השר ארן: צירוף הגדה - תבוסת מדינת ישראל. בגין: אסור להחזיר כלום, הם עוד יירו על תל-אביב. דיין: אנחנו בגן עדן של שוטים, הם לא ירצו שלום. אשכול: אבא אבן על גחלים. נגיד 'המשך יבוא'
דיוני הממשלה בעקבות הניצחון האדיר בששת הימים לא נגמרו למעשה עד היום. הצצה ראשונה לפרוטוקולים שאחרי המלחמה
בבוקר 18 ביוני 1967 התקבצו שרי ממשלת ישראל והעומד בראשה לוי אשכול סביב השולחן הארוך לדיון מיוחד, שהתארך מעל המצופה. המערכה הצבאית הסתיימה שבוע קודם לכן בניצחון מוחץ - סיני נכבשה, כמוה רמת הגולן, ירושלים המזרחית וכל הגדה המערבית. ישראל שלטה על השטח הגדול מהחרמון ועד למצרי טיראן בקצה חצי האי סיני. אבל ביום שבו נצרו הלוחמים את האש, החלה המערכה המדינית. העולם מצפה כעת למוצא פי המנצחת.
היה זה סיעור מוחות בעל משמעויות אסטרטגיות מרחיקות לכת, שנמשך שעות ארוכות ונפרס על פני יומיים. ספק אם ידעו הנוכחים - שאיש מהם אינו עוד בין החיים - עד כמה טעונות הן הסוגיות שעלו לדיון, ועד כמה ישקפו את המציאות גם 45 שנים אחרי רגעי ההתעלות הלאומיים בתום מלחמת ששת הימים.
הסיפור מובא בחמש סטנוגרמות שסווגו "סודי ביותר" שחשף השבוע ארכיון המדינה. דיונים מורכבים על קביעת מדיניותה של ישראל בנוגע לשטחים ולתושביהם,
על רקע הלחץ הבינלאומי שהחל מתגבש לקרוא לישראל לפנות את השטח הכבוש. באותם ימים נמצא שר החוץ אבא אבן בניו יורק והוביל מאבק דיפלומטי במוסדות האו"ם נגד הניסיונות לשנות את תוצאות המלחמה ולחייב נסיגה. ישראל נדרשה עתה לקבוע קווים מנחים ואחידים - מול הלחץ הבינלאומי ומול ידידתה ארה"ב.
"נרפא אחת ולתמיד את הפצע"
בוקר, 18 ביוני 1967. הדיון בוועדת השרים לענייני ביטחון שהגיע למבוי סתום, הועבר לדיון בממשלה כשנקודת המוצא של ועדת השרים הייתה שנהר הירדן הוא גבול הביטחון של ישראל. נקודת מוצא זו מעוררת מחלוקת רבה בשל ההשלכות הדמוגרפיות העתידיות. "בגין אמר בוועדה שלעת-עתה עלינו לדבר על-כך, כי זה ישנה את דמותה של מדינת ישראל", אומר בפתח הדיון שר הפיתוח והתיירות משה קול. "אם במקום 400 אלף ערבים שישנם עכשיו, יהיו לנו מיליון ו-700 אלף ערבים, כולל עזה והגדה המערבית, אנחנו מתקרבים למדינה דו לאומית".
ללא הסכם עם מלך ירדן חוסיין, מזהיר קול, ייתכן וששראל תצטרך לאזרח את הערבים בשטחה. "אני אינני רוצה בזה, והיו גם חברים אחרים בוועדה שאמרו שאינם רוצים זאת. אם יישארו רק חלק מערביי עזה וחלק מהמשולש, יחד עם אלה שהם בתוך העיר העתיקה, נגיע ל-700-900 אלף ערבים. בעניין זה נקיים דיון ונצביע, קודם כל לגבי הגדה המערבית, וכיצד אנחנו רואים את פתרון בעיית הפליטים. האם אנחנו מעוניינים לחפש שותפות עם חוסיין או האם אנחנו רוצים שמדינת ישראל תהיה מדינה דו-לאומית? אלה עניינים גורליים".
