קיבוץ מזרע

רקדתם בתנועה הורה במוצאי-שבת לתמליל המיתולוגי הרועם "המתבן של מזרע עולה באש"? זה לא היה סתם. המתבן של מזרע אכן נשרף בתבערה גדולה שלוש פעמים רצופות, ואפילו היום אפשר להסתכל על שרידיו בכניסה למוזיאון תולדות העמק השוכן בכניסה לקיבוץ. השמועה על פתיחת המוזיאון החדש הזה, פרי עמלו של משוגע לדבר אחד, החבר פיני, הובילה אותנו אל הקיבוץ הוותיק, אחד המשגשגים בארץ.
אכן, יפה-נוף, כפרי ואפוף ניחוחות אביב, אבל גם שם, מתחת למעטה הפסטורלי, רוחשות הרוחות המטלטלות את פשר קיומו של הקיבוץ - מרחבי הדשא, חדר-האוכל, האופניים המיושנים, המגפיים, ההפרטה, החברות המאופרות במכנסי העור ומכונת-האספרסו. בילינו יומיים במזרע בניסיון לנוח מהעיר ולשכנע את עצמנו שהקיבוץ הוא עדיין מקום מיוחד והעמק הוא חלום.
מזרע קיבוץ עשיר, ללא חובות, ללא תלות במוסדות מממנים. מפעל הפלדה ומפעל הבשר והנקניקים מאזנים יפה את התקציב. החברים מרחיבים בתים. חדר-האוכל הוא קומפלקס מפואר של חללי אבן, אמנות וארכיטקטורה, והארוחות המוגשות בו עשירות ומדקדקות גם באופן ההגשה. מעדניית המפגש, המשווקת בכניסה לקיבוץ את כל מוצרי הבשר ההוא, מגישה מעדנים מקומיים ומיובאים, שאפשר לאכול במקום ולקחת הביתה. אין כמעט תבשיל קדירה מהספרים של אהרוני שלא תמצאו לו שם נתח ראוי ומתובל כהלכה. אגב, בניגוד למה שכולם חושבים, במזרע בכלל לא מגדלים חזירים. הבשר הלבן בא מכפרים ערביים בעמק ובגליל.

מרטין בובר בגרמנית

שורת הצימרים, ענף חדש יחסית, שוכנת מול שדות ירוקים ומטע שקדיות. מימין, באופק, גבעות נצרת, מאחור משתרע עמק יזרעאל על שדותיו, ובתווך, דירות-נופש דו-קומתיות עם מטבחון צמוד וחדר-אמבטיה, מזגן חדיש וטלוויזיה רב-ערוצית. אורחי הצימרים מקבלים תלוש המזכה אותם בארוחת-בוקר במפגש מזרע. מי שמקפיד על כשר, יאכל בחדר-האוכל, שם מוגש רק מזון כשר. בדרך למעדנייה, שוכן גן-חיות לילדים שחברי מזרע הרכים מופקדים עליו.
יש משהו מייגע במפעלי הנצחה. מישהו פורש מסכת עשייה ארוכת שנים ואתה מוצא את עצמך כעבור רבע שעה עם עיניים מנמנמות. מכל זה נמנע במודע החבר פיני, ולכן מוזיאון תולדות העמק תופס אותך בדקה הראשונה מסוקרן, מתלהב, נוגע. כל מה שמציצנים אוהבים.
חברי מזרע עלו על הקרקע בחנוכה 1923. הם הגיעו מאירופה, וגרו בליפטים ובארגזי מסע שהביאו את חפצי הזיכרונות הבורגניים שלהם. הליפט עומד שם במתכונתו המקורית. קטן, מתומצת, מכיל מיטת סוכנות ושידה קטנה, מכוסה מפת תחרה שהובאה 'משם'. על המיטה מרטין בובר בגרמנית וספר שירה. אתה מתבונן וחושב איך אפשר היה לחיות בקוביונת כזו ועוד לאחר יום עמל?
ויש גם אוהלים מקוריים מ-1923. שוב מיטת סוכנות, פתילייה, ארונית ספרים, תנור נפט וזוג מגפיים מגומי. כאן יש כבר מקום לזוג ולעריסה קטנה. במבנה סמוך נשתמר בית הילדים הראשון של מזרע. סטנד עם סירי לילה, בובות סמרטוט, קוביות עץ שנעשו על-ידי החברים, מיטות ברזל לבנות עם מזרונים דקים ויומן המטפלת, בו כתוב בדייקנות: תמר התעוררה בעשר בלילה, שתתה מים וחזרה לישון. לגידי כאבה כל הלילה הבטן והוא בכה.

קרבינים וסטנים במעבה האדמה

חדר העבודה של המוזיאון שימר כלי חקלאות ראשונים תוצרת בית, רתמות סוסים, סירי בישול, תרוודים, משקל ומעגילת גיהוץ. פינה מיוחדת שמורה לבגדים שלבשו ראשוני העמק. מכנסי עבודה כחולים, חולצות משובצות, ובשבת - חולצות לבנות שרקמו החברות. הרקמות יפות עדיין כמו פעם. שמלת הכלה שימשה עשרות חברות, כל אחת
בתורה, ועדיין יש לה איזה הידור ישן, שקוף ואוורירי. על הראש, במקום הינומה, הניחה הכלה זר של פרחי תחרה ופרחי שדה, וגם זה נשמר במקוריותו.
בפינה נסתרת ממוקם הסליק של מזרע. מדרגות יורדות למעבה האדמה, שם מוסתרים הסטנים והקרבינים. על הקיר תלוי, כאילו הוסר עכשיו, שינל אפור ארוך וכומתה של טייס בריטי בשירות הוד מלכותו. מזרע יושבת קרוב לכינרת, לתבור ולמעיין יזרעאל והגלבוע, ומשמשת נקודת מוצא לטיולים בגליל התחתון ובעמק.
באחרונה פועל בה גם מרכז טיפולים אלטרנטיביים - רייקי, רפלקסולוגיה ושיאצו. צ'ופר נוסף מהוות לנופשים במקום סדנאות הבריאות של ד"ר פנינה בר-סלע, רופאה בשיטות טבעיות, המקיימת במזרע אחת לחודש מפגשים לניקוי גוף, נפש ורוח, המבוססים על לגימת מיץ נבט חיטה, מזון צמחוני-טבעוני, התעמלות וצעדות ממושכות בנוף טובל ירק. בר-סלע מיישמת בארץ את שיטת אן-ויגמור לסילוק רעלים, ומתמקדת בטיפול בסובלים מיתר לחץ-דם, מחלות בדרכי העיכול ועודף משקל. וגם זאת מסימני התקופה. פעם יצאתם לנופש בבית-הבראה של הקיבוץ כדי לאכול בבוקר דייסות ולהשמין. היום נוסעים לקיבוץ כדי לרזות.