"פרנקשטיין", הספר, סוף סוף בעברית

זרים ותשבחות להוצאת "פראג" על המבצע, שמגיע כמה חודשים אחרי "הקוסם מארץ עוץ - הגרסה המלאה בעברית". שניהם נמנים עם הספרים שרצוי כי יגורו במדפים של חובבי ספר אמיתיים.
אבל במקרה של פרנקנשטיין, צריך היה לעשות מעט יותר. את הסיפור כולנו מכירים: מדען גאה מדי מפיח חיים ביצור דמוי אנוש. היצור מבהיל, דוחה, נידון לחיי בדידות או להרס של סביבתו. זה נגמר לא טוב. אבל גרעין הסיפור הוא רק חלק קטן מן העניין שבספר, ורצוי היה שההוצאה תוסיף אחרית דבר על מקומו של הכרך הקטן הזה בתולדות התרבות, על חייה של המחברת, על המשיכה המדהימה שהנושא ממשיך לעורר, בוריאציות שונות, בקולנוע ובדיונים על אתיקה של מדענים.
1. "פרנקנשטיין", שגרסה מורחבת ומשופצת שלו ראתה אור ב-1831, הוא אחד הספרים הראשונים בתולדות המדע הבדיוני – ואחד החשובים שבהם, משום שהוא דן ביחסי הגומלין בין האתוס הטכנולוגי לאתוס ההומניסטי. צריך לזכור שכאשר הוא נכתב, דנו ברצינות באפשרות ליצור חיים באמצעות חשמל: גאלווני, מדען איטלקי, כרת ראשי צפרדעים ואחר כך חישמל להן את הרגליים, והן זזו. "גלווניזם" הפך למין דת אופנתית של ראשית המאה ה-19, ומרי וולסטונקראפט שלי, היוצרת של "פרנקנשטיין", היתה מודעת לא רק לאופנה אלא גם להשלכות המוסריות הכבדות של התנהגות מדעית בלתי אחראית.
2. היא היתה רק בת 19 כשהתחילה לכתוב את הרומן. זה קרה במהלך חופשה מיתולוגית שלה ושל המשורר פרסי בייס שלי, עימו חייה מגיל 16. הם נסעו לבקתה ליד אגם ז'נבה בקיץ של 1815. אלפרד ביירון, משורר ואהובו במשרה חלקית של שלי, נסע איתם. ירד המון גשם. לא היתה טלוויזיה, ולכן הם נאלצו לחשוב כדי לבדר את עצמם. האגדה מספרת, שנולדה התערבות משולשת, מי יכתוב רומן אודות יצור מוזר ומאיים. מרי שלי נצחה בהתערבות.
3. היא היתה בתה של מרי וולסטונקרפט, מייסדת הפמיניזם המודרני, אשה שברחה מאנגליה לצרפת כדי לדווח על המהפכה, היתה עיתונאית, מו"לית והוגה שכתבה את "On the Education of Women", הקונטרס הראשון בהיסטוריה המערבית המודרנית שקרא לשוויון מוחלט בין שני המינים באמצעות חינוך שווה.
4. "פרנקנשטיין" הוא רב המכר העולמי הראשון שכתבה אשה.
5. למרות שהביקורת התייחסה אליו ממש לא יפה בשעתו, וראתה בו מן מותחן פופולרי נחות, עם חלוף העשורים החל הספר הזה לזכות למקום הראוי לו בפנתיאון המחשבה המודרנית: כמו אמא שלי, גם מרי שלי הקדימה את זמנה בערך במאה חמישים שנה.
6. היא האמינה באהבה חופשית, משוחררת מכבלי מוסד הנישואין, ובאפשרות שלה לממש חיי יצירה פוריים בזוגיות. מה שקרה בפועל הוא שפרסי בייס שלי, משורר גאון ובן זוג מחורבן, נעלם מן התמונה בכל פעם שאחד מילדיהם מת. רק בת אחת שלה האריכה ימים אחריה. הוא עצמו טבע בגיל 24, והשאיר אותה חסרת פרוטה. היא כתבה כדי לפרנס את המשפחה שלה, והיא כתבה המון סיפורים רומנטיים וגותיים אפלים, אבל רק "פרנקנשטיין" באמת גאוני.
7. יש אומרים כי שני המיתוסים היחידים שנולדו באירופה מאז ימי הרנסנס הם "פאוסט" בגלגוליו השונים ו"דון ז'ואן". אבל "פרנקשטיין" הוא המיתוס השלישי, ובעיני, החשוב מכולם: הוא היחיד שיכול עדיין להעסיק אותנו, באלף השלישי, אחרי שפתרנו את הקונפליקטים הלא כל כך מסובכים של חיי האהבה שלנו, ולכן דון ז'ואן נדחק לערימת המיתוסים הזנוחים, ואחרי שהרחקנו את אלוהים מן הספרות, ולכן גם איננו כורתים ברית עם השטן כדי לצבור ידע. "פרנקנשטיין" אינו מצניע את מקומו של אלוהים בעולם, להיפך: הוא רק מצביע על הבעייה של היעדר אלוהים במערכת של שיקולים שכולה רציונלית. כי בעצם, למה לא לשכפל כבשה אם אפשר? ולמה לא לשכפל אדם?
8. בניגוד לגרסאות הקולנועיות, המחברת חשה חמלה אנושית פשוטה, אמהית אם תרצו, כלפי היצור המעוות שנולד ממוחו של המדען. הספר רווי בחמלה הזאת, כמו גם בעיסוק הנשי המובהק בהריון (אם כי כאן יש הריון מחשבתי) ובתהליך המיסתורי של הלידה. כך שהוא יוצר גשר מעניין בין פמיניסטיות לבין חובבי מד"ב, בין אנשים שעניינם באתיקה ובין אלה שקוראים בשביל הצמרמורת בגב. ויש גם צמרמורת.
9. מתוך יומניה של מרי שלי אנחנו יודעים כי הכירה היטב את אגדת הגולם מפראג, שנוצר מחומר וממלים, והיה צריך להורגו כי יותר משהצליח לשמור על הקהילה היהודית מפני פוגרומים, דמותו היתה מפחידה נשים וילדים בגטו. כך שאבי-אבות-אבותיו של היצור של פרנקנשטיין היה בעצם יהודי.
10. ספר נהדר, תרגום ממש בסדר גמור, רומן די מותח ואבן דרך בתולדות התרבות: צריך יותר מזה לשבת? רוצו לקרוא.

"פרנקנשטיין", מרי שלי. מאנגלית: יערית בן יעקב. הוצאת "פראג".