פתרון סוגיית הפליטים מעורר אף הוא ויכוחים רבים בדיון. בוועדת השרים שקדמה לדיון עלתה האפשרות ליישב פליטים ערבים במדינות ערב, בהן מרוקו ואלג'יריה. השאלה הנשאלת בדיון כללית יותר - האם מתייחסים בכלל לסוגיית הפליטים בפומבי, כך שישראל מקבלת אחריות לפתרון הבעיה בעצמה, ואם כן - היכן מיישבים אותם?
שר המשטרה אליהו ששון, יליד דמשק, זועם בדיון על הצעת הוועדה המנותקת, לתפישתו, מהמציאות האזורית. "אני רואה החלטות אלו כהחלטות אבסורדיות. במשך 19 שנה לא יכולנו ליישב אף פליט אחד באף ארץ ערבית, ואתם רוצים ליישב פליטים במרוקו, באלג'יריה ובארצות אחרות? אתם רוצים להרחיב את הסכסוך ולהחריף את האיבה? להכניס לעניין מדינות שלא היה להן כל קשר אתנו לעניינים אלה?".
שר החקלאות חיים גבתי ממליץ לגבש תכנית ליישוב מחדש של הפליטים בחצי האי סיני ובגדה המערבית במסגרת המו"מ האזורי. "יש לזה ערך פוליטי גדול אם נציג בפני העולם תכנית ליישוב הפליטים. הדבר ירפא אחת לתמיד את הפצע הזה, שאחרת לעולם לא ייתן להבריא את המצב במזרח התיכון. אנחנו צריכים באופן מעשי לגשת להכנת תכנית כזאת, להציג אותה ולהגיד: בעזרת המעצמות הגדולות אנחנו יכולים לקבל על עצמנו גם לתכנן וגם לעזור בביצוע, בין אם זה בטריטוריה שלנו, בין אם זה בגדה-המערבית ובין אם זה בחצי האי סיני".
שר האוצר פנחס ספיר : שאלה לשר גבתי, נניח שיש מקומות ליישב אותם בישראל?
גבתי: אני לא מדבר על ישראל, אני מדבר על הגדה המערבית, על בקעת הירדן בין יריחו לבין שכם.
ספיר: זה מחוץ לגבולות ישראל?
גבתי: אם נהר הירדן זה גבול ישראל אז זה בתוך ישראל. אני מדבר על שני מקומות - בקעת הירדן ואל עריש.
- לפרוטוקול המלא מהשיבה הראשונה ב-18 ביוני
הפתגם המזרחי
אחר הצהריים, 18 ביוני 1967. הממשלה מתכנסת בשנית להמשך הדיונים. שר המשטרה אליהו ששון מציג בפתח הישיבה גישה חדשה למו"מ. "יש פתגם מזרחי האומר - בעת ניצחון כבעת כישלון היה ריאליסט ודרוש את הניתן ואת האפשר", הוא אומר לשרים. "אין זה מעניין אותי אם מצרים רוצה בשלום או לא רוצה. אותי מעניינים שלושה דברים - שיט חופשי במצרי טיראן ובתעלת סואץ, פירוז חצי האי סיני. ברגע שאנחנו מפרזים את חצי האי הבטחנו את הביטחון שלנו - תרצה שלום או לא תרצה אין זה מעניין אותי, לא אבוא להיכנע בפניה. ג. ניתוק הרצועה מזכותה של מצרים, זה חזר להיות יחידה אחת בשלטונה של ישראל".
השר מנחם בגין : האין חשיבות בדעת הקהל העולמית לחוזי שלום?
ששון: אם העניין הוא תכסיסי, זה עניין אחר אבל אנחנו מדברים בינינו. אנחנו קובעים את המטרות שלנו בינינו לבין עצמנו.
אשכול: בכל זאת אינך צודק. ישאלו את אבא אבן ואותנו בכל מקום - ניהלתם מלחמה, לקחתם את סיני. אתם מחזיקים את סיני?
