ספר חדש: אמילי שינדלר היתה שותפה להצלת היהודים

מעשיו של אוסקר שינדלר, גיבור הסרט "רשימת שינדלר", שהציל 1,300 יהודים בתקופת השואה, הוכרו כבר לפני שנים, אולם כעת, כשאלמנתו גוססת בבית חולים בגרמניה, טוענים חבריה כי חלקה במבצע ההצלה נשכח. כך דיווח אתמול (ב') העיתון הבריטי The Observer.

לאחר למעלה מ-50 שנה בהן התגוררה בארגנטינה, שבה לאחרונה אמילי שינדלר לביתה בגרמניה, אולם מאז שבת היא נמצאת בתרדמת. שינדלר בת ה-94 נמצאת ככל הנראה בימיה האחרונים, אולם רק כעת מתברר כי היא היתה שותפה מלאה לדרכו של בעלה. לדברי חבריה, שינדלר, שהתחתנה עם התעשיין הגרמני חובב הנשים עוד לפני מלחמת העולם השנייה, חיה כל השנים בעוני, ולא היתה שותפה לרווחים העצומים שגרפו הספרים והסרט של סטיבן ספילברג, בכיכובו של ליאם ניסן, על בעלה.

בשל מחסור בכסף היתה שינדלר תלויה רוב ימיה בחבריה, אשר מנסים כעת לממן את עלות האשפוז שלה. "אמילי סבלה כל חייה מהיותה האשה בצלו של איש גדול, כאשר למעשה היא אחראית להצלת היהודים בדיוק כמוהו", אומרת אריקה רוזנברג, חברה ומטפלת של אמילי שינדלר מזה 11 שנה. "דמותה הוצאה מהסרט ומהספרים באופן משפיל ופוגע מאוד". בסתיו הקרוב יתפרסם ספרה של רוזנברג על אמילי שינדלר, שאמור לחשוף את האמת על שנותיה האחרונות, בהן היתה ממורמרת בשל ההתעלמות מהתפקיד שמילאה.

אוסקר שינדלר, שהפך לחבר במפלגה הנאצית כדי לקבל חוזי עסקים מפתים, העסיק במפעליו יהודים מהגטאות בפולין. לאחר מכן הכין את רשימת העובדים המפורסמת ושילם לגרמנים כסף רב כדי לקבל עובדים חדשים.

ספרה של רוזנברג יכלול גם התקפות על סרטו של ספילברג ועל מחבר הספר ששימש בסיס לסרט - "תיבת שינדלר". על פי רוזנברג, ספילברג לא התייעץ עם שינדלר במהלך הפקת הסרט אלא רק הזמין אותה להשתתף בסצינה האחרונה, בה מניחים האנשים שהציל שינדלר אבנים על קברו בירושלים.

תומס קניילי, מחבר הספר, מואשם על ידי רוזנברג בכך שלא התייצב לפגישה במהלכה אמור היה לשלם לשינדלר 2,000 דולר. כמו כן רוזנברג טוענת כי שינדלר לא קיבלה כל תמורה מקניילי עבור המידע הרב ועבור עדותה על המתרחש במלחמה, בהם השתמש לכתיבת הספר.

ספילברג וקניילי הגיבו השבוע לדברים ואמרו כי תמיד תמכו באמילי שינדלר. "תומכיה הארגנטינים תמיד חשבו שהיא הגיבורה האמיתית בסיפור, המלאך מאחורי שינדלר המושחת, שאחר כך נטש אותה", אמר קניילי. "אבל האמת היא, שהיא לא היתה בהתחלה בקרקוב, לכן זה לא נכון שהיא מילאה תפקיד שווה, למרות שיש עליה הרבה סיפורים, על העזרה שהעניקה ליהודים, ןלכן אין להטיל ספק באלטרואיזם שלה". כמו כן הכחיש הסופר כי היה אמור לתת לשינדלר סכום כסף.

בספר נטען עוד כי בני הזוג שינדלר הגיעו אחרי המלחמה לאזור בואנוס איירס בארגנטינה והקימו שם חווה. אולם שינדלר נאלצה לעבוד קשה בחווה, בעוד בעלה מנהל רומנים עם נשים אחרות. בשנת 1957 הוא עזב אותה וחזר לגרמניה, שם מת ב-1974. בספר טוענת רוזנברג שאמילי שינדלר היתה בודדה מאוד בכל השנים שחיה לבד בחווה, ושרק חתולים שאספה לביתה הפיגו מעט את הבדידות. בכל שנותיה היא התקיימה בזכות תרומות של ארגונים יהודיים וקצבת גמלאות מארגנטינה ומגרמניה.