כנס צוענים
הצד האחר של הים התיכון נהנה בחודש מאי מפסטיבל קאן וממרוץ הגרנד פרי. אבל מה שמצדיק נסיעה פנטסטית כזאת הוא דווקא הכינוס הצועני המרהיב בעולם
| פסטיבל קאן והגרנד פרי |  | פסטיבל הצוענים | | כמה הבהרות | | |
הים אותו ים, הזיתים אותם זיתים, אפילו הגפנים דומים במידה מסוימת. בכל זאת, תוגה גדולה עולה מן ההשוואה של כותרות העיתונים שיודפסו במהלך חודש מאי השנה בדרום צרפת ובדרום ישראל. קאן, מונטה קארלו, ניס, וערים אחרות לאורך הריביירה נהנות החודש משלושה אירועים נפלאים במיוחד. שניים מהם מוכרים מאוד וזוכים לכיסוי תקשורתי נרחב: פסטיבל הסרטים היוקרתי של קאן ומרוץ הגרנד פרי הייחודי של מונטה קרלו הם אירועים בקנה מידה עולמי. השלישי – הכינוס השנתי של הצוענים בסנט מארי דה לה מר, הרבה פחות מפורסם והרבה יותר מעניין.
מתאים גם לכאלה שהם לא קרובי משפחה של איזבל אדג'אני
פסטיבל קאן נערך השנה בין התשעה ל-20 במאי. המירוץ של מונטה קארלו תופס - ולא במקרה - את סוף השבוע שלאחר מכן - 25-27 במאי. יש כאלה, לא אנחנו, שיכולים לתכנן לעצמם את חודש מאי כרצף כזה של דילוגים אלגנטיים בין הפסטיבל בקאן, עם הסרטים, האוכל, השתייה והתלבושות הנוצצות, לבין מירוץ המכוניות היוקרתי ביותר בעולם. חשוב להקפיד על בגדים שונים בשני האירועים, כי אחרת מה יחשבו עליכם?
מונטה קארלו הוא מירוץ מטורף כי כל הרחובות במרכז העיר הסואנת נסגרים לחלוטין לתנועה, גדרות ביטחון מוקמות משני צידי הרחובות שהפכו למסלול, יציעים מתמלאים קהל שעות אחדות לאחר שהוקמו. התגובה, גם שלי, לאירועים כאלה היא בדרך כלל: "בשביל מה לנו כל הצפיפות, הסנוביות והרעש האלה?"
ובכל זאת, צריך לנסות אותם פעם בחיים, כדי להרגיש איך זה לבוא לפסטיבל הסרטים של קאן ומשם לנסוע בכביש היפהפה לאורך החוף למירוץ של מונטה קארלו. אפשר לעשות את זה. גם אנשים רגילים, גם כאלה שהם לא קרובי משפחה של איזבל אדג'אני. זה אפילו לא נורא יקר. הצפיפות והרעש, כך אני משער, יותר נעימים כשהם נמהלים אחר-הצהריים עם כוס שקופה מלאה למחצה בפאסטיס. ביקור לא ארוך בנשף תחפושות כזה לא הזיק לאף אחד. אחר כך אפשר יהיה לתאר במשך שנים בלשון ציורית איך מייקל שומאכר חסם באלגנטיות את הכניסה לפנייה שיורדת למרינה של מונטה קארלו ולא נתן למיקה האקינן שום אפשרות לעקוף. האמת, גם בלי מירוץ ומחסומים אי אפשר לעקוף אפילו וספה בכבישים של מונטה קארלו. הסיבוב מול הקזינו צפוף במכוניות כל ימות השנה.
קרוואנים עם פעמונים על המראה ופרווה ורודה על לוח השעונים
האירוע השלישי של חודש מאי בדרום צרפת הוא זה שאמור להצדיק את כל הנסיעה הפנטסטית הזו. אזור הקמארג, מרחק שעות אחדות נסיעה ממונטה קארלו, מארח בין ה-23 ל-26 במאי את פסטיבל סנט מארי דל לה מר. זהו האירוע הצועני הגדול, הצבעוני, המוזיקלי והמרהיב ביותר בעולם.