ששון: יש לי שלוש דרישות, אם אני משיג את הדרישות הללו אני מחזיר את סיני.
אשכול: בלי הסכם?
ששון: בלי שלום, אינני עומד על כך.
אשכול: יהיה חוזה בינינו לבין סוריה?
"אל תכניסו לחיק יונים צלויות"
שר החינוך והתרבות זלמן ארן מקבל את זכות הדיבור. הדברים שעליהם ישראל צריכה להתעקש, סבור ארן, הם נתיבי המים, ירושלים המורחבת ועזה, סיני מפורזת והרמה הסורית. "יתכן שקו הנסיגה שלנו יהיה פירוז הרמה", הוא מציין. "עזה צריכה להיות כולה בישראל, כך גם ירושלים המורחבת - בלי השופרות של גורן".
סוגיית הגדה המערבית מעוררת מחלוקת רבה בדיון. "היא איננה נחוצה לנו", אומר ארן. "היא תביא לנו יותר נזק מתועלת. סיפוחה לישראל תהיה בכייה לדורות. יש מיליון ו-600 אלף ערבים עם הריבוי הטבעי שלנו וחוסר העלייה שלנו. יבוא פעם זמן ותהיה עלייה מרוסיה, אבל מתי? איש אינו יכול להגיד. אם נספח את הגדה המערבית נצטרך להשקיע שם מדינית וכלכלית. את לשד עצמותיה של ישראל ושל העם היהודי. רבותיי, אל תכניסו לכם לחיק יונים צלויות".
ארן ממשיך ומזהיר ממדינה פלסטינית עתידית. "אני רואה לפני את המחר של מדינת ישראל המורחבת - אנחנו ניחנק בה, צירוף הגדה המערבית כמו שהיא עם האוכלוסייה הערבית הזו תהיה תבוסת מדינת ישראל, צדקה עשה לנו הקב"ה שיש איזה דבר שנקרא חוסיין, שאני יכול לגלגל לשם ולא לקבל עלינו את המעמסה האיומה הזו".
שר הביטחון משה דיין: "מציע ממשל צבאי זמני, ושלטון מקומי שלא יאפשר לתושבי הגדה בעתיד אזרחות ישראלית. איננו מיישבים יהודים בגדה המערבית בשלב זה, לא בחברון, לא בגוש עציון. רוצים לעשות ישיבה יהודית בחברון, רוצים ליישב את גוש עציון, רוצים לעשות התיישבות נחל לאורך הירדן. אנחנו מחזיקים רק יומיים בשטח הזה, לא החלטנו מה יהיה עתידו של החבל הזה. יכול להיות שנרצה ליישב פליטים ערבים, והנה באים ברעיונות כאלה, מה בוער לנו?"
תותח ערבי יגיע לתל אביב?
בוקר, 19 ביוני 1967. הדיון מתחדש וסוגיית נחיצותם האסטרטגית של השטחים הכבושים עולה על השולחן. השר יוסף ספיר מעלה לדיון את המשמעות הביטחונית של החזקת שטחים בגדה המערבית. "מה הערך הנוסף מבחינה ביטחונית? אם אנחנו אומרים שג'נין וטול כרם תהיינה שייכות לנו, שום תותח ערבי לא יוכל להגיע להפגזת תל-אביב, האם אלו הן הקטגוריות של המלחמה הבאה?"
הקושי להגיע לנוסח מוסכם לגבי הסוגיה הירדנית, מביא את ספיר לחשוב על פתרון אחר - שלטון עצמאי של ערביי הגדה. "לעת עתה בציבור הערבי הזה קובעת שכבה מסוימת של אינטליגנציה ומנהיגות. לא מן הנמנע שערבים אלה יעדיפו הסדר כלשהו אתנו, מאשר שאנחנו נבוא להסדר עם ירדן כדי להחזיר אותם לשם. יכול להיות שההרגשה הזאת, שהם רוצים קצת שלטון, יכולה להיות בשבילם אטרקציה כזאת, שנוכל להגיע אתם יותר מהר, להסדר כזה שיבטיח עוד יותר מהר גם את ביטחוננו וגם את המעמד הפוליטי של המדינה המורחבת".
