"אמרתי לבן שלי 'הרצפה רועדת', ופתאום הכל קרס"

"היינו ברחבת הריקודים, הבן שלי קרא לי. אמרתי לו 'תשמע משה, הרצפה רועדת, משהו לא בסדר'. אז הוא אמר לי 'לא, אבא. אולי זה מההד של הבאסים'. אמרתי לו שיש לי תחושה לא טובה. ואז הבן שלי, זה שנמצא עכשיו בבית, קרא לי, אני לא יודע מה הוא דיבר אתי, ופתאום הכל קרס".
כך מספר היום (ו') שלומי סרור, בשנות ה-50 לחייו, אחיו של אבי החתן דוד. בהתמוטטות האולם בירושלים במהלך החתונה המשפחתית איבד סרור את אשתו, מירי, בת 52, את בנו משה, בן 27 ובן נוסף, אליאור בן ב-13. מלבד זאת, קרובי משפחה אחרים שלו פצועים - אביו, אחותו ואחיו - כולם נפגעו. שני ילדיו הנוספים, בני 17 ו-20, ניצלו מהאסון.

"התחלתי לחפש את הילדים כי ידעתי איפה הם ישבו ושם זה קרה"

סרור עצמו לא נפגע באסון. כשהרצפה נפלה, הוא הצליח להיאחז בעמוד וניצל. "הכל נפל, לא שמענו קולות. נתלינו על העמוד עד שאנשים התארגנו וזרקו לנו מפות שולחן. קשרנו אותן והשתלשלנו למטה. התחלתי לחפש את הילדים כי אני יודע בדיוק איפה הם ישבו ושם בדיוק זה קרה".
סרור עבר לילה ארוך של חיפושים אחר יקיריו. "אי אפשר לדמיין מה עבר עלי בראש. התחלנו לצעוק, אולי מישהו שומע. ואז ראינו שהוציאו את הפצועים. אני לא האמנתי, ראיתי שהכל כבר סגור, שהם כבר למטה, בקומה התחתונה".
סרור מתלונן כי כאשר חיפש את בני משפחתו, השוטרים במקום האירוע התנהגו כלפיו בגסות. "בלילה חיפשתי אותם. שוטר אחד היה ברוטלי, זה בושה. שירגיש כל החיים שלו מה שאני הרגשתי, אני מאחל לו שזה ילווה אותו כל החיים. שיהיו לו ייסורי מצפון. הברוטליות הזו, הדחיפות, קפצו עלי איזה עשרה שוטרי ימ"מ. לא יודע מי קפץ עלי, ואני מסביר לו שאשתי והילדים פה, והוא אומר לי 'אל תשקר לי'. זה שוטרים, לא יכולתי להרים עליהם ידיים, הוא איים לעצור אותי. חיפשנו עד הבוקר, אבל הרצפה היתה חלקה, אם היינו דורכים, היינו נופלים".

"בבוקר הביאו אותנו לזהות גופות באבו כביר"

"ואז בבוקר, לצערי, הביאו אותנו לפה (המכון לרפואה משפטית באבו כביר - ו.ל). אמרו שיש גופות לזהות. קודם זיהיתי את הילד, משה. אחר כך זיהיתי את אשתי מירי והבן הקטן אליאור. ואני לא מעכל את זה", הוא אומר.
"זה הגורל, מה אפשר לעשות. וממה שהבנתי וראיתי לא נראה לי שיש ניצולים. ארבע קומות כיסו אותם, בטורקיה לא היה דבר כזה".