ריבלין: להתיר מיזוג לחברות הכבלים ולזכייני ערוץ 2

"אינני רואה סיבה שלא להתיר לזכייני ערוץ 2 להתמזג, אם ירצו, או להפעיל לוח שידורים משותף. כך גם, באשר לזכייני הערוץ השלישי החדש וכך גם באשר לחברות הכבלים, אשר מעולם לא התנהלה ביניהן תחרות כלשהי: אינני רואה כל סיבה למנוע את מיזוגן המלא, בוודאי בתחום התשתיות, ולדעתי, אף בתחום התוכן". כך אמר היום (ג') רובי ריבלין, שר התקשורת, בכנס התקשורת השנתי של "גלובס".
ריבלין הוסיף כי תחרות איננה קדושה, ואיננה מטרה בפני עצמה. התחרות היא אמצעי בלבד, שכל תכליתו – הבטחת שירות טוב יותר, במחירים נמוכים יותר לכולם.
בהתייחסו לשוק הטלקום, אמר ריבלין כי איחוד כוחות בין חברות התקשורת עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שבפתיחת שוק התקשורת המקומי הנייח לתחרות. זאת, במיוחד בשוק שבו קיים מפעיל דומיננטי (בזק) שההתמודדות עמו מחייבת עוצמה כלכלית נוספת. "נקדם בברכה התמזגויות, אשר יביאו להתגבשותם של כוחות כלכליים וטכנולוגיים איתנים שיבטיחו את פתיחת שוק התקשורת הנייחת לתחרות", אמר.
ריבלין הדגיש בדבריו את תמיכתו בהתערבות רגולטורית מינימלית, גם בשוק הסלולר וגם בתחום השידורים. עם זאת, לדבריו, כאשר אינטרסים כלכליים צרים, וגם זמניים, עלולים לבוא על חשבון טובת הציבור, מפעיל משרד התקשורת את סמכויותיו, כדי לוודא שהעגלה לא תסטה ממסלולה.
ריבלין תקף בדבריו את הרגולציה ואת פקידי הרגולציה. "עם כניסתי לתפקידי, גיליתי שאני בעצם רק חבר זוטר ב'מסדר הרגולטורים', שבו כל פקיד עושה ככל העולה על רוחו: מוביל מהלכים, קובע מדיניות, חותך גורלות של אימפריות כלכליות, ומקבל החלטות שמשמעותן מיליארדים".
לדבריו, בשם דת התחרות והפלורליזם כביכול, נכפו על השוק כללים קיצוניים ביותר של מניעת בעלויות צולבות בכל תחום כמעט, גם כאשר ברור כי האינטרס הציבורי כלל אינו מחייב זאת.
"אחד מראשי השחקנים המרכזיים ביותר בשוק הטלקום בא אלי בתחילת כהונתי וביקש רק דבר אחד ממני, מהרגולטור, מהממשלה: 'אל תפריע'", אמר ריבלין. "אני רוצה שנפסיק להפריע, שההתערבות שלנו, כממשלה, תהיה מינימלית, ותיוחד למקרים של כשלי-שוק מובהקים, שבהם השוק החופשי אינו מצליח להביא תוצאה מיטבית מבחינת האינטרס הציבורי".
בהתייחסו לתיקון 24 לחוק הבזק, אמר ריבלין: "זמן קצר לאחר כניסתי לתפקיד, הודעתי שבכוונתי להעביר, יחד עם חבר הכנסת אברהם פורז, יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, את התיקון הזה, לא יאוחר מתום מושב הקיץ של הכנסת, היינו, עד סוף חודש יולי. אם לא תושלם חקיקתו של התיקון עוד הקיץ, הוא עלול לבוא מאוחר מדי".