל לא היה מסוגל לשיר. מיק הארווי, האיש המסודר והרגוע ביותר בחבורה, איבד את שלוותו ושלח באמצע ההופעה סנוקרת לפניו של קייב.
9. ההתפרקות הבלתי נמנעת של ה"בירת'דיי פארטי" לא עצרה את קייב, שקיבץ סביבו חברים ישנים, ביניהם מיק הארווי, בארי אדמסון ובליקסה ברגלד, והתחיל לעבוד על פרויקט הסולו שלו. במקביל פיתח אובססיה לאלביס פרסלי, קרא כל דבר שנכתב אודותיו, והאזין בלי סוף לשיריו. אנשים שצפו בקייב מבצע קריוקי לשיריו של אלביס נשבעים שהוא מרביץ חיקוי אדיר של המלך.
10. אלבומו השני של קייב, "דה פירסט בורן איז דד", קיבל תגובות צוננות מאוד מהביקורת. קייב רתח על העיתונאים, שדחו את ההתקרבות שלו לבלוז, אבל לא נכנס לדיכאון. הוא המשיך לעבוד על הרומן שלו, ותלה שלט על דלת חדרו: "גאון בעבודה, נא לא להפריע".
11. חוש ההומור של קייב התגלה גם בפגישה שקיים עם העיתונאי מארק סנוא לקראת יציאת תקליט הקאברים "קיקינג אגיינסט דה פריקס". קייב, שתיעב את סנואו בגלל הערה שלילית שלו בביקורת ישנה, החליט להביא לסנאו מתנה: סינגל שכתב במיוחד עבורו בשם "נבלה".
12. התקליט, באופן מפתיע, זכה להצלחה וה"בד סידז" יצאו לסיבוב הופעות. אחרי כמה ימים של יובש מוחלט באיסלנד, שם לא מצאו חברי הלהקה סמים, הגיעה הלהקה לניו-יורק. קייב וטוני כהן, הטכנאי הוותיק שליוה את להקה מראשיתה והפך למנהל ההופעה, נסעו לאלפאבית סיטי לקנות הירואין. קייב נעצר בידי השוטרים והושלך לכלוב ובו עשרות סוחרי סמים שחורים, ואדם אחד לבן שהתגלה כמעריץ וצעק: "זה ניק קייב, אני לא מאמין, עשיתם לי את היום". חברי הלהקה המודאגים חיכו לקייב, והטעו את התקשורת. כאשר עיתונאי הגיע לראיין את קייב, לבש מיק הארווי משקפי שמש והתחזה לניק. "מה ההשראה שלך", שאל הכתב. "מה איכפת לך", ענה הארווי, בחיקוי מדויק למדי של סוג הראיון שנותן קייב. ניק אותר רק כעבור 24 שעות, באחד מתאי המעצר הסמוכים. הדבר הראשון שעשה עם שחרורו היה לחזור לאזור ולקנות הרואין.

הצלחה, גלולה, דילן ושוהם

13.ההצלחה של "הבן הטוב" דירבנה את קייב להמשיך ליצור. הוא עבר לניו יורק עם אשתו ובנו הטרי, לוקה. באותו בניין עברה להתגורר גם מי שהוגדרה על ידי מכרים משותפים כ"נפש התאומה שלו", אניטה ליין, אהובתו לשעבר, גם היא נשואה ועם ילד. שני הפאנקיסטים הצעירים שחיו ביחד כעניים מרודים בסקווט בלונדון סגרו מעגל.
14. אחרי תום ההקלטות של "הנריז דרים", חזר קייב ללונדון עם משפחתו והתחיל לעבוד על "לט לאב אין". סיבוב ההופעות האירופי שלו כלל לראשונה גם את ישראל, וכך מתארת הביוגרפיה של קייב את האירוע: "קייב והלהקה נדהמו מקבלת הפנים הנלהבת שזכו לה, מרגע שנחתו בשדה התעופה ועד לקונצרטים. הם חטפו שוק כשגילו שהם מוכרים יותר תקליטים מהרולינג סטונס, ושלהופעות שלהם בפסטיבל בחיפה הגיעו פי שניים יותר אנשים מאשר להופעה של בוב דילן בפסטיבל".
15. ביקורו של קייב בישראל הפך זה מכבר למיתולוגי. האיחור להופעה שתורץ בכאב שיניים (ככל הנראה, זו היתה האמת) עורר שמועות כאילו קייב חזר לסמים. הקפיצה של קייב לפאב "הגלולה" הפכה אותו לידוע שבפאבים בישראל (למרות שקייב חיכה בחוץ זמן רב עד שהסכימו להכניס אותו פנימה). עמית שוהם כתב ב"חדשות" בעקבות ההופעה, כי ההופעה של קייב היא ניצחון של דור שלם. לא פחות.