ג'ורג' בוש ומסע הצלב האחרון

זה היה השבוע הכי מתוקשר של אלוהים בעידן המודרני. בשמו ומטעמו נעשו מעשים ונאמרו מלים, שאם אכפת לו מהן, כדאי שיתחיל להעסיק כמה מלאכי שרת מובטלים כיח"צנים ולעשות סדר.
הפסיכולוגים יודעים לספר לנו שבמצבים של "בולטות מוות", כגון אסונות בלתי צפויים ומלחמות פתאומיות ומטוסים שמתרסקים לתוך סמלי-עוצמה, בני אדם מכל אומה ולשון נוטים להתחבר אל יסודות של עולם רגשי קונסרבטיבי, חף מדקויות, מלא "ערכים" בטוחים ויציבים: אלוהים, משפחה, טוב מוחלט ורע מוחלט. גם עיתונאים ונשיאים הם בני אדם. מאז יום ג', 11 בספטמבר, הם גם בני אדם מבוהלים, דתיים, אפוקליפטיים ולוחמניים, תלוי באיזו שעה של היום תופסים אותם.

אלוהים עובד שעות נוספות

נתחיל בשופר (סליחה על המילה הטעונה. יש המון מלים טעונות בערכים דתיים בסיפור הזה) התעמולתי הגדול, בקול-אמריקה בהתגלמותו האנושית: כבוד הנשיא בוש. בעבר, אפילו רפובליקנים ידעו לצחוק לנביבותו המילולית, לכושרו לשבש מונחים פשוטים, כאילו היה בובה ממוכנת פרי עבודתה של ועדה שהרכיבה אותו והעניקה לו איי קיו דו ספרתי בלבד. עכשיו לא צוחקים, אלא רק נושאים את מילותיו בכל כלי תקשורת, והוא מהלך בשדה מוקשים רטורי בעדינות ובאלגנטיות של מגף-בוקרים.
אז מה היה לנו? ביום שישי, נשיא של אומה שהוקמה על יסוד עיקרון הפרדת הדת מן המדינה קורא לכל האמריקנים ללכת ולהתפלל בהפסקת הצהריים שלהם. באותו יום עצמו הוא מכריז על crusade. כשאמריקני נוצרי שומע את זה, הוא יודע שבשפה העכשווית מדובר במערכה-על-ערכים, כמו "crusade של גרינפיס להצלת הלוויתנים", למשל.
אבל כשמוסלמים (ויהודים) שומעים את זה, הם שומעים היסטוריה של גרונות שסופים, כי crusade, מה לעשות, פרושו מסע צלב. ויש מי שזוכר נגד מי התנהלו מסעי הצלב. ויש כבר מי שאמר לבוש שהוא הגזים קשות, ויש לפתוח במסע לריכוך האמירה האומללה הזאת. התשובה: פוטו-אופ במסגד.
ואיזה מסע צלב זה יהיה? של בוקרים במערב הפרוע (אני רוצה צדק...מבוקש חי או מת", הצליח בוש להשחיל לתוך משפט מופלא אחד), או "מבצע צדק אינסופי", כשמו הנוכחי, שכבר מפאר את הלוגו ב–CNN? ייתכן שהקופירייטרים חושבים על מונחים של זמן, בבחינת "זה לא ייגמר מהר", אבל שלוש הדתות המונותיאסיטיות שיצאו מן המזרח התיכון, כולן מייחסות את תכונת ה"צדק האינסופי" לאל, לא לצבא האמריקני ולא לקואליציה של נאטו.
כל השבוע האחרון אלוהים נקרא לברך את אמריקה בתדירות כזו, שלא נשאר לו זמן לטפל באפגנים מבוהלים. מספר האיזכורים שלו בעיתונות האמריקנית השפויה, הרציונלית, החילונית בעיני עצמה, ידהים אתכם. נבירה קלה במנוע החיפוש של ה"ניו יורק טיימס" מגלה 190 אזכורים של אלוהים בכתבות מאז 11 בספטמבר. ב"וושינגטון פוסט" – 262 פעמים.

זכור את אשר עשה לך עמלק?

