"אנחנו אומרים לאשה: הישארי בביתך ושמרי על העולם האצילי שבך"

רוני, טייסת הקרב היחידה שסיימה קורס טיס, הינה ניצן לתופעה עתידית, שנקווה שלא תתרחב. תופעת שילוב הבנות ביחידות הלוחמות בצה"ל, העומדת לאחרונה על הפרק, אינה זוכה לתשומת לב מספקת מצד דעת הקהל בכלל ושומרי המצוות בפרט. עלולים אנו למצוא את עצמנו מתעוררים יום אחד למציאות קיימת, בה חיילים דתיים רבים לא ימצאו את מקומם ביחידות לוחמות רבות, והצבא בכלל עלול להגיע לשפל מוסרי.
בעוד שבמדינות בהן שילוב חיילות כבר נוסה (ארה"ב, צרפת) ונכשל, מנסה הצבא שם לפלוט בנות, ובישראל מתחילים לשלב, מבלי לבחון אפילו את התוצאות המבצעיות השליליות העלולות להיווצר מכך.
יכולנו לגשת לבעיה מהמישור הפרקטי ולדאוג לחייל הדתי שלא יפגע, כמו שדואגים לכשרות, כך נדאג לצניעות. אבל גם אם ניצור יחידות נפרדות הבעיה תיפתר רק באופן חלקי, כי תמיד יהיו תקלות.
חמור מכך, עיקר תביעתנו אינה על החיילים הדתיים בלבד. אנו מתנגדים לשילוב גם ביחידות בהן משרתים חיילים חילוניים. אנו באים מנקודת המבט התורנית של "והיה מחנך קדוש". אנו לא פועלים רק עבור החייל הדתי. התורה, בניגוד לתפיסה הרווחת, מחייבת את כל היהודים, חילוניים ודתיים כאחד.
הנה סיפור: באחד מבסיסי צה"ל המב"ס העביר קצינה תפקיד, כיוון שהיא היתה אמורה היתה לטפל בפלוגת בני"שים (בני ישיבות). למסיבת הסיום שהתקיימה הגיעה אותה קצינה, ושאלה בהתרסה אם היא "פחות שווה".
קם אחד הבני"שים ואמר: "יש מושג של אהבה. זהו רעיון אצילי. לחשוב על בן הזוג כל הזמן ולהתחבר אליו זה דבר עמוק, רוחני וטהור. לצערי, זה קיים רק בדת, בעולם של תורה. בעולם החילוני המושג הזה מיטשטש ומתערבב עם אלף יצרים אחרים. האם היית מסכימה להתחתן עם בחור שהיה קודם עם אלף נשים לפנייך? מזל שבחורות לא יודעות מספיק עם מי הן מתחתנות. אנו שומרים על צניעות מתוך ניסיון להבין את ההגיון שעומד מאחורי כל זה. אי שמירת העיניים פירושה שאני לא רק של אשתי, ואשתי לא רק שלי. אנו רוצים לאהוב יותר, אהבה יותר אמיתית ויותר מוסרית. שיר השירים מלא באהבה זכה וטהורה שכזו". במקום השתררה דממה. פתאום חברה של אחד החיילים הלא דתיים, הכניסה לו מרפק ואמרה - "אתה רואה"?
סף המיניות היום בחברה הוא נורא ואיום. כל זה מצד הבנים. מצד הבנות - יסוד החיים הנשי נמצא בנפשיות (רגש, יופי וכו'). דווקא בזו מתגלה צורתן. ולא במלחמה, כיבוש ואכילת האחר. גם ב"נשיונל ג'יאוגרפיק" אפשר לראות שהנקבה אינה עוסקת בתפיסת וכיבוש מרחב מחיה. עד לפני מאה שנה היה מפגש האשה עם החיים היצרניים (תעשיה, צבא, ביזנס וכו') נמוך. הבה נבחן אילו כשרונות הן כן פיתחו? עדינות, שהיא בעצם מילה נרדפת לאשה. הבנה כאילו העולם העתיק לא הותיר מקום לאשה, הינה הבנה שטחית ורדודה הנובעת מהסתכלות מתנשאת בעיניים מערביות על הדת והמוסר.
אנחנו אומרים לאשה: הישארי בביתך ושמרי על העולם האצילי שבך. בזה אנו חולקים על המודרניזציה. יציאה של אשה לעולם הגדול גורמת לה לקלקל כישורים אלה. כאשר אתה מדבר על כך שלחברה המ"כית שלך יש כושר פיקוד, הנהגה ואירגון, לא נחלוק עליך, אך נשאל אם תוכל להמשיך ולומר "חברה שלי עדינה ממני". איך תיראה חברה אם כולם בה יהיו אנשי ארגון וייצור, מ"כים ואנשי מלחמה? חברה ללא אנשים עם צורת אדם טבעית". אצל גברים יש חיסרון באידיאליזם, ולהפך אצל הנשים שלהן יש יותר כוחות רוחניים. אנו מביטים בצער על גיוס בנות, משום שיש להן כשרונות טבעיים שחבל לפספס. איבוד הכוחות הרוחניים הללו עלול להפוך אותנו לעם גס.