"אתיופים? לא מוכרים להם. שיגורו במקום אחר"

גזענות מכוערת באשקלון: ר', מתווך נדל"ן מהעיר, הגיע לאחרונה עם בני זוג עולים מאתיופיה לבניין באחת השכונות, ונדהם לשמוע כי שם "לא מוכרים דירות לאתיופים". בירור מעמיק יותר העלה כי מדובר במדיניות סדורה במקום, לה שותפים כנראה כל תושבי הבניין ואולי אף בניינים נוספים באזור - רובם ממוצא רוסי.

בשיחה שערך המתווך עם א', בעל הדירה, שאל א' לגבי הקונים, "איזה בני זוג?". כשנענה כי מדובר באתיופים, השיב מיד: "לא בא בחשבון... בדירה שלי לא מקובל, סליחה, אין שם אתיופים בכלל באזור הזה, אין ולא יהיו. זו מדיניות שלנו. אין לי שום בעיה שיגורו במקום אחר... כל אחד יכול לבוא, אבל לא אתיופים. זה כל הבניין ככה, אני מקווה לפחות, בשביל לשמור על ערך הדירה וערך הבניין".

בשיחה נוספת, שבה התבקש להגיב על כך, חזר א' על הדברים, והוסיף: "16 שנה שמרנו על הכלל לא למכור לאתיופים. אני לא יכול לענות עבור כל הבית, אבל מבחינתי

 זה ככה... זה מוריד תיכף את ערך הדירה... אני אמנם יוצא מהבניין, אבל הדירות שלהם יורדות מבחינת הערך ב-30 אחוז... אני לא מומחה בפרטים אבל המחיר יורד אם באים אתיופים. מבחינתי לא משנה לי מי גר, אני לא גזעני. אבל כשאני אצא מהבניין שבו גרתי 16 שנים, שאר הדיירים יסתכלו עלי כמו בוגד כי מכרתי לאתיופים. אני לא רוצה לקלקל את היחסים עם החברים".

א' המשיך והסביר כי "זה יצא ככה, שבכל הבתים מסביב אין אתיופים. בבניין שלנו נמכרו כבר רבע מהדירות, אין אתיופים בכלל וכמעט כולם רוסים... זה לא כלל שרשום, אבל יש החלטה כזו, שזה מוריד את ערך הדירה. זה לא עניין גזעני, זו המציאות, שמוכיחה שזה מוריד את המחיר של הדירות. למה? זה כבר שאלה למי שלא רוצה לשלם. אני לא קובע, זה העובדה בשטח. אנשים הרי מתקשרים אלי לדירה, ושואלים כמעט תמיד - יש לכם בבניין אתיופים? יש אנשים שזה חשוב להם, וזהו".

הדירה, אגב, נמכרה בסופו של דבר לזוג עולים מרוסיה.

"שם למטה יש אתיופים, אצלנו אין"

תושבת אחרת בבניין, שהזדהתה רק כאירנה, הבהירה גם היא כי "אין לנו אתיופים פה בבנין". כשהיא מצביעה לעבר הקצה המזרחי של השכונה הוסיפה, "שם למטה יש אתיופים, אצלנו אין. אני לא יודעת למי אני אמכור את הבית, אבל אני לא אמכור לאתיופים. זה הבניין שלנו, כולנו פה חברים, גדלנו יחד, וכל אחד רוצה לגור ליד מי שהוא מכיר".

ואת האתיופים את לא מכירה, היא נשאלה. "לא. אני לא מכירה. ואני גם לא חושבת שאני רוצה להכיר", השיבה ומיהרה לביתה.

סגן ראש עיריית אשקלון והממונה על הרווחה לשעבר, אבי וקנין, שהרבה לטפל בנושאי העדה האתיופית, אומר כי הוא מכיר את התופעה. "לצערי הרב, נתקלנו בתופעה הזו

פעמים רבות, ובכל פעם הזדעזעתי מחדש, כי אתה מצפה שתופעות כאלה ייעלמו בעידן שלנו כיום. אבל בכל פעם אתה שומע על כך וחושב שזה מקרה חד פעמי. לצערי הרב, התופעה הזו קיימת. וטוב שהיא נחשפת במלוא כיעורה - כי רק הצפת הנושא תסייע להיאבק בתופעות מכוערות שכאלה".

יו"ר יוצאי אתיופיה באשקלון וחבר המועצה לשעבר, שלמה בלאי, הזדעזע לשמוע על הסיפור. גם הוא שמע בעבר הרחוק על התופעה, "אבל לא האמנתי שדברים כאלה עדיין קיימים באשקלון. זה מזעזע, מקומם, נורא ואיום. אני מדבר על זה וכולי רועד מכעס. לא ייתכן שדברים כאלה מתרחשים בשנת 2009, ובכל פעם שאני שומע על דברי גזענות כאלה אני חושב מה חטאנו, האם עדיין צבע עור מספיק בכדי להתייחס לאנשים באופן כזה? הרי לא מדובר בעבריינים או בטיפוסים רעים, אנשים כמוני וכמוך. אני לא אעבור על כך בשתיקה".