סנטוריני לטוב ולרע
מבחן האיים הוא אי קטן עם הר גדול וסנטוריני עובר אותו בקלות. אבל בקיץ רוב הסיכויים שלא תצליחו להבחין במעלותיו המצוינות. מומלץ להקדים ולצאת במאי
| על השקיעה |  | על הג'יפ | | המלצות | | |
בסנטוריני חשוב בעיקר מתי. ההתלבטות והרגשות המעורבים לגבי האי הזה אינם קלים. יש כאן שני צדדים קיצוניים – זהו אחד האיים היפים ביותר בים התיכון, אולי בעולם. נוף מרשים מאוד של הר געש, צוקים גבוהים ותלולים שמתנשאים מעל הים, חופים יפהפיים ונוחים לגישה בצידו השני של האי, אנשים חביבים, אדיבים, אוכל טעים ואירוח בתנאים נוחים.
עד כאן הבשורות הטובות. הבשורות הרעות הן שאם הגעתם לסנטוריני בעיצומה של עונת התיירות – ביולי או באוגוסט – רוב הסיכויים שלא תצליחו להבחין בכל המעלות המצוינות האלה של המקום. כדי להבין את גודל ההבדל די אם נציין, שבחורף חיים בסנטוריני כ-5,000 תושבים. בקיץ, כאשר יש הרבה תיירים, המון צלחות לשטוף ומיליון סדינים להחליף מוכפל מספרם של תושבי האי.
מבחן האיים הוא אי קטן עם הר גדול. ההנחה היא שככל ששטח האי קטן יותר וככל שההר שמתנשא במרכזו גבוה יותר – גדולים הסיכויים שהמקום מרתק. סנטוריני עובר את המבחן הזה בקלות. אלא ששטחו הקטן (96 קילומטרים רבועים סך הכל, עם הר שגובהו 550 מטרים) מגדיל עוד יותר את בעיית הצפיפות. לא קל להתחמק כאן מן ההמון הסואן.
מאי, תחילת יוני וספטמבר-אוקטובר הם הזמן הנכון להגיע לסנטוריני. ההמלצה החמה ביותר היא על חודשי האביב ותחילת הקיץ. הסיבה פשוטה – מזג האוויר מצוין, החופים לא מלאים ונעימים מאוד, ההמונים עוד לא הגיעו ואנשי התיירות, נותני השרותים באי עדיין רעננים וסבלניים. בחודשי הסתיו הם כבר תשושים ורוצים לחזור הביתה, לאזורים אחרים ביוון.
והדיון המעמיק מהיכן לראות אותה
המגוון שיש בסנטוריני גדול מאוד. יש כאן אתרים ארכיאולוגיים מעניינים, מוזיאונים עם עתיקות שנחפרו ברחבי האי, חופים, אזורים חקלאיים, נקודות תצפית נהדרות ובעיקר בתי קפה ומסעדות שממוקמים בדיוק במקום הנכון. ישיבה בשעת שקיעה אדומה ורומנטית בבית קפה, במרומי הצוק של העיירה איה, בקצהו הדרומי של האי, זכורה לי כאחד מאותם רגעים שבהם הכי מתאים לפלוט אנחה כבדה וארוכה ולמלמל משהו על כך שהחיים אמנם די קשים, אבל בכל זאת יש בהם משהו יפה.
במקומות אחרים היו בונים כאן מרפסת תצפית, אולי מציבים כמה טלסקופים כחולים שאפשר להשקיף בהם על ליבו של הר הגעש. בסנטוריני, לאורך כל שפת הצוק, יש בתי קפה ומסעדות. מגישים בהם סלט יווני חתוך גס, אוזו משובח ושקוף, מים קרים ושיפודים מכל הסוגים. האוכל לא חשוב. כולם מתיישבים כאן כבר בשעות אחר הצוהריים המוקדמות כדי לחכות להצגה הגדולה - השקיעה.
יש משהו מרגש במראה אנשים רבים כל כך שמגיעים כדי לראות דבר מה שהוא כמעט מובן מאליו – השמש טובלת בים. ממרומי הצוק של איה זוכה השקיעה לכבוד הראוי לה. בכל אחד מימי השהות בסנטוריני ניהלנו דיון מעמיק מהיכן כדאי לנו לראות הערב את השקיעה. דיון כזה מעיד על כך שהבעיות הפעוטות של החיים (הסכסוך היהודי ערבי, האפליה הגזעית, העוני, קיפוח נשים, מחלות סופניות) נשכחו במהלך הביקור באי. בדיוק בשביל השכחה הזו מול השקיעה שילמנו את מחיר הטיסה, המלון והג'יפ השכור.