לרעיון של אוטונומיה עצמאית לפלסטינים מתנגד נחרצות השר מנחם בגין, מנהיג גח"ל (גוש חירות ליברלים) וראש האופוזיציה המיתולוגי כמעט עד לפני המלחמה. "המושג של אוטונומיה מוליך למדינה פלשתינאית בהגיון הברזל של הדברים", טוען בגין, "אם אנחנו אומרים אוטונומיה, זו הזמנה למדינה פלשתינאית ערבית - עצמאית. אופייני הוא כיצד הגויים יבינו זאת".
בגין גם מתנגד בתוקף להחזרת השטחים הכבושים. "לגבי ההצעה של העברת שטח לחוסיין", הוא מדגיש, "אנחנו נשלח את בנינו לקרב כדי להקים מדינה ערבית נוספת, או כדי למסור למדינה ערבית שטח של ארץ ישראל, כדי שתהיה לנו אנקלאבה (מובלעת - ר.מ) בתוך ארץ ישראל שממנה אפשר לירות לתל אביב? בשביל זה ניהלנו מלחמה?"
שר העבודה יגאל אלון: "לא יימסר מארץ ישראל המערבית אף דונם אחד לשום מדינה שכנה ובמסגרת זו נחפש פתרון כי זה מה שקובעים צורכי הביטחון. מאז ומתמיד הגדה המערבית היה המערך המסוכן לא מבחינת העוצמה הצבאית כל כך, אלא בעיקר מבחינת תנוחתו הגיאו-אסטרטגית... צירוף הגדה המערבית עם כוחות צבאיים ערביים חזקים יותר בתמיכה בינלאומית, זה מסוכן ביותר. אילו הייתה לי ברירה, או שלמות הארץ על כל האוכלוסייה הערבית, כנוסח הצעת השר בגין, או ויתור על הגדה, אני בעד שלמות הארץ עם כל הערבים".
20% מהאוכלוסייה - לא נורא
סוגיית הפליטים תופסת מקום נכבד בדיון הבוקר. שר הפנים משה שפירא לא שולל אופציה לקלוט מאות אלפים. "לדעתי כדאי לנו לקבל את 200 אלף הפליטים הערביים ובזה כלולים 100 אלף הפליטים שחשבנו ליישב במדינת ישראל", הוא מציע, "אני יודע שזה מכביד, אבל בזה אנו יכולים להוכיח לעולם שגם אנו מוכנים לעשות משהו. אם במדינת-ישראל יהיו 550 אלף ערבים, זה אמנם יהווה 20% מהאוכלוסייה, זה לא כל-כך נורא".
יגאל אלון מתנגד להצעת שפירא, וממליץ ליישב פליטים בסיני הכבושה. "סיני על מרחביו, ולא רק אל עריש, מאפשרת יישוב כל פליטי עזה", טוען שר העבודה, "לא צריך לחכות, צריך להתחיל ליישב, גם אם יציקו. אם לא ניישב, נצטרך לשכוח את עזה, או לקבל 400 אלף פליטים מעזה. היום בא בחשבון לדבר עם נציגי הפליטים ולחתום הסכמים. ואיש לא אומר שצריך לעשות זאת בבת אחת. אין להם רכוש בעזה, אין להם בתים, יש להם בקתות עלובות. אנחנו, עם יכולת הנדסת הבניין שלנו ושיטות הבניין הטרומיות, יכולים לבנות ריכוזי אוכלוסייה יפים, לא יקרים, אפילו נצטרך להיות הגורם העיקרי שמגייס הון. זה מאמץ שאפשר לגייס אליו עזרה יהודית וגם עזרה בינלאומית לא יהודית".
שר החקלאות גבתי: אתה מציע להעביר את מחנות הפליטים?
