החליפה צבעים

ל' מחולון קנתה במאי 98' מכונית פז'ו 205 מחברת לובינסקי, באמצעות המכרז של המדינה. לדבריה, ממועד רכישת הרכב ועד ליום מכירתו באוקטובר 99' בילה הרכב במוסכים, עקב ליקויים שונים ומשונים.
חודשים ספורים לאחר שהמכונית עלתה על הכביש, טוענת ל', החל צבעה להתקלף. "הצבע לא היה אחיד ועל המכונית הופיעו כתמים, בליטות וחלקים לא צבועים", היא מספרת. לטענתה, במהלך תיקון במוסך החברה נשרט מכסה תא המטען בצורה מכוערת ובולטת.
ל' התלוננה על התקלות בחברת לובינסקי, ולדבריה החברה התחייבה בכתב לרכוש ממנה את המכונית הבעייתית במחיר מחירון, בלי מחויבות מצידה לעיסקת טרייד-אין.
ל' החליטה לממש את ההתחייבות ומצאה רכב חילופי. לדבריה, כשפנתה לחברה על מנת להחזיר את המכונית הבעיתית, החברה התנערה מן ההתחייבות וטענה כי היא מוכנה לזכות אותה ב-58 אלף שקל, סכום הנמוך ב-5,000 שקל ממחיר המחירון. ל' החליטה למכור את הרכב ולתבוע את החברה.
לדבריה, היא ניסתה במשך 9 חודשים למכור את המכונית, אך לא הצליחה בגלל הפגמים. באוקטובר 99' מכרה ל' את המכונית תמורת 57 אלף שקל, כשמחיר מחירון עמד על 59,200 שקל.
ל' תבעה את החברה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, וביקשה לחייב אותה לשלם לה את ההפרש בין המחירים, בתוספת פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, הוצאות ועוגמת-נפש בסך כולל של 15 אלף שקל.
לובינסקי התכחשה לטענותיה של ל', וביקשה לדחות את תביעתה ולחייב אותה לשלם לה את הוצאות המשפט. החברה טענה, כי הצעתה לזכות את התובעת ב- 58 אלף שקל היתה הוגנת מאד, בהתחשב בעובדה כי באותה תקופה ניתן היה לרכוש את הרכב - במסגרת המבצעים של "המכרז של המדינה" - ב-52 אלף שקל.
בהמלצת השופט יונה אטדגי הושג הסכם פשרה, לפיו התחייבה חברת לובינסקי לשלם לתובעת 6,000 שקל.