החברים בארה"ב מתאבלים על קובי

שרי מנדל כתבה לחבריה לשעבר על הציפור הצהובה-כתומה, אותה למדה לאהוב אחרי שילדיה קנו אותה, ויום אחד נעלמה מביתה. מנדל תיארה כמה בכתה על האובדן וכיצד צבעי פלסטיני מצא לפתע את הציפור והחזיר לה אותה. בטור שהתפרסם לפני שנתיים בג'רוזלם פוסט, כתבה מנדל, שעלתה לישראל מסילבר-ספרינג, וושינגטון, ששמו של הצבעי היה איברהים, שהם סיפרו זה לזה על משפחותיהם, ושבהגינות הדדית כמו זו שהשניים גילו, ניתן יהיה להגיע יום אחד לשלום בישראל.
אתמול (יום ד') נרצח בנה בן ה-14 של מנדל, קובי, באמצעות סקילה באבנים יחד עם חברו יוסף אישרין, במערה ליד ההתנחלות תקוע.
הידיעה על הרצח התפשטה בשכונת קמפ-מיל, בה התגוררה משפחת מנדל עד לפני חמש שנים. חבריהם הוותיקים היו המומים ומזועזעים. לעיתון "וושינגטון פוסט" סיפרו החברים על המשפחה - על האב סת, שהקדיש עצמו ללימוד ילדים ועל האם, אשה אופטימית.

העלייה לארץ היתה פתאומית

לינדה זורנדורפר, חברה מהשכונה מספרת ששמעה את הידיעה ברדיו בעודה נוהגת במכוניתה. "כששמעתי את השם מנדל, הייתי חייבת לעצור את המכונית. אני שבורה. אנחנו קהילה קרובה. כולם מכירים את כולם. כולם אהבו את משפחת מנדל". היא מספרת שקובי כתב לבנה אי-מייל לפני מספר שבועות. "הוא היה ילד חכם. הוא ידע מתי להיות רציני ומתי ולצחוק. הוא נכנס לצרות מדי פעם, כמו כל ילד. היה לו דמיון עשיר. הוא אהב כדורגל, בייסבול, פאואר ריינג'רס - דברים שכל ילד אוהב".
על אביו של קובי, סת, היא אומרת שהיה חשוב לו להנחיל את ערכי הדת בארגון הסטודנטים היהודי, בו עבד. על עליית המשפחה לארץ מספרת זורנדורפר שהיא היתה פתאומית. "הם פשוט קמו ועזבו. אני חושבת שתוך חודש הם החליטו וזהו זה. אני חשבתי שהם אמיצים מאוד. סת תמיד אמר שזה הבית. שרי היתה חששנית יותר".
ידידה נוספת של המשפחה, איימי סוקול, שהרב מנדל ערך את טקס נישואיה, מספרת ש"הם הרגישו שישראל זה המקום בשבילם. סת סיפר שתקוע היא מקום נפלא כל כך. הילדים היו מאושרים שם, הם מצאו חברים. ידענו שיש לו אקדח, אתה חייב אקדח כדי לחיות שם. אבל לא קיבלנו מהם את ההרגשה שהם חשים בטוחים שם".

מדליקים נר זיכרון

באוניברסיטה היהודית במרילנד בה לימד סת מנדל, התכנסו אתמול הסטודנטים והדליקו נרות זיכרון לזכרם של קובי וחברו יוסף אישרין.
"זה אף פעם לא היה כל כך קרוב", אומרת תמימה פרוצ'ר, נערה המספרת כי בעבר שימשה כבייביסיטר של קובי. "קובי היה אח של מישהו, בן של מישהו. השכן שלי. החבר הקטן שלי. הוא והמשפחה שלו לימדו אותי על אהבה יותר ממה שחשבתי שאפשר ללמוד".