עו"ד שהעתיק עתירה לבג"ץ ישלם 50 אלף שקל

כל עורך דין מסתמך בבית המשפט על תביעות ותקדימים שניתנו בעבר, אך נראה כי אחד מהם עשה בכך שימוש נרחב מדי. בית משפט השלום בחיפה קבע היום (ב') כי עורך דין מהצפון ישלם לעמיתו פיצוי בסך 50 אלף שקל לאחר שהעתיק ממנו עתירה לבג"ץ. השופטת, חנה לפין-הראל, קבעה כי עתירה לבג"ץ, כמו גם מסמכים משפטיים אחרים, מוגנת בזכויות יוצרים.  

בנימוקיה קבעה השופטת כי הפיצוי נקבע לאור הפגיעה בזכויות היוצרים, הפגיעה במוניטין ועוגמת הנפש, וכן "עשיית עושר שלא במשפט". היא גם חייבה את העו"ד שהעתיק לשאת בהוצאות משפט על סך 25 אלף שקל. לדברי השופטת, "כתב תביעה, הגנה, בקשה או עתירה לבג"ץ מהווים יצירה ספרותית כהגדרתה בחוק זכות יוצרים". מעבר לחוק, הוסיפה השופטת, "העתקה ללא רשות היא כפשוטה מעשה שאינו הגון".

בשנת 2004 הגיש עו"ד אבי גולדהמר מחיפה, עתירה לבג"ץ בשם עיריות קריית ביאליק, קריית מוצקין וקריית ים, נגד שר הפנים, ועדת חקירה לגבולות שיפוט חיפה, קריית אתא, נשר והשטחים חסרי מעמד מוניציפלי, הכלואים ביניהם, ורשויות מקומיות אחרות. הרקע הוא קביעות של הועדה לעניין מתחם בתי הזיקוק במפרץ חיפה, והשלכות קביעות הוועדה על רשויות אלו. שנתיים לאחר מכן הגיש עו"ד יוסף סגל, עתירה משלו באותו עניין, בשם מועצת קריית טבעון, בנושא זהה.

בתביעה שהגיש עו"ד גולדהמר הוא טען כי "העתירה השניה הועתקה כמעט מילה במילה מתוך העתירה אותה הגיש כשנתיים לפני כן". זאת, לדבריו, באמצעות הפרת זכויות היוצרים, "ללא קבלת רשות או היתר ומבלי לציין כי מדובר בהעתקת העתירה המקורית".

עו"ד סגל טען להגנתו כי העובדות בשתי העתירות זהות, ומטבע הדברים גם הנימוקים המשפטיים. "לתובע אין כל זכות יוצרים במסמכי בית-דין בכלל ובעתירה לבג"ץ בפרט.

אין מדובר ביצירה ספרותית הזכאית להגנה. מדובר במסמך משפטי סטנדרטי רגיל, ולכן לא נוצרות בו שום זכויות יוצרים. אין בו שום מאפיין אישי, מדובר במסמך הפתוח לעיון הציבור", טען, "וכל אחד החפץ לצטט ממנו או להעתיק רשאי לעשות כן, וכך אין הפרה של זכיות יוצרים". בנוסף, טען עו"ד סגל כי גם אם היו זכויות יוצרים למסמך, התובע ויתר עליהן "מרגע שהוגש המסמך לבית המשפט".

השופטת לפין-הראל ציינה בפסק הדין כי "עיון השוואתי של מילה במילה, בין שתי העתירות, מלמד כי אכן הייתה העתקה כמעט מושלמת של עתירת גולדהמר לעתירת סגל". שתי העתירות, ציינה, השתרעו על פני 61 סעיפים ותשעה חלקים. היא עמדה על השינויים הקלים בין שתי העתירות וקבעה: "מעתיק העתירה, בין אם עו"ד סגל עצמו, בין אם מי ממשרדו, עיין בה היטב לפני העתקתה, שכן ידע להשמיט מה שאינו שייך".