לזכותן של רשתות הטלוויזיה אפשר לומר רק כי הן מנסות להוציא את אלוהים אל מחוץ למלחמת המלים, אלא אם כן מדווחים על התבטאויות של הנשיא, או של עדים-לזוועה. עדויות שמיעה מחברים שמחוברים לשלוש הרשתות הגדולות מחזקות את מה שרואים מכאן ב–CNN ,BBC ו-Sky. עם זאת, זה לא השבוע הגדול של איזונים בדיווח, מלים מרוסנות ודברים-שלא-כדורבנות. מה שחסר לי, גם בעיתונות האמריקנית ברשת וגם בדיווחים של הרשתות, הוא מנתחים מפוכחים של המונח "ג'יהאד", שיגשרו בין האימה לבין המשמעות. באין "מידע מאוזן", נתתי למנועי החיפוש לעבוד קצת.
מצוות הג'יהאד מסובכת הרבה יותר מ"זכור את אשר עשה לך עמלק", ולפיכך תמצאו ברשת, אם תרצו, עשרות בני-גוון שלה. החל מאתר מטורף שקורא ל"ג'יהאד על ברני הדינוזאור הסגול", המשך באתר ה-Queer Jihad, שבו מוסלמים הומוסקסואלים מסבירים כי המצווה נועדה לאפשר לאדם לערוך מסע רוחני בתוך נפשו ולגלות "מדוע אללה רצה שנהיה הומוסקסואלים", דרך מאות מאמרים מתורגמים לאנגלית שמתחילים בכותרת "ביסמיללה אל-רחמן ואל-רחים", וממשיכים בניתוח המצווה ומתווכחים עם עצמם, אם די בכך שהמוסלמים יכפיפו את העולם הכופר למרותם ויטילו מס על הלא-מאמינים, או שצריך להרוג אותם בפועל ממש.
ואם המלים כושלות, תמיד אפשר לצייר משהו במחשב. באתר המבטיח “go2jihad” נמצא איור מרהיב של קו הרקיע של ניו יורק עולה בלהבות של להט האמונה. האיור נמצא שם לפני יום ג', 11 בספטמבר, וגם עכשיו.

20 היטלר בניו יורק טיימס

הבהלה זקוקה לאויב קונקרטי. האויב הנוכחי, מתברר, פנים רבות לו. כיוון שאי אפשר להעמיס הכל רק על בין לאדן ועל מוחמד אטא, על דרך האנלוגיה, היטלר עושה קאמבק מעניין. 20 אזכורים בניו יורק טיימס, 14 בוושינגטון פוסט בשבוע האחרון. מאנשים מבוהלים אי אפשר לצפות לחשיבה מדוייקת עם עומק, וגם אין מי שיאמר כי כל ממדי הזוועה האנושית בסיפור הזה אינם עולים על יום עבודה ממוצע של המשרפות.
כל מי שיש לו מה לומר כבר הודיע שהפעם זו תהיה מלחמה אחרת, מעבר לגבולות גאוגרפיים מוכרים. מצד שני, כרגע ברור למי שרוצה בכך וגם למי שלא, שפיסות גדולות של אפגניסטן יהפכו עוד מעט למגרש חנייה. כך שאם אי אפשר לגייס את אלוהים למאמר מערכת, תמיד יש ציטטות נאות ממקורות אחרים. הניו יורק טיימס בוחר, ב–16 בספטמבר, ב"האיש שרצה להיות מלך" של קיפלינג, ומדפיס מובאה שתכליתה לתאר את אפגניסטן. תרגום חופשי: "מסה אחת של הרים ופסגות וקרחונים, ואיש אנגלי לא עבר בהם...האנשים שם הם בני עוולה גמורים, וגם אם תגיע אליהם לא תוכל לעשות דבר". תקלפו קצת את העטיפה המילולית ותגיעו ל"משאו של האדם הלבן", ההצדקה התיאולוגית לכל מה שנוצרים עשו ללא-נוצרים בתקופה הקולוניאליסטית. בשם אלוהים, כמובן. או לכל מה שנעשה בשמו של הרחמן והרחום.