כך ישנו הבלוגים את פני הפוליטיקה בישראל

במהלך חודש אפריל הייתי מעורב בקמפיין של בלוגרים ישראליים למען הפליטים. הטריגר לקמפיין הזה היה סגירת מרפאת הפליטים של עמותת רופאים לזכויות אדם (רל"א), שפעלה בתל-אביב. מאז נסגרה, מסתובבים בישראל כ-3,000 אנשים שאינם מקבלים טיפול רפואי, וזה מסכן אותם - ומסכן אותנו.

העם שהמציא את הביטוי "כל דצריך"

מוסרית ופרקטית, הפתרון היחיד לבעייה הוא שמדינת ישראל תיקח אחריות ותעניק טיפול לכל מי שאין לו ביטוח רפואי. אנו

מחויבים לכך, מתוקף אמנות בינלאומיות עליהן אנחנו חתומים (בראשן הכרזת זכויות האדם משנת 1948). גם ההלכה היהודית מצווה עלינו לדאוג למחסורו של הגר והתושב (ראו לדוגמה ויקרא כ"ה ל"ה, במיוחד פירוש רש"י). "גר ותושב" זה גם עובדים זרים, פליטים, מבקשי מקלט פוליטי וכדומה.

אבל ערב פסח תשס"ח, מסתבר שהעם שהמציא את הביטוי "כל דצריך" לא ממהר להושיט יד. סליחה, קבלו תיקון - רשויות השלטון בישראל לא מושיטות יד. למה האבחנה הזו חשובה? משום שהרבה ישראלים אינם מסכימים עם מדיניות הממשלה בנושא זה, והם רוצים למחות, ורבים מהם אף מתנדבים ועוזרים בעצמם לפליטים במקלטים ברחבי הארץ בהם הם נמצאים - למרות שהם חושבים שזהו תפקידה של המדינה.

התקשורת, בתור כלבת השמירה של הדמוקרטיה, אמורה לסייע למחאה. הבלוגספירה, בתור קהילה של כותבים שרובם אינם תלויים במו"לים, וכתיבתם אינם מושפעת מאינטרסים כלכליים, צריכה להיות כלב השמירה של העיתונות, ולכן קמפיין הבלוגרים.

אגב, לרעיון המוזר שעל המדינה לעזור לפליטים במקום לגרש אותם, יש תמיכה חוצת מפלגות. הבעיה היא לא בכנסת אלא במשרדי הממשלה, והיא לא בעיה כספית - למרות שיש מי שמנסה לטעון שכן.

כמה בלוגרים צריך כדי להחליף נורה

לא קל להעלות נושא "חברתי" על סדר היום של העיתונות הישראלית. ישראל היא מדינה עתירת התרחשויות, ועל רקע המצב הביטחוני, ההכנות לאירועי ה-60 וניקיונות פסח, סיפורים "קטנים" כמו זה של הפליטים נדחקים לשוליים.

למרות זאת, רוב כלי התקשורת בישראל כתבו לפחות משהו - על הקמפיין, או על הדיון בנושא שהתקיים בכנסת במהלכו, או על הצעת החוק שהגישו ב-18 לאפריל הח"כים כהן (מרצ) ופינס (עבודה), שאמורה לתקן אחת ולתמיד את המעוות (אם כי, כידוע לכולנו, למדינת ישראל מעולם לא היתה בעייה להפר את החוקים שלה עצמה).

נכון לשעת כתיבת שורות אלה, קמפיין הבלוגרים למען הפליטים טרם הסתיים. עד ערב חג הפסח התגייסו לקמפיין 101 בלוגרים, ביניהם עיתונאים, אמנים, אנשי אקדמיה, פעילים חברתיים וגם "סתם" אנשים. ביניהם כאלה שכותבים כמעט לעצמם, ואחרים שכותבים לקהלים של אלפי אנשים. בסך-הכל אפשר להעריך שנחשפו לקמפיין קרוב ל-100 אלף איש בבלוגים ומאות-אלפים נוספות בידיעות שפורסמו עליו בעיתונות.

כיצד יכולה הבלוגספירה הישראלית להשפיע

אם נושא ההשפעה הפוליטית של בלוגרים ובלוגים קרוב ללבכם, אני ממליץ מאד לצפות בסרטון הווידאו. זוהי הרצאה של חברתי כרמל ויסמן, מכנס האגודה הישראלית לתקשורת שהתקיים בתחילת אפריל. צפיית חובה.

בכל אופן, ויסמן התייחסה בעיקר לשאלה מדוע הבלוגים בישראל לא משפיעים, או לא משפיעים יותר. אני, ברשותכם, רוצה לוותר על תיאור המצב ולהתרכז באפשרויות לשנותו.

בקמפיין הבלוגרים למען הפליטים השתתפו למעלה ממאה אנשים. חלק מהם כתבו פוסטים בהם הביעו את דעתם, אחרים הסתפקו בכתיבת שורה של הזדהות, או פרסמו בבלוג שלהם את ה"כרזה" שיצרו בעמותת רל"א. אחדים, הגדילו לעשות וכתבו מכתבים לשר הבריאות יעקב בן-יזרי (שהבטיח לדאוג לפתרון הבעיה), והעבירו אותם לפרסום גם בבלוג הקבוצתי "עבודה שחורה", העוקב אחרי התכתבות של אזרחים עם חברי-כנסת, במטרה לעודד דמוקרטיה ישירה ברשת.

כל הפעילות הזו מתנהלת, בל נשכח, במקביל לפעילות נמרצת מחוץ לרשת. היא תומכת בה, מעודדת אותה, מייצרת עבורה סיקור תקשורתי וגם מקדמת אותה בתוצאות החיפוש של Google. ההתכתבות עם השר בן-יזרי מופיעה בדף התוצאות הראשון לביטויים "בן-יזרי" ו"יעקב בן-יזרי", קצת מתחת לתוצאה שכותרתה "הוצאות קשר עם הציבור של יעקב בן יזרי לשנת 2006".

זה כבר מתחיל להזכיר סיפורים מהבלוגספירה האמריקנית. מה חסר לנו כדי להגיע להשפעה שיש לה? לדעתי זו פעולה משותפת ומתואמת של יותר בלוגרים.

במקביל לקמפיין הפליטים רצו ברשת תריסר קמפיינים אחרים, בראשם הקמפיין נגד הצעת חוק הצנזורה (892). פיצול הכוח הנוכחי הוא מה שמונע מהבלוגספירה הישראלית לטפס מדרגה ולצבור עוד הרבה יותר כוח. מצטרפת אליו ההיענות הנמוכה יחסית של בלוגרים פופולריים שעד שלא מרימים אליהם טלפון (אל תשאלו אותי איך אני יודע את זה), לא נענים לקריאה ומפרסמים פוסט.

אתם רוצים להשפיע? תכתבו. הביעו את דעתכם, קשרו לבלוגרים שחושבים כמותכם ועודדו אחרים להצטרף. אל תתפזרו - את זה כבר עושה העיתונות בהצלחה. פעלו במשותף, עד שכלי התקשורת לא יוכלו להתעלם מכם.

כתבה פורסמה בגיליון מאי 2008 של PC Magazine. לאתר הרשמי .