הפלנגות היהודיות

בעוד כל העולם עוסק באחריותו של ראש הממשלה כיום ושר הביטחון דאז אריק שרון, לפרעות הפלנגות הנוצריות במחנות סברה ושתילה לפני כמעט עשרים שנה בלבנון, הולכות ומוקמות כאן אצלנו ובימים האלה ממש פלנגות של מתנחלים, תחת אחריותו של אותו שרון.
בסוף השבוע ירו מתנחלים המצוותים כאנשי מילואים בחטיבה המרחבית של צה"ל בגוש קטיף, מיוזמתם, לעבר עמדה פלסטינית באזור רפיח. המשטרה פתחה בחקירה, אבל העניין הועבר לצה"ל. כמה כלי נשק הוחרמו, אבל אי אפשר למנוע מתושב השטחים להחזיק בנשק להגנה עצמית. אלוף הפיקוד "הבהיר" לרכז הביטחון השוטף בגוש קטיף כי "רק מפקדי צה"ל מוסמכים לפתוח באש", אבל ברור שמדובר במסך עשן, שמאחוריו קיימת התארגנות ברמה של צבא פרטי.
ולצבא הזה יש גם מחתרת: השבוע נורה נהג משאית פלסטיני בידי "גדודי גלעד שלהבת", ומאחורי הפעילות הפרטית והפראית של מה שהולך ומצטייר כפלנגות של המתנחלים, מתנהל מאבק כוח אמיתי בין פוטנציאל הכוח הפרטי של המתנחלים ובין הדרג המדיני.
בשטחים יש כ-30 אלף מתנחלים תופסי נשק. מצבם הנפשי, האישי והקולקטיבי של רבים מהם מתערער והולך. האיומים הנובעים מכך שהממשלה – לדעתם – אינה מספקת להם את הסחורה (ביטחון וארץ ישראל השלמה) לובשים צורה גלויה וסמויה. הגלויה: פעולה צבאית, פרטית ופראית; הסמויה: איום בהפעלת כוח בקנה מידה גדול ומאורגן, במקרה שהעניינים ייצאו מכלל שליטה. אז הם "ילחמו כתף אל כתף" עם צה"ל, אבל המטרות יהיו שלהם בלבד.
העובדה שראש הממשלה ושר הביטחון לא הגיבו מיד ובתקיפות על הירי הפראי בגוש קטיף מוכיחה שהאיום הסמוי משתק את חופש הפעולה של הממשלה גם במישור המדיני. מדינת ישראל איננה יכולה לתבוע מעראפת להשתלט על החמאס במחווה בן-גוריונית (כפי שבן-גוריון הורה להשליט בכוח הנשק את מרות המדינה שבדרך על אנשי האצ"ל והלח"י), בשעה שבישראל עצמה מנהל גוף פרטי וחמוש מדיניות אלימה משלו כנגד מטרות פלסטיניות.
לאלימות של המתנחלים פנים רבות, אבל המסוכנת מכולם היא היכולת שלהם לייצר פרובוקציה שתגרור את האזור למהומה רבתי, ואז להצטרף למהומה ולנסות לקבוע עובדות בשטח.
זאת חוכמה קטנה מאוד לנהל ויכוחים על אחריותו של שרון לגבי אירועי סברה ושתילה, כאשר הוויכוח האמיתי הוא לגבי אחריותו על אירועי הימים האלה. דחיקתו של שרון לעמדת המתגונן מול האשמות בפשעי מלחמה עשויה, אולי, לגרום לו לנהל את ענייני המדינה באורח רגוע יותר, ומבחינה זו, חרב דמוקלס שהניפה התוכנית בבי.בי.סי מעל לראשו היא המתוק שיצא מן העז הזה.


רן אדליסט, עיתונאי