הסניגורית הציבורית: חפים מפשע נכלאים על עבירות מין

"הרבה מאוד חפים מפשע מודים הודאות שווא ונכלאים". כך אמרה אמש (ה') הסניגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענבל רובינשטיין, בהתייחסה לנאשמים בעבירות מין.

היא דיברה ברב-שיח, "על המקח: עסקאות טיעון בעבירות מין", שערך איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית במכון ירושלים לחקר ישראל. "בדרך כלל, רוב התיקים הם עדות מול עדות, ללא שום ראייה שמחזקת את עדות המתלוננת", אמרה רובינשטיין.

לדבריה, "רוב הנאשמים הם אנשים מהיישוב, ללא רקע או עבר פלילי, וב-99 אחוזים בית המשפט מאמין למתלוננת. בשנים האחרונות ישנה החמרה אסטרונומית בעונשים שמגיעים ל-15 ואף 28 שנות מאסר, יותר חמור מתיקים של הריגה. ואז הנאשמים חושבים שאולי כדאי להם להסכים לעסקת טיעון בה יקבלו עבודות שירות או שנתיים ושלוש שנות מאסר במקום עונש של עשרים שנה".

היא הוסיפה, "לשופטים קשה לזכות נאשם בעבירות מין, למרות גרסאות חלשות של המתלוננות וראיות מאוד חלשות, והפרקליטות מעדיפה שלא לחזור מכתב האישום ובוחרת שבית המשפט יחליט. הפרקליטות לוקחת פחות אחריות ומציעה עבודות שירות כשהיא יודעת שהגרסה של המתלוננת חלשה, ואז היא מציעה משהו שאפשר לחיות אתו. יש גם מתלוננות שלא מספרות את האמת".

ממלאת מקומה של פרקליטת המדינה, נאוה בן-אור, אמרה שבין שיקולי הפרקליטות לביצוע עסקאות טיעון עומדים גם משאביה המוגבלים. "אנחנו לוקחים כשיקול את עינוי הדין. יקח שלוש שנים לסיים את ההליך, המתלוננת תצטרך להעיד שלוש-ארבע פעמים. בעסקת טיעון, בניגוד לפסק דין, יש הודאה, ובכך הסתתמו כל טענותיו של הנאשם".

"השופטים לא יודעים מה בחומר הראיות"

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים וראש הרכב השופטים לפשיעה חמורה, יעקב צבן, הציג את השופטים כפסיביים. "אנחנו לא יודעים מה בחומר הראיות וסומכים על הסדרי הטיעון", אמר צבן.

"במצב כוח האדם בו המערכת נמצאת, אם חפצי חיים אנחנו, ורוצים לסיים בזמן סביר את ההליך, צריך לקבל ולעודד הסדרי טיעון".

צבן הציג נתונים, לפיהם בשנת 2002 דן ההרכב לפשעים חמורים ב-96 תיקים, 50 מתוכם היו עבירות מין, ש-26 מהם הסתיימו בעסקאות טיעון. ב-2003, אותו הרכב דן ב-86 תיקים, 47 מהם היו עבירות מין, ועשרים מתוכם הסתיימו בעסקאות טיעון.

לדבריו, "בעבירות מין יש קצת פחות הסדרי טיעון מבתיקים אחרים". צבן סיפר על מקרה בו נאשם בעבירת מין בתוך המשפחה הורשע במסגרת עסקת טיעון ונדון לשש שנות מאסר. הוא לווה כל זמן ההליך על-ידי בני משפחה שתמכו ועודדו אותו, אך כשהודה בעבירות והסכים לעסקת הטיעון, התנתקה ממנו המשפחה, כשסברה שהוא אכן אשם.

"למנוע את הפיכת ביהמ"ש למסחרה" 

העיתונאי והפרשן המשפטי משה נגבי הציע לקבל את הסכמת המתלוננת, או גורם טיפולי שמלווה אותה, לעסקאות הטיעון.

נגבי גם הציע שמשרד המשפטים יוציא הנחיה לפיה העונשים שיושתו על הנאשמים בעסקות הטיעון לא יהיו פחותים מרבע מהעונש המקסימלי. "צריך לצמצם את עסקאות הטיעון ולמנוע את הפיכת בית המשפט למסחרה, שעלולה להביא להרשעת חפים מפשע".

העובדת הסוציאלית נעמה תמרי-לפיד, ממרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים, אמרה שרק 20 אחוזים מהמותקפות פונות למשטרה.

לדבריה, "השאלה היא לא למה רק עשרים אחוז מתלוננות, אלא למה שיגישו תלונה במשטרה, למה לספר פרטים אינטימיים, לחוות את החוויה הטראומתית והחיטוט המכאיב. כשההליך מסתיים בעונשים קלים ומגוחכים הפגיעה מועצמת".