בן עמי: הימין צדק בתחושותיו

הערב (א') בשעה 22:00 יסתיים מועד הגשת מועמדות לראשות מפלגת העבודה. עד כה הגישו רק שניים את מועמדותם: אברום בורג ופואד בן אליעזר. הבחירות לראשות מפלגת העבודה יערכו ב-4 בספטמבר וישתתפו בהן 115 אלף המתפקדים שנרשמו עד האחד במאי השנה.
בורג מוביל לפי שעה את המירוץ, אולם לטענת מטה בן אליעזר, בסקרים פנימיים שלהם מועמדם הישווה את התוצאה.
השר לשעבר שלמה בן עמי הודיע אמש סופית כי החליט שלא לרוץ. בן עמי שיגר לתקשורת מכתב ובו פירט את הסיבות להחלטתו. להלן המכתב:
"מרגע כניסתי לפוליטיקה ביקשתי לאמר אמת לציבור. ניתחתי את האתגרים של ישראל במיטב הכלים שברשותי והשתדלתי לא להשפיל עיניים אל מול המסקנות. לכן, כאשר הדבר הוטל עלי ע"י ראש הממשלה ברק פעלתי, במסגרת מדיניות הממשלה, למען פתרון הבעיה הפלסטינאית שלא יטייח את המציאות הקשה שנוצרה כאן. אני משוכנע שהפתרון הקשה על פי המתווה שהובלנו אליו הוא פתרון נכון, בה במידה שהוא קשה וקורע לב. מרגע שובנו מקמפ-דיוויד לא חדלתי לאמר את האמיתות הללו לציבור.
אלא שערפאת הכריז מלחמה על ישראל. הוא גם מבקש להכתיב לה הסדר שאין עימו פשרה. הוא סטה מהעקרון של שטחים תמורת שלום והחזיר את הסכסוך למימד הקיומי שלו. סרבנות השלום של ערפאת היכתה מכה קשה את מחנה המרכז-שמאל. הימין אכן צדק בתחושותיו ובחרדותיו. אך אין בידיו פתרונות, לא צבאיים ולא מדיניים. ואף שהשמאל טעה טעות מרה בזלזול בחרדות עממיות ובסלחנות יתר כלפי כוונות הפלסטינאים והעולם הערבי, אין לי ספק שהפתרון שגיבשנו הוא הפתרון הנכון שהעמים יחזרו אליו, אך לדאבון הלב רק אחרי שפיכות דמים נוספת ומיותרת.
עלינו לחתור להסדר מדיני קשה תוך היפרדות אמיתית מהפלסטינאים. עלינו לעשות זאת תוך הסתייעות בקהיליה הבין-לאומית, בהסדר כפוי, אך כזה שעקרונותיו יהיו מקובלים עלינו. העקרונות הללו הם, כאמור, אלה שאותם הובלנו כממשלה. אני מודע לכך שדעת הקהל אינה בשלה היום – כאמור, בעיקר בגלל המלחמה שערפאת הכריז עלינו – לקבל את הפתרון הזה.
ההתמודדות הקרובה על הנהגת מפלגת העבודה היא עניין הנערך טרם זמנו ובלא הגדרה מוסכמת על דרכה המדינית והחברתית-כלכלית של המפלגה. הימים הם ימי מלחמה. האווירה הציבורית הקשה שאליה מצטרפת עובדת שותפותה הנוחה לכאורה של המפלגה בממשלת האחדות הלאומית אינם מאפשרים עדיין התמודדות נקיה על דרך אלטרנטיבית. לזמן מה, ערפאת היכה בסיכוייהם של עושי השלום ונתן חיזוק לקונצנזוס לאומי מובן בה במידה שהוא משתק. עושה רושם שזאת עדיין השעה של הפוסחים על שתי הסעיפים.