כמה הבהרות חשובות כאן כהתחלה: יש צוענים באירופה, הם אוהבים מאוד קרוואנים ומכוניות מסחריות צבעוניות, עם פעמונים תלויים מהמראה, ופרווה ורודה על לוח השעונים. לא אוהבים אותם ברוב המקומות באירופה המערבית, אבל סנט מארי דה לה מר היא המגרש הביתי שלהם. כאן הם הרוב, מרגישים בבית ומתנהגים כמארחים, לא כאורחים לא קרואים. ההיפוך הזה במעמד, ביחס המספרי ובהרגשה - הופכים את מפגש הצוענים לאירוע מרתק. הצוענים, גם כאן, הם לא נחמדים. אבל מפגש איתם מלמד על צד אחר של אירופה, צד שנוטים לשכוח, שהמשטרה, גם בסנט מארי דה לה מר, מנסה להשכיח. הצוענים מגיעים לכאן כדי להראות שהצד הזה, הסוער, הנודד, הרועש והחם של אירופה לא נעלם עדיין לחלוטין. הם מגיעים למפגן-כוח ומתנהגים בהתאם.
לא בדיוק המקום להשתמש במלתחה של פסטיבל בקאן
אלפי צוענים מגיעים לסוף השבוע המסורתי השנתי בקמארג. עיקרו של הכינוס דתי - סנט מארי דה לה מר - מרי הקדושה (למעשה מדובר בשתי מארי) של הים, נחשבת לפטרון של הצוענים, והם מגיעים כדי לחגוג בתהלוכה ובטקסים דתיים בכנסיה את יומה.
העיירה סנט מארי דה לה מר, 36 ק"מ מדרום לארל, מתקשה קצת להתמודד עם כל הבלגן הזה. בדרך כלל מתגוררים בה קצת יותר מאלפיים תושבים. במהלך הפסטיבל מצטופפים ברחובות כמה עשרות אלפים. יש בה 19 בתי מלון, אבל בהם מתאכסנים רק תיירים, לא צוענים. בחוות שמקיפות אותה מגדלים בעיקר סוסים ופרים, שמשמשים גם למלחמות פרים שנהוגות כאן (בסגנון קצת שונה מן הספרדי, אבל לא פחות אכזרי).
שרה, שהיתה על-פי המסורת האגדית של המקום השליטה הכל-יכולה במאה הראשונה לספירה, עזרה לקרובות משפחתו של ישו שהגיעו לכאן לאחר שנמלטו מן החופים המוכרים לנו יותר של הים התיכון. בעזרתה, על-פי המיתוס, הומרה דתם של בני המקום. הצוענים רואים בה קדושה, אם כי היא לא מוכרת ככזו על ידי מוסדותיה הרשמיים של הכנסייה. בין המסורות הצועניות מקובלת זו הטוענת שנישואין שנערכו במהלך חגה של מארי העולה מן הים יזכו לברכה והצלחה. טקסי הטבילה והנישואין מוסיפים לאווירה ולמוסיקה שמככבת כאן ממילא.
כל זה לא מפריע לצוענים להתמקד בעיקר – מפגש עם בני משפחה, מכרים וידידים שלא ראו מאז השנה שעברה, אכילה ושתייה ככל שניתן להספיק בסוף-שבוע דחוס אחד והמון נגינה וריקודים. זה המבחן - אם אתם אוהבים מוסיקה צוענית תירוו נחת אינסופית. בשנים האחרונות מגיעים לסנט מארי דה לה מר לא מעט מבקרים שאינם צוענים. התיירות הזו הופכת את האירוע למקור פרנסה לא קטן עבור רבים מהצוענים. הם מוכרים ברחובות אוכל ושתייה, גובים לפעמים כסף עבור ההופעות ולדעת המלעיזים שוברים את שיאי אירופה בכייסות ובהעלמת חפצים. זה לא בדיוק המקום להשתמש במלתחה ששימשה אתכם כל כך בנאמנות בפסטיבל קאן.
לפנייה לכתב/ת 