שאין לנו בפתח תקווה
מדובר בג'יפ אדום מתוצרת סוזוקי, שני מושבים, חסר גג, די ישן ומקרטע גם בעליות הלא תלולות. לא נעים להודות עד כמה השימוש בכלי הרכב הזה העצים את תחושת החופש. בפתח תקווה אין לנו ג'יפ.
בשום מקום אחר (מלבד תאילנד) אנחנו לא נוסעים בג'יפ. מעולם לא היה לנו רכב בלי גג (בתאילנד לא כדאי, כי יורד המון גשם) והנה אנחנו דוהרים (55 קמ"ש) בדרכי עפר, בין כרמים וזיתים, מחפשים איזה מנזר חסר חשיבות שמופיע על המפה הלא מדויקת שנפרסת על לוח השעונים. זה החופש.
אפשר להמליץ על הג'יפ הזה מעוד היבט אחד – במהלך הביקור בסנטוריני פגשנו יותר מעשרה מטיילים חבושי גבס. הם העדיפו לשכור את אחד הטוסטוסים המקובלים במקומות כאלה והתהפכו. הדרכים בסנטוריני גרועות, התיירים שותים לא מעט אוזו, הנהגים לא מנוסים והתאונות מתרחשות ללא הרף. יותר כדאי ג'יפ בלי גג.
כאשר לא צפוף אי אפשר לבקש יותר
קשה קצת לארגן את רשימת אתרי הביקור שאותם כדאי לפקוד בסנטוריני. יש את הביקורים ה"הכרחיים" – בלוע המסריח עד אימה של הר הגעש (הוא פולט מין עשן גופריתי צהבהב שמזכיר בעיקר ביצים סרוחות), בחוף האדום, ברחובות עמוסי הגלריות לתיירים של ת'ירה, בכמה אתרים ארכיאולוגיים, בכמה מנזרים שלווים ונעימים מאוד, בכל המסעדות שמציעות דגים על האש ויין הבית במחירים מעוררי קנאה.
כל אלה הם "חומרי המילוי" של שוטטות נינוחה וחסרת כיוון ממשי. אין מה "להספיק" בסנטוריני, אי אפשר להחמיץ את שיא הביקור. אין לו שיא. אפשר להגיע לכל מיני פינות נעימות, כמו המגדלור הקטן, על לשון יבשה בקצהו הצפוני של האי, לאכול קצת גבינה מלוחה עם לחם שקונים בכפר הסמוך ולנסוע לראות את השקיעה ולספור את הספינות שעוגנות בלב המפרץ ממרומי הצוק באיה.
אם מחפשים מקום לישון אפשר לבחור, על פי נטיית הלב, בין ת'ירה, העיר הגדולה יותר לבין כל אחת מן העיירות האחרות ברחבי האי. כולם במרחק כשעה עד שעה וחצי נסיעה מת'ירה, כך שאם רוצים לצאת לבילויים הסוערים יותר אפשר להגיע די בקלות. גם מי שאינו מצויד ברכב יכול לשמור על ניידותו בזכות שרות אוטובוסים סדיר ותכוף שמקיף את כל האי.
המקומות והאתרים המרכזיים בסנטוריני:
אקרוטירי – השם הזה מוצמד הן לאתר ארכיאולוגי מעניין והן לחוף האדום, אחד המקומות הטובים ביותר לשחות בהם. רוב התיירים שמגיעים לכאן מוותרים מיד על המטרד המכונה בגד ים.
פירה – מקום שמציע אדריכלות מעניינת, מוזיאון ותצפית על הר הגעש.
וותאנוס – כפר מסורתי, שלא נפגע או הושפע במיוחד מן התיירות הגואה.
וורוולוס – כפר קטן וחביב נוסף, גם הוא נשמר פחות או יותר בצורתו המקורית וסביבו כמה חופי רחצה נעימים במיוחד.
אמבוריו – אתר של חופים מצוינים.
אימרוויגלי – הנקודה הגבוהה ביותר על הצוק שהיה פעם לוע הר הגעש.
קאמארי – אתר נופש ממוסד לחלוטין עם כמה חופי רחצה, בתי מלון ומסעדות. זה נוח אבל לא נורא מעניין. קצת יותר רחוק יש כמה חופים שמכונים "השחורים", בגלל צבע החול. כאן יותר נעים.
מגאלוהורי – הכפר שטוען בתוקף לתואר "האתר האותנטי ביותר בסנטוריני". עצם הטענה מציגה בעיה קשה לגבי האותנטיות שלו.
פירגוס – המצודה והמנזר הממוקמים בנקודה הגבוהה ביותר באי.
איה (IA)) ההעדפה האישית שלי לגבי שהות באי. סמוך לקצה הדרומי עם נוף מדהים. כאשר לא צפוף כאן מדי אי אפשר לבקש יותר.
לפנייה לכתב/ת 