ולמרות זאת, עד הרגע האחרון לא פסלתי את האפשרות להתמודד על הנהגת המפלגה, וזאת בעיקר לאור אחוזי התמיכה הגבוהים שחבריה מעניקים לי. שקלתי בכובד ראש את ההתמודדות. מצאתי כי סיכויי הניצחון שלי היו הופכים לטובים ואף לטובים מאוד אילו ההתמודדות היתה רק ביני לבין מועמד נוסף. אילו נוצר מצב כזה הייתי מתמודד בלא היסוס, ואני משוכנע שבמאבק על כיוון ועל דרך – עניין החסר לחלוטין בהתמודדות הנוכחית – יכול הייתי לנצח ולפתוח פרק חדש ואחר בחייה של מפלגת העבודה. סיבוב ראשון בין שלושה מועמדים הוא עניין מיותר שאף עלול להיות מזיק. צר לי שלא התאפשרה לי התמודדות דו-ראשית. אין לי מנוס מן המסקנה כי אכן לא נוצרו התנאים להתמודדות אפקיטיבית שלי בסיבוב זה.
אני מוכן להתמודד כדי לנצח וכדי להוביל דרך מדינית וכלכלית – חברתית, אך לא כדי להיות ראש מחנה שאיננו מקבל את מנהיגותו של המנצח. לתרבות הפוליטית הקלוקלת הזאת של מחנות צריך לשים קץ, ואני אינני רוצה לתת לה יד.
כפי שהיא נראית היום, ההתמודדות אינה על דרך – שני המועמדים מדברים על היבלעות בתוך גוש ליכוד-עבודה נטול אישיות מוגדרת – אלא על ארגון ועל התארגנות כוחנית גרידא. כמה עצוב שזה קורה דווקא בשעה שהתווית דרך נותנת תקווה הוא מה שהמרכז-שמאל הישראלי זקוק לו יותר מכל. אני מבין את כמיהת הציבור לאחדות לאומית, אך אין בכמיהה הזאת דרך, וחשוב יותר גם אין עימה פיתרון. ההיבלעות במודע של מפלגת העבודה במערך פוליטי-מדיני שמודה מראש שהוא איננו חותר לפתרון הסכסוך וגם לא להתווית אלטרנטיבה כלכלית-חברתית הוא עניין חמור מן הטעם הפוליטי, וחשוב יותר, גם מן הטעם הלאומי.
אסור שתנועה היסטורית תדעך ותקרין אובדן דרך, שלטון כאידיאולוגיה ופופולריות חולפת. אם כך יהיה, מפלגה דנה את עצמה להיות לא יותר מסידור עבודה מיניסטריאלי. פוליטיקאים תמיד ימצאו תרוץ לאומי ופטריוטי לסידור עבודה כזה. בכך אין שום חדש. "המולדת בסכנה" תהיה תמיד הנוח שבמפלטים. תנועה פוליטית שגם בשעות קשות אינה מוכנה להיצמד לאמת הקשה ולהגן עליה גם נגד הזרם הופכת רק למסגרת למימוש האמביציה האישית של בכיריה.
אני גאה על בסיס התמיכה המוצק שלי בקרב מתפקדיה ומצביעיה של מפלגת העבודה, ואני מודה מקרב לב לאלה הרבים מאוד המאמינים בכיוון שאני מבקש להתוות. רבים מהם הציעו את עזרתם למערכה הפוליטית שלי. להם אני חייב תודה מיוחדת, ובעיקר יש לי כלפיהם חוב פוליטי לעתיד. אני רואה בתמיכה הזאת הוכחה לכך שרבים וטובים במפלגה הזאת מתמרדים נגד התרבות הפוליטית של הליכה מזדמנת בעקבות הרוח הנושבת.
הם מבינים כמוני, וכמו ישראלים רבים וטובים מחוץ למפלגת העבודה, כי מדיניות וחברה הם כלים שלובים. ישראל אינה זקוקה רק לעוד תיקון קוסמטי במדיניותה הכלכלית-חברתית. סיסמאות על הצורך באי הזנחת החזית החברתית לא יספיקו. ישראל צריכה מהפך שורשי במשנה הכלכלית-חברתית המניעה אותה והיא זקוקה למפלגת עבודה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית המותאמת למבנה המיוחד והרב-עדתי של החברה הישראלית.
על האנשים במפלגת העבודה ומחוצה לה שכך חושבים ישען בעתיד הלא רחוק הניצחון של הדרך המובילה להסדר מדיני, ולמדיניות כלכלית-חברתית המותאמת לצרכיה הנכונים של ישראל".