שר העבודה אלון: כן. אינני מאמין שנגיע להסדר, אלא אם נתחיל בזה. אם אנחנו לא נהיה גורם בזה, מה יהיה? קצת ילכו לקנדה, לאוסטרליה, וחלק ניישב בסיני.
בנוסף טוען אלון כי הוא בעד יצירת עובדות התיישבותיות בשטח, מה שלעתיד יהפוך למפעל ששמו ייקרא בישראל - ההתנחלויות. "עוד לא החזקנו בשטח אם לא יישבנו אותו. יש היענות לכך בין הנוער בארץ, ויש גם היענות גדולה בחוץ לארץ. יהודי העולם מוכנים ליטול על עצמם משימות שהיה קשה לרתום אותם אליהן לפני המלחמה. אין סיבה מדוע לא נקים מספר לא מבוטל של יישובים בהר חברון וסביב ירושלים רבתי, ואין סיבה שלא ניישב את בקעת הירדן".
ראש הממשלה אשכול מציע פתרון של חילופי אוכלוסיות. "במידה שמתרחקים מהדו קיום ומדינות אינן יכולות לחיות יחד, יהיו חילופי אוכלוסין", הוא טוען, "אנחנו קיבלנו אוכלוסייה מעיראק, אנחנו קיבלנו 100 אלף יהודים, יקבלו הם 100 אלף ערבים, זו אותה שפה, אותה רמה יש מים ויש אדמה. אולי הם לא יקבלו זאת, אבל זו טענה אשר לדעתי משוועת וקורעת שחקים בצדקתה".
שפירא: לא.
אשכול: מדוע לא?
שפירא: כי הם תושבי הארץ הזאת, ואתה שולט בה היום. אין סיבה מדוע יוציאו מפה ערבים שנולדו פה ויעבירו אותם לעיראק. הטענה הזאת תפסה כל זמן שעבר הירדן והגדה המערבית לא היו בידינו.
בגין: ביוון הוציאו תורכים שנולדו שם, וזה מתוך הסכם.
אשכול: בעזה יושבים פליטים ערבים, הם כבר נעקרו מאדמתם, את אדמתם יישבנו, עשרים שנה עברו מאז, ואין במה להיאחז. ישנן ארצות ריקות ונחוצים להם אנשים. 100 אלף איש לא יהפכו את עיראק.
שיחות לא שיחות
19 ביוני 1967, 15:00. באשר לסוגיית הגדה המערבית וירדן, הממשלה מתקשה לגבש עמדה מוסכמת שאותה יוכל שר החוץ להציג בעולם, והדעות חלוקות. אשכול מציע בפתח הישיבה לדחות את הטיפול בנושא. "אם הלידה כל כך קשה ושם אבא אבן יושב על גחלים, אולי לפי שעה לא נטפל בירדן. נגמור מהר בשיחות לא שיחות על מצרים וסוריה, ועל יתר הדברים נגיד 'המשך יבוא'".
הדיון עוסק בעיקר בנוסח. המושגים "תיקוני גבול", "הגבול הבינלאומי" ו"צרכים ביטחוניים" הם מוקש שהממשלה מנסה לדלג מעליו, כדי לא להשאיר את העמדה פתוחה לפרשנות שעלולה לפגוע בעמדת ישראל במו"מ עתידי. מטרת השרים - לנסח עמדה המאפשרת גמישות.
_wa.jpg "הוויתור השני. ההתנתקות מעזה, 2005 (צילום: ירון ברנר)")
שר הביטחון דיין מבהיר בדיון כי בנקודת הזמן הזו, הוא מעוניין להישאר בשטחים שנכבשו ולא לסגת מהם. "אני מסכים לכל דונם שלקחנו אבל נדמה לי שאנחנו חיים בגן עדן של שוטים", הוא אומר לשרים. "אינני מעלה על דעתי בחלום שהסורים או המצרים ייגשו להסדרי שלום. אומרים: אינך רוצה את הרמה? אני רוצה. אינך רוצה בסיני? אני רוצה שלושת רבעים. בנינו שפכו את הדם ולא אזוז מילימטר. אבל איני רוצה להציע זאת לזוז חזרה. אנחנו אומרים 'שלום או יושבים במקום'. זאת הייתה הנוסחה שכולם הסכימו לה במיטב הידיעה שאין שלום והתוצאה המעשית היא שאנחנו יושבים בחצי האי סיני".
