שלומי סרנגה חולם ביוונית

בשבוע שעבר הפך לרגע אולם ה'קאנטרי קלאב' בחולון למועדון לילה מלהיב באתונה. הקוסם הוא הזמר שלומי סרנגה, כוכב ועדי העובדים החדש. כשסרנגה עולה על הבמה משתנים חוקי המשחק. אחרי כמה דקות הוא כבר יורד מהבמה, והקהל, שעד עכשיו פיצח פיסטוקים בנחת, מסתער על הכוכב, נדבק אליו ושר מילים שאף אחד לא מבין. למרבה הפלא, סרנגה, 27, ששר רק ביוונית ונחשב לזמר היווני הטוב ביותר שפעל בישראל, הוא עדיין אלמוני בתקשורת הישראלית. בהופעותיו ברחבי הארץ ובתוכניות המוסיקה המזרחית בטלוויזיה הוא נחנק מאהבת הקהל. באוקטובר הקרוב, כשסרטו של הבמאי בני תורתי - "כיכר המיואשים" - יוקרן בפסטיבל חיפה, נראה אותו גם שר דואט עם איילת זורר.
בינתיים הצליח הצעיר הישראלי בעל הקול העמוק לעורר השתאות גם ברחבי יוון. קולו מזכיר ליוונים את זה של המיתוס הלאומי, הזמר והיוצר - סטליוס קזנג'ידיס. סרנגה גר באתונה שנה, שם היה הכוכב של מועדון הלילה הידוע - 'חבית הזהב' - ותמונתו של סרנגה פיארה את מרכז הכרזה של המועדון, כשמסביבה ממוקמות תמונות קטנות של זמרים יוונים אחרים. סרנגה הימם את מעריציו היווניים, כשלתדהמתם נוכחו לדעת שהצעיר ששר ביוונית שוטפת, מגמגם במבטא מושלם את שפתם ולא תמיד מבין מה הם אומרים.
סרנגה הספיק גם לפגוש את קזנגי'דיס, אלילו הנערץ, שפרש מהופעות לפני שנים,כמחאה על כך שעניים לא יכולים לשלם עבור הופעותיו. הזמר הותיק הופתע מסרנגה הישראלי ושיבח את שירתו.

אבא איזידור

סרנגה, יליד תל כביר בתל אביב, נולד אמנם לאבא ספרדי ולאמא תורכיה אבל חיי המשפחה התנהלו סביב המוסיקה היוונית. אבא איזידור ז"ל סיפק לאחים ראובני, המפיקים המייסדים של המוסיקה המזרחית, את האוסף היווני שהיווה את התשתית הראשונה למוסיקת הקסטות. במקצועו השתדל אבא איזידור להיות איש עסקים, אבל את רוב חייו בילה סביב המועדונים היוונים של יפו, והיה אמרגנן חובב של כל מי שביקש לפתח קריירה של זמר יווני. בכל שבת נדחקה כל השכונה לדירה הצפופה כדי להאזין לתקליטיו של איזידור, ושלומי סרנגה ספג את כל המטען הזה. למרות שנולד בארץ ואפילו שירת בצבא כ'נהג בוס', נשמע סרנגה הביישן והמעודן כנטע זר. הוא לא מכיר זמרים רבים, על איילת זורר, השחקנית, למשל שמע רק בצילומי הסרט.

יוון בישראל

הסצינה היוונית בארץ הולכת ומתעצמת עם השנים. בראשית היה זה הגרעין של הסבלים הסלוניקאים של דרום ת"א ויפו, שהחזיק את המועדונים היווניים כמו "אריאנה" ביפו, אך במהרה הצטרפו למעגל האוהדים של המוסיקה היוונית גם מזרחים, ששנים רבות מצאו נחמה ומפלט במוסיקה היוונית כתחליף לאהבתם ה'אסורה' - הערבית. המוסיקה היוונית הייתה עליזה שמחה, ולא קשורה ישירות לאויבי הציונות, ואפשר היה להסתובב ברחוב עם קלטות יווניות בטייפ רועש ללא חשש וללא בושה. אולם מי שמבקר במועדוני אתונה יראה גם שכל עשירי מדינות ערב הפכו לבני בית שם. אחרי הכל, למוסיקה הערבית ולמוסיקה היוונית יש מכנה משותף - המוסיקה התורכית השפיעה על שתיהן.
בהופעתו של סרנגה הסתובב בקהל כחתן גם אמרגנו, אשר ראובני. ראובני מרגיש שהכוכב היווני-ישראלי הנוכחי הוא כרטיס הקאמבק שלו לשורה הראשונה של האמרגנים המזרחים. בינתיים הוא גזר על סרנגה מסע הופעות רצחני, לעיתים שלוש הופעות כל ערב. הבעיה עם קהלו של סרנגה היא שהוא מסרב ללכת הביתה. שרופי המוזיקה היוונית באים לפתוח שולחן ולגמור את הערב בשש בבוקר, וקולו של סרנגה כבר ניחר בסוף הלילה.

- מדוע אתה לא שר בעברית?

"אני לא יודע לשיר בעברית, אף פעם לא עשיתי את זה. זה לא טבעי לי, אני צריך להתאמן, צריך להתאמץ עם המבטא, הסגנון, משיכת המילים וה'ריש'. אתמול שרתי בהופעה כמה שורות בעברית, וכמה אמרו לי שעדיין יש לי קצת מבטא יווני. אנשים לא מאמינים שאני צבר ישראלי. יוונית אני שר באופן טבעי כי זה מה ששמעתי כל הזמן".

- איך קיבלו אותך ביוון?

"בכבוד מלכים, ממש מוגזם. כשהופעתי במועדון תמיד נתנו לי להיות האחרון, ושאר הזמרים היו עומדים באלכסון בשורה ומצטרפים אלי בקול שני לשיר הראשון, וזה כבוד שנותנים לזמרים גדולים. היה לי מקרה מצחיק. נכנסתי למונית, אמרתי לנהג 'קח קלטת, תשמיע אותה ותגיד לי מי שר'. 'בטח', הוא אומר לי 'זה אלוהים שלנו, קזנג'ידיס. מאז שאני ילד אני שומע אותו. זה בטח קזנגי'דיס חדש, כי אני לא מכיר את השירים'. 'זה אני', עניתי לו, והוא הצטלב".

- אם ככה, למה אתה לא עובר ליוון?

"אני לא מסוגל להעדר מהארץ הרבה זמן, מקסימום מספר חודשים, ובשביל לפתח קריירה צריך לגור שם".

- האם ההופעה בארץ שונה מאשר ביוון?

"בודאי. הם מקצוענים. יש 'שואו', יש תפאורה ולכל שיר יש ריקוד אחר".

- אתה לא רוצה להתפתח לכיוונים אחרים המוסיקה?

"התחלתי מחיקוי של קזנג'ידיס, אני מודה, קול דומה בצבע ובעומק. אבל עכשיו אני שר את עצמי".