אשכול: יכול לקרות 'אסון' שיפרוץ שלום.
על עזה אין מחלוקת
בדיון עולה סוגיית עזה. רוב מוחלט של השרים מסכימים על איחוד הרצועה עם מדינת ישראל באופן שאיננו פתוח למו"מ. שר החינוך ארן מבטא זאת באופן הברור ביותר: "אל תחפשו סיבוכים, עניין עזה צריך להיות כתוב בדברים מפורשים - ב'רחל בתך הקטנה'".
ראש הממשלה אשכול מציע נוסח: "The international border of 1919 which included the Gaza strip". ויחד עם זאת מבהיר - "עזה שייכת לישראל מימי שמשון ולא מ-1919".
סוגיית הפליטים תופסת מקום מרכזי בישיבת הצהריים. החשש הוא שהנושא יהפוך למרכזי בדיון שמקיים שר החוץ ולדבריו יהיו השלכות מהותיות על הפתרון. "השומר הצעיר טען כל הזמן להסכם לקבל במדינת ישראל מספר מסוים מוסכם של פליטים. עכשיו יש לך יותר מזה, יש לך מיליון", אומר אשכול לשרים.
משה קול: אינך צריך לומר שישראל לבד תפתור את הבעיה, אבל אתה צריך לומר שעכשיו רגע היסטורי לפתור את הבעיה.
אשכול: "International community"
שר הביטחון דיין שולל את העיסוק בסוגיית הפליטים בשלב זה. "כרגע עשינו מלחמה צבאית, קוסיגין (ראש ממשלת ברית המועצות - ר.מ) אינו בא בעניין הפליטים. הוא צועק שנלך חזרה, זה ה'אישיו'. אם העניין יסתדר כך שכל הפליטים יהיו אצלנו, ודאי שנצטרך לטפל בזה. אין אנו אומרים כלפי חוץ שום דבר בעניין הפליטים, אלא בינינו אנו מחליטים שאנחנו בשלב הזה שמחים שמחה גדולה לעובדה שאונר"א ממשיכה לטפל בפליטים. כל אמירה שלנו בעניין הפליטים ייהפך ל'בייבי' שלנו".
שיתוף פעולה אזורית
הדיון מסתיים בסיכום המחולק לשניים: הראשון - העמדה הרשמית שתציג ישראל בפני האמריקנים, השני - הדברים שיאמר אבא אבן בנאומו באו"ם. לאמריקנים, נקבע בדיון, תאמר ישראל כי היא מציעה "כריתת חוזה שלום על בסיס הגבול הבינלאומי וצרכי הביטחון של ישראל, במסגרתו תישאר רצועת עזה בשליטת ישראל".
בהמשך צוין ש"עד לכריתת חוזה שלום עם מצרים וסוריה, תוסיף ישראל להחזיק בשטחים בהם היא מחזיקה מאז ה-10 ביוני 1967". נושא ירדן, כך סוכם, יידחה למועד אחר. בנוגע לפליטים, תסתפק ישראל באמירה עמומה: "היווצרות השלום במזרח התיכון תפתח אפשרויות לשיתוף פעולה אזורית לפתרון בעיית הפליטים".
באשר לנאומו של אבא אבן באו"ם, מסכמים השרים: "שר החוץ רק יזכיר את הדרישה לכריתת שלום עם מדינות שכנות, בלי לפרט שום תנאים. הוא גם לא יגיד שישראל לא תיסוג בלי שלום, כי זה מיד מעורר שאלת ממלכת הירדן, אבל הוא ידגיש את העובדה שאין להעלות על הדעת שהסטטוס קוו אנטה יוחזר למצב מלפני ה-5 ביוני 1967. עד כאן סיכום הוועדה".
לפנייה לכתב/